ילדה להורים גרושים – גימגום

אמצעי טיפול – טיפול דיאדי והדרכת הורים
שני, בת 4, ילדה להורים גרושים, הגיעה לטיפול בגלל גימגום שהתחיל בגיל 3.5.
בדרך כלל, כאשר יש קפיצות בהתפתחות עשוי להופיע גימגום זמני שעובר מעצמו.
זה יכול לקראות בין גיל שנתיים לגיל ארבע.
גימגום זה מיוחס לכך, שהילד מבין יותר טוב את מורכבות השפה וההבנה הזו עוצרת באופן זמני את שטף הדיבור.
כיוון שהגימגום אצל שני נמשך מעל 3 חודשים חשבתי שיש מקום להתחיל טיפול ולברר האם יש מקור אחר לגמגום.
בשיחה עם ההורים התברר שגורם המתח העיקרי בחיים של שני הוא מריבות בין ההורים הגרושים. המריבות התנהלו בנוכחותה.
המריבות יצרו רמת מתח גבוהה אצל שני והקשו עליה לעשות אינטגרציה של משפחתה החדשה (לאמה יש בן זוג חדש)

(בציור ניתן לראות ששני מקטינה את הדמות של אבא. מכחידה את הדמותו של בן זוגה של האם ומבודדת את הדמויות במסגרת).
עיקר הטיפול עסק בתאום תאום הורי וטיפול דיאדי. כל זאת כדי לשפר את היחסים בין הנפשות. המטרה היתה להראות ולהסביר להורים את הצורך של שני בהורים שמסתדרים ביניהם, ואת הקושי שהיא חווה כאשר ההורים רבים בנוכחותה.
כדי להמחיש את רגשותיה של שני להוריה, השתמשתי בעבודותיה של שני, והראתי להורים כיצד שני יוצרת בית אחד שהוא שני בתים, ובכך מבקשת איחוד בין שתי המשפחות החדשות שנוצרו.

לאחר תקופת טיפול קצרה יחסית (חודשיים) ההורים הבינו את ההשפעה של מריבותיהם על שני והצליחו לתאם ביניהם עמדות, להגיע להסכמות, ולמסד שיחות תיאום שלא בנוכחות שני.
התוצאה לא איחרה לבוא: בציוריה של שני ניכר שדמות האב ודמות בן הזוג קיבלו מקום מתאים יותר, הדמויות לא ממוסגרות ומבודדות. פתרון הקונפליקט שמתבטא בציור התבטא גם בחיה של שני והגמגום – חלף!