פחדים חרדות והתקפי זעם

פחדים חרדות ו"נעילת בוכנה" או התפרצויות זעם
טיפול פרטני בליווי הדרכת הורים
הוריו של שרון (בן 8) פנו לטיפול, בשל שתי סיבות שנראו לכאורה שונות: האחת, התפרצויות זעם שהתאפיינו בהסתגרויות ממושכות, בהם לא ניתן היה לדובב את שרון שיספר מה מפריע לו על מנת שניתן יהיה לעזור לו. (נראה שהמוח נמצא במצב של "נעילת בוכנה")
השניה, פחדים שונים שחשש לדבר עליהם כגון פחד לצאת לחצר (הוריו של שרון גרים בקיבוץ ולהם בית פרטי וחצר) וכדומה.

כיוון ששרון היה ילד מסוגר, וכיוון שלא שמח להגיע לטיפול, התחלתי את הטיפול בדברים ששרון אוהב – משחק כדוררגל.
כדי להכניס קצת עבודה רגשית למשחק הכדור רגל, התאמנו גם בבעיטות לשער בהם כל אחד אומר מה הוא אוהב ומה הוא שונא (בכל בעיטה).
רק לאחר תקופת "חיזור" והכרות, שנמשכה חודשיים, הצלחתי להיכנס עם שרון לקליניקה.
כדי לעודד את שרון לדבר על הפחדים שלו, שהסתברו מאוחר יותר כגורם להתפרצויות הזעם ונעילות הבוכנה וכדי לתת לגיטימציה לפחדים, עסק הטיפול בסיפורים על פחדים שונים. בנוסף, ספרתי לשרון על הפחדים שלי. עודדתי גם את ההורים לספר על פחדים שיש להם ופחדים שהיו להם בעבר.
בהדרגה, שרון נפתח וסיפר כי הוא מפחד מכלבים ובמיוחד מפחד לצאת לחצר, כי הוא מפחד שהכלב של השכן יגיע לחצר שלו וינשך אותו.
כדי לטפל בפחד מול הכלבים, עבדתי בשיטה התנהגותית שנקראת חשיפה הדרגתית.
לימדתי את שרון שיטות להרפיה עצמית, ובמקביל עודדתי אותו להתקרב יותר ויותר לכלבה שלי דרמה. הכלבה, נכנסה איתנו לקליניקה). בהתחלה הקירבה כללה רק שהיה משותפת באותו החדר כאשר דרמה הכלבה שלי קשורה. לאט לאט שרון הסכים להתקרב לדרמה. לגעת בה, ללטף אותה.
לאחר שצבר ביטחון עם דרמה ביקשתי מהוריו שינקטו בשיטה דומה עם הכלבה של השכן, בקיבוץ שלהם.
לאחר ששרון התגבר על פחדיו מכלבים, עודדתי אותו לצאת לחצר לבדו לפרקי זמן ארוכים יותר ויותר (התחלתי מדקה, ובהדרגה עליתי ל 5 דקות, ואז 10 דקות, 15 דקות … עד שהגעתי לשעה).

במקביל ליכולתו של שרון להתגבר על פחדיו פחתו התקפי הזעם ו"נעילות הבוכנה" שלו.

הציפורים שהוספו בסוף הציור מעידות על החרדה בה היה שרון נתון, חרדה שמתבטאת בכך ש"אסור להשאיר מקום פנוי / ריק בציור" כמו כן, הציפוים יוצרות מעין הגנה / גג מעל דמויות המשפחה. בנוסף, הדמויות הקטנות מעידות על תחושת חרדה וחוסר אונים.