הפרעת קשב וריכוז ADD/ADHD

אמצעי טיפול – טיפול משפחתי וטיפול פרטני
למעשה לא ניתן לטפל בהפרעת קשב וריכוז, בטיפול רגשי, כיוון שמקור ההפרעה הוא אורגני. (בהפרעת קשב וריכוז מידע לא עובר כראוי בין הסינפסות במוח, ליתר דיוק המידע לא נשאר מספיק זמן בסינפסות כדי לעבור מנוירוטרסמיטר אחד לשני)
ולכן, אם רוצים לשנות או לשפר את ההפרעה עצמה, יש לפנות לטיפול תרופתי (ריטלין).
אני חושבת שההחלטה האם לתת לילד ריטלין או לא תלויה ברמת הסבל שההפרעה גורמת לילד.
דעתי האישית היא, שידם של הפסיכיאטרים, הנוירופסיכולוגים והרופאים "קלה על ההדק", וחלוקת תרופות מתקיימת גם במצבים בהם לא נדרשת התערבות תרופתית. יחד עם זאת כאשר הילד סובל מההפרעה שלו, יותר מהסבל שיגרם לו מתופעות הלואי של הכדורים (אם יהיו כאלו) מומלץ לשקול טיפול תרופתי למרות חסרונותיו.
הפרעת קשב וריכוז, יכולה לגרום לסבל בתחומים רבים: לחוסר הצלחה בלימודים, קושי לשבת בכיתה במשך שיעור שלם, קושי להתמודד עם מצבי תיסכול, קושי להשיג מטרות שחשובות לילד, קשיים חברתיים, קושי להתמודד עם החוקים והגבולות של הבית, קושי לקיים קשר טוב ויציב עם ההורים וכו'. כל אלו עלולים לפגוע בדימוי העצמי של הילד.
במיקרים כאלו, ובמקרים בהם טיפול ריגשי לא עזר, אני ממליצה לשקול טיפול תרופתי.
כשמירי (שם בדוי) , בת 13, הגיעה אלי לטיפול היא סבלה מהפרעת קשב וריכוז שלא טופלה, לא בטיפול תרופתי ולא בטיפול רגשי.
כתוצאה מכך מירי לא הצליחה בלימודים, למרות שרמת האינטליגנציה שלה היתה גבוהה מהממוצע. היא לא הצליחה מבחינה חברתית ולא הצליחה להתמודד עם חוקי הבית.
גם להוריה של מירי היה קושי לקבל את התנהגותה.
בפגישות המשותפות של כל המשפחה ניכר היה שלאב קשה מאוד לקבל את התנהגותה של ביתו והוא נהג לבקר אותה לעיתים תכופות על דברים שונים בהתנהגותה (צורת הישיבה שלה, "נידנוד הרגל" , הופעה מרושלת, ועוד תופעות אחרות המאפיינות ילדים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז.
בנוסף, מירי, שהיתה ילדה נאה, הפכה בגיל 13 לנערה יפהפיה, ולאחר שנים של אי הצלחה חברתית התחילה פתאום לקבל הרבה תשומת לב מהבנים להפכה לילדה מקובלת מאוד.
הפער והשינוי הקיצוני הקשו עליה עוד יותר את ההתמודדות והביאו להפרעות התנהגות קיצוניות עוד יותר. בעקבות תלונות מצד בית הספר, פנו ההורים לבקש טיפול עבור מירי.
לטיפול במירי היו מספר מטרות והוא התנהל במספר מישורים:
1. שיפור הדימוי העצמי של מירי. (בציורי דמות אנוש היא ציירה עצמה מאוד בקטן על דף גדול (ואף מחקה את הניסיון הראשון בציור), ובניגוד לכך, נהגה לרשום את שמה בגדול על דפים שונים ולקשט אותם)

2. מציאת גשר וחיבור בין מירי של היום (מקובלת, מקבלת הרבה תשומת לב לבין מירי של פעם, שהיתה דחויה ולא מקובלת מבחינה חברתית)
וזאת במטרה לעבד את הקונפליקט בין שתי תקופות החיים (הילדות והנערות).

3. שיפור מערכת היחסים עם ההורים, ובמיוחד עם האב:
– לעזור לאב לקבל את ביתו בכך שיבין שחלק גדול מהתנגויותיה נובע מהפרעת הקשב וריכוז שלה.
– להסביר לאב שהערותיו התכופות לגבי התנהגותה של מירי תורמות לדימוי העצמי הנמוך שלה.
4. למצוא למירי דמות חינוכית תומכת בבית הספר (דמות שמירי תסמוך עליה) שתוכל להנחות אותה להתנהגות נכונה בבית הספר, בשיעורים, בהפסקות, ובהתנהלויות שלה מול הבנים. כדי להשיג את המטרה הזו נשאלה מירי לגבי מורה שהיא יחסית "מחבבת". ובפגישות עם בית הספר עודדתי את המנהלת להקצות למירי 1/2 שעה שבועית עם אותה מורה (שירות הניתן לאחרונה על ידי משרד החינוך במסגרת אופק חדש), כאשר מטרת מחצית השעה, היא ליצור קשר ואמון עם מירי. לאחר שהתבסס האמון עם אותה מורה, היא יכלה לשמש כדמות מנחה ומדריכה למירי.

חצי שנה לאחר תחילת הטיפול קיבלה מירי תעודת סיום מחצית בה היה ממוצע 93. והערות חיוביות בנוגע להתנהגותה החיובית בבית הספר.
ההורים דיווחו על פיחות במריבות בבית ושיפור משמעותי ביחסים.

בית הספר דיווח שהוא מרגיש שההשקעה של 1/2 שעה בשבוע עם מורה אישית היתה "משתלמת" ושבזכות זאת קל להם יותר לעזור למירי להגיע להשגים לימודים והתנהגותיים.