איתמר אילמות

איתמר (שם בדוי) בן 4.5 נמצא בגן עיריה וסובל מאילמות סלקטיבית (מדבר רגיל בבית אבל לא מדבר עם ילדים/ מבוגרים אחרים שאינם בני משפחתו)

 

בפגישת ההכרות עם ההורים, האם סיפרה שהיא הבחינה שאיתמר לא מדבר עוד בגן טרום טרום חובה, לא עם הגננת ולא עם הילדים.

בגיל 3 נכנס לגן עיריה, לדבריה הגננת היתה "קשוחה" ולכן לא הצליחה לגרום לאיתמר לדבר, בסוף השנה אימו העבירה אותו לגן אחר וחשבה שבגן החדש ידבר, אך זה לא קרה. לטענתה הגננת של הגן הנוכחי עוד יותר קשוחה ואימו של איתמר מאשימה את הגננת בכך שאיתמר לא מדבר. "בגללה הוא לא מדבר, כי היא קשוחה, במקום לפתוח אותו היא סגרה אותו".

איתמר לא מדבר עם צוות הגן, מדבר מילים בודדות עם הגננת כאשר היא פונה אליו ישירות. (עונה לתשובותיה). לא מדבר עם ילדים בגן, לא מדבר עם מבוגרים אחרים (חברות של אמא) ולא עם  הילדים של החברות הנ"ל.

החרדה של איתמר וביטוייה כאילמות מקשים על איתמר להצטרף למשחק עם חברים בגן, הגננת מספרת שכאשר הוא רוצה להצטרף למשחק של קוביות. הוא מגיע, שם קוביה בכח במרכז, וכיוון שלא דיבר לפני ההצטרפות למשחק, ולא תיווך את פעולותיו במילים, חבריו לגן לא מקבלים את התנהגותו. הוא חווה דחיה מצד חבריו. הם לא משתפים אותו והוא יוצא כועס מרוב האינטראקציות החברתיות בגן.

 

מהלך הטיפול:

 

הטיפול באיתמר כלל 8 הפגישות של הדרכת הורים ושתי פגישות עם הגן בהתאם לצורך .

 

במסגרת ההדרכה להורים הסברתי להורים על אילמות סלקטיבית, הדגשתי שאיתמר לא מדבר כי לא יכול ולא כי לא רוצה. הסברתי על  מנגנון החרדה וההימנעות. ועל מהלך הטיפול והחשיפות (תרגול הדיבר) המתכוננות  ומטרתן.

 

הסברתי להורים שטיפול קוגנטיבי התנהגותי הוא היעיל ביותר לטיפול בבעיה של אילמות סלקטיבית. הסברתי להם שהחשיפה ההדרגתית היא שיטת טיפול התנהגותית שפותחה על-מנת לעזור למטופלים להתמודד עם פחדיהם. הסברתי שעל-פי גישה זו המטופל חייב לבוא במגע עם הגירוי או המצב המפחיד על מנת להתגבר על הפחד, כאשר תהליך זה מובנה באופן הדרגתי המטופל מתקדם בין השלבים מעוררי הפחד בהיררכיה עד שהוא מסוגל לחוש פחד מזערי בלבד למצב המפחיד ביותר.

 

התוכנית שתוכננה לחשיפות של איתמר כוללה מספר שלבים:

1. חשיפה של האמא + איתמר + ילד אחד שהוא בוחר. החשיפה בוצעה בחדר צדדי בגן.

• חשיפה במשחק של מילה אחת: זריקת כדור ואמירת צבע שאוהבים, חיה, תכנית טלויזיה וכדומה…
• חשיפה במשחק של שתי מילים: האמא פותחת כלף ואיתמר והחבר צריכים להגיד איזה צורה ואיזה צבע יש בקלף
• חשיפה של שתי מילים כאשר מדברים אחד עם השני: אותו המשחק אבל אחד פותח לשני במעגל.. בסבב… או משחק מלחמה שצריך להגיד מה יצא בקלף, צבע וצורה (הושראו במשחק רק כלפים 1-5 כדי שיהיה קל לשחק ומותאם לגיל 4 )
• חשיפה של שלוש מילים: לספר על תמונה בספר מה רואים / לשחק משחק דמיון עם טלפון מדומה.
• חשיפה מלאה: משחק חופשי, משחק דמיון.
• יזום מפגשים אחהצ עם החבר.

2. חזרה על שלב 2 עם שני ילדים: אמא של איתמר + החבר הקודם + חבר נוסף שהוא בחר
3. חזרה על שלב 2 עם שלושה ילדים, (שני הילדים הקודמים ועוד אחד חדש)
4. חזרה על שלב 2 עם ארבע ילדים.
5. חזרה על כל התהליך משלב 2-6 בשינוי המקום של החשיפות. במקום שהחשיפות יעשו בחדר נפרד הן מבוצעות בפינת הגן. כך הילדים האחרים רואים שאיתמר מדבר ואיתמר רואה את הילדים.

צוות הגן הונחה לעשות את שלב 2 סעיפים א-ה מול איתמר, בכל פעם איש צוות אחר, כדי שאיתמר יתאמן בדיבור גם עם הצוות.

הנחתי את האמא והגן להתקדם בשלבים לפי הקצב של איתמר, הוא קובע את מהירות ההתקדמות. רק לאחר שלב מסויים מצליח מלואו ואיתמר מרגיש בו נוח, עוברים לשלב הבא.

 

 

לאחר חודשיים של תרגול יום יומי ע"י האם,  הסתיים שלב 6. בשלב זה איתמר כבר דיבר באופן חופשי בגן עם ילדים. השתתף במשחקים, ולא נשאר כמעט זכר לאילמות הסלקטיבית. אמא של איתמר הביעה שביעות רצון רבה מהתהליך ומקצב ההתקדמות, ואני שיבחתי אותה על העבודה הטובה שהיא עשתה איתו. להלן מיילים שאמא שלו שלחה אלי במהלך הטיפול וציורים שהוא צייר.

 

 

ציורים של איתמר במהלך הטיפול

חברים בגן: ציור של איתמר לפני הטיפול, לילדים אין פה.

 
 

 

חברים בגן: ציור של איתמר במהלך הטיפול, איתמר מצייר פה ומוחק אותו, השקעה מוגברת באיזור הפה.

 
 

 

חברים בגן: ציור של איתמר בסוף הטיפול. הילדים קיבלו פה