טיפול באילמות סלקטיבית

שיטת הטיפול: טיפול פרטני וטיפול משפחתי

כשמורן (שם בדוי) רוצה לצאת לשירותים היא לא יכולה להצביע ולבקש מהמורה לצאת,

כשמורן לא חשה בטוב היא לא יכולה לומר לאחות בית הספר שהיא חולה,

כשיילד בכיתה מציק למורן היא לא יכולה להגיד לו להפסיק וגם לא לבקש מהמורה שתפסיק את התנהגותו.

מורן לא יכולה לעשות את כל אלו כי מורן סובלת מאילמות סלקטיבית.

אילמות סלקטיבית SELECTIVE MUTISM – הגדרה:

אילמות סלקטיבית היא תופעה פסיכיאטרית הנפוצה בעיקר אצל ילדים. תופעה זו מאופיינת בכישלון מתמשך לדבר במצבים חברתיים למרות היכולת להבין את השפה

מקובל להתייחס לאילמות הסלקטיבית כהפרעת חרדה. ידוע שילדים הסובלים מאילמות זו אינם נמנעים מהדיבור בשל חוסר רצון אלא בגלל חוסר יכולת נפשית.

אילמות סלקטיבית מזכירה קצת את תופעת הגימגום, שהיא תופעה נפוצה יותר.

מורן, בת 14, לא מדברת בציבור מגיל 5 אמא חולת סרטן, לסרוגין, שנים רבות
אביה עבר שתי תאונות דרכים קשות שני הורים לא פנויים (ריגשית ובריאותית)
למורן שני אחים גדולים יש לה יחסים גרועים מאוד עם אמא, ואחיה הגדול.
ואחות גדולה שמתפקדת כאמא של מורן.

הטיפול במורן שילב עבודה פרטנית עם מורן (אחת לשבוע) ועבודה משפחתית עם משפחתה של מורן (אחת לשבוע)

הטיפול כלל מספר שלבים:

שלב ראשון: יצירת קשר אמפטי, אפשור תחושה של מקום בטוח, חיזוק ביטחון עצמי של מורן
שלב שני: עידוד אוירה תומכת בבית, שיפור יחסים עם האח ובמיוחד עם האם
שלב שלישי: טיפול בפחדים נלווים כדי לעודד ביטחון ואמונה ביכולת.
שלב רביעי: לימוד הרפיה ודמיון מודרך
שלב חמישי: אימון בדיבור (גישה התנהגותית).

לאחר 6 חודשי טיפול: מורן דיברה מעל 50 מילים בפגישה טיפולית
לאחר 7 חודשי טיפול, מורן התחילה לדבר במשפטים שלמים
לאחר 8 חודשים התרחשה פריצת דרך משמעותית ראשונה, כשאר מורן, דיברה לראשונה מחוץ למסגרת הבית והקליניקה.
באירוע זה סיפרה מורן למורה בבית הספר בו למדה, אודות אירועי היום הקודם, בו בילתה עם משפחתה במסעדה.