טיפול בחרדה חברתית וביישנות

שיטת הטיפול: טיפול פרטני ללא הדרכת הורים במשך שבעה חודשים.

גלית הגיע לטיפול בגיל שש.
אמה של גלית סיפרה שאין לה חברות בבית הספר למעט בת דודתה שלומדת בכיתה סמוכה, ושילדיי השכונה נוהגים להחרים אותה.
בפגישה הראשונה שלי עם גלית פגשתי ילדה חמודה, נאה וביישנית. היא דיברה כל-כך חלש שבקושי יכולתי לשמוע אותה.
תנועותיה של גלית היו קטנות ומדודות, והליכתה הייתה שפופה. כל שפת הגוף שלה שידרה: "רק שלא יראו אותי, אנסה לתפוס כמה שפחות מקום."
גם ציוריה התאפיינו בתנועות ציור קטנות.
היא ציירה נקודות רבות, או אלמנטים חוזרים, בצבעים שונים. מעל ראשה ציירה עלי כותרת רבים שמצביעים על עומס רב.
גלית בחרה לצייר תמיד בטושים דבר שמעיד על צורך בשליטה רבה וחשש מעשיית טעויות (חרדת ביצוע).

באחד המפגשים שלנו, שהיה סמוך לחג הפסח, גלית ביקשה "לנקות" .
הצעתי לה לקרוע חתיכות נייר צבעוניות לחתיכות קטנות ולאסוף אותן בעזרת מטאטא ויאה קטנים.
כאשר קרעה את הנייר לחתיכות, תנועותיה היו איטיות ומדויקות. היא קרעה כל חתיכה קטנה בנפרד. עודדתי אותה להגדיל את תנועותיה, ולקרוע את הנייר קצת יותר "בפראות", ובכך להרחיב את טווח התנועות שלה.
גלית שמחה על ההצעה ונהנתה מאוד לפעול בחופשיות רבה יותר.
מאז אותו מפגש, עבדתי עם גלית הרבה בתנועה, עודדתי אותה להרחיב את מגוון תנועותיה דרך משחק, ציור ואומנות.
בהדרגה גלית עברה לצבעי גואש ומים, צבעים שדורשים שחרור שליטה.
השינוי שחל בגלית התבטא במלואו כאשר יום אחד אמרה: "עכשיו אני רוצה לצייר על כל הקיר ציור ענק".
שפת הגוף של גלית השתנתה במהלך הטיפול, והפכה לבטוחה יותר.
ציוריה המאוחרים יותר מאופיינים בתנועות רכות ובטוחות יותר. העומס הגדול מעל ראשה – קטן.
עדיין קיימות נקודות בציוריה אך הן מצוירות בחופשיות רבה יותר.