פסיכולוגיה התפתחותית – אופ

פרק מספר 1 – טבעה של ההתפתחות
מושג ההתפתחות
במה כרוכה התפתחות ? שינוי איכותי-שינוי התפתחות הכרוך בטרנספורמציה, ולא רק בעלייה בכושר הפיסי או הקוגנטיבי. באמצעות סדרה של טרנספורמיצות/שינויים איכותיים, הילד מתפתח ונהיה לילד בוגר יותר.
ארגון ההתנהגות מחדש-הדרך החדשה, והשונה באיכותה, שבה מארגן הילד המתפתח את כשריו ומשתמש בהם.התפתחות – התהליך שבו חלים באדם ארגונים של ההתנהגות מחדש ושינויים איכותיים שהם סדירים, מצטברים, ובעלי כיוון.
התפתחות נורמטיבית – השינויים הכלליים וארגון ההתנהגות מחדש החלים כמעט בכל הילדים במהלך גדילתם.התפתחות אישית-הסטיות ממהלך ההתפתחות הממוצע, או הנורמטיבי, הנראות בבני אדם יחידים. ההבדלים הבין-אישיים באישיות ובמומחיות שכל אדם רוכש לעצמו.
2 סוגי הבדלים בין אישיים בהתפתחות-1.הסטיות האישיות ממהלך ההתפתחות הנורמטיבי של כשרים שונים. 2. מסלולי התפתחחות שונים. ההתקדמות במסלולים שונים אלה גורמת להבדלים באישיות.
ההתפחות האישית היא עקבית וצפויה מראש כמו ההתפתחות הנורמטיבית.
מסגרת להבנת ההתפתחות- ההתפתחות תלויה ב-3 גורמים-1. פוטנציאל התפתחות הטבוע בגנים. 2. ההסטוריה ההתפחותית של האורניזם. 3. תנאי הסביבה בהווה.
מקורות המסגרת: תורת האבולוציה- דרווין-אחת התגליות החשובות במדע: הרעיון שכל מין מוייד באמצעים להישרדות ולרבייה בסיבה המסויימת שהוא חי בה.
הברירה הטבעית-תהליך המקנה לאלה שניחנו בתכונות המסייעות להם לשרוד בסביבה מסויימת סיכוי רב יותר לחיות די זמן להתרבות ולהעיבר את יתרונותיהם אלה לצאציאהם.
על פרטים בתיאוריה נמתחה ביקורת, במיוחד על ההנחות שהשינוי האבולוציוני צריך תמיד להיות הדרגתי כ"כ ושיש קו אבולוציה אחד ויחיד, מצורת החיים הנמוכה ביותר ועד בני האדם. השקפתו שלפיה מבוססת האבולוציה של המינים על פעילות גומלין בין הגנים לסביבה, מקובלת מאד היום. התפתחות האדם היא תוצר של הגנים, של ההסטוריה ההתפחותית ושל תנאי הסביבה בהווה גם יחד. התפתחות מוצלחת תלויה בהתאמה שבין נטיותיו של הילד לבין סביבתו המסויימת. הסביבה צריכה להענות לנטיותיו המוקדמות של הילד ולכשריו ולתמוך בהם.
השקפות אחרות על התורשה והסביבה-ג'ון לוק-התינוק הוא לוח חלק. ז'אן ז'אק רוסו-האמין שהתפתחות האנושית מתרחשת מעצם טבעה בדרכים חיוביות מאד כל עוד החב' מאפשרת זאת. הורים אינם צריכים לעצב ילדיהם בכוח. הם צריכים רק להניח להתפתחות האנושית להתפתח במהלכה הטבעי.
גישות תיאורטיות להתפתחות-
טבען של תיאוריות-תיאוריה-מערך מאורגן של רעיונות על דרך הפעולה של דברים, שנועד לספק מסגרת לפרשנות של עובדות וממצאים ולהנחות את המחקר המדעי.
5 תיאוריות מרכזיות-תיאוריית התפתחות קוגנטיבית-תיאוריה המבקשת להסביר שינויי התפתחות בזיכרון, בחשיבה, בשימוש בשפה ובמיומנויות שכליות אחרות של האדם.
תיאוריית התפתחות חברתית ורגשית-תיאוריה המבקשת להסביר שינויי התפתחות ברגשותיו של אדם וביחסיו עם הזולת.
תיאוריות המדגישות את ההתפתחות הקוגנטיבית-תיאוריית עיבוד המידע-מבקשת להסביר את הקוגניציה האנושית באמצעות הקבלה בין תהליכי החשיבה של האדם לבין פעולתו של המחשב-המוח,יח' העיבוד המרכזית, מקבל מידע מהסביבה ומעבד אותו, ועושה השוואהות והתאמות על בסיס מידע שכבר אוחסן בזיכרון. ידע דלקרטיבי-ידע המאוחסן בזכרון על דברים ואירועים. ידע פרוצדורלי-ידע המאוחסן בזכרון על הדרך לעשיית דברים. עפ"י התיאוריה, יעילותו הרבה יותר של בן החמש במצב הזה נובעת מ-2 דברים:1. בסיס הידע שלו ריב יותר מזה של בן 2. הוא מאחסן יותר ידע בזכרונו, גם על משמעותם של אירועים וגם על הדרך לעשיית דברים. 2. הוא יכול לשלוף אותו מהר יותר, להתשמש בו לעריכת השוואות נאותות יותר, להסיק מסקנות ביתר זריזות וכו'. תחומי מומחיות-תחומים ספיצפיים שבהם יש לאדם ידע או מיומנויות מפותחים מאד. התיאוריה רואה את ההתפתחות כשיפורים הדרגתיים החלים בקשב, בזכרון ובחשיבה, שחפורים המביאים למיומנות גדולה יותר ביפרוש אירועים ולט"א רחב יותר של אסטרטגיות לפתרון בעיות. –התיאוריה של פיאז'ה על ההתפתחות הקוגנטיבית-ככל שילדים גדלים חלים שינויים איכותיים מרכזיים בדרך שבה הם מבינים את העולם ולומדים עליו. אצל ילדים גדולים החשיבה מאורגנת בדרכים שונות מיסודן. ההסתגלות במהלך ההתפתחות מביאה להופעתם של סוגי חשיבה חדשים.
תיאוריות המדגישות את התתפתחות החברתיית והרגשית-תיאוריית הלמידה החברתית-תיאוריית התפתחות הנשענת המידה רבה מאד על מודלים ביהביוריסטיים בהדגשת החשיבות של שינוי הדרגתי בהתנהגות באמצעות חיזוקים חיוביים ושליליים, בפרט באמצעות תצפית בתוצאות החברתיות של פעולות מסויימות.
ביהביוריזם-גישה תיאורטית המדגישה את תפקיד ההתנסות בעיצוב ההתנהגות ובשינויה. המוקד הוא ההתנהגות החברתית ולא החשיבה. תיאוריה זו יעילה יותא בהסבר תגובות חברתיות ורגשיות ספציפיות אצל ילדים, ופחות בהסבר דפוסים אוניברסליים של שינ ויי התנהגות החלים עם הגיל. השקפות פסיכואנליטיות-תאוריות פסיכואנליטיות-כל תאוריית התפתחות הנשענת במידה רבה על הסברים פרוידיאניים או ניאו-פרוידיאניים להפרעות התנהגות ולנוירוזה. איד-המלה שטבע פרויד לציון החלק בנפש האדם המורכב ממלאי של דחפים ואינסטינקטים פרימטיביים. אני-המלה שטבע פרויד לציון העצמי, או האני, החלק בנפש שתפקידו העיקרי הוא למצוא דרכים בטוחות ונאותות לספק את הדחפים האינסטינקטיביים. אני עליון-מצפון. החלק בנפש שהפנים את הכללים והערכים האחראים להתנהגות "טובה". אריקסון-גישה מודרנית להתפתחות חברתית ורגשית הצומחת בחלקה מפרויד. תפקיד מכריע לרשות וליחסים חברתיים, בעיקר לאלה המתפתחים בשלבים המוקדמים של החיים. לא האמין שאדם יכול להתקבע בשלב התפתחות מסויים. כל שלב כרוך בסוגיית התפתחות מסויימת שכ"א פותר לו. האיכות הכוללת של טיפול היא שקובעת אם הילד יפתח אמון בסיסי או חשדנות. תיאוריית ההסתגלות של בולבי-משלבת מודלים אבולוציוניים,פסיכואנליטים וקוגנטיביים. נק' המוצא-תינוקות נוטים מראש להתנהג בדרכים המועדדות קרבה עם אלה שמטפלים בהם. הנטייה להתקשרויות בגיל המוקדם היא נטייה ביולוגית מולדת, וכמעט אצל כל הילדים היא מתפתחת ברצף של שלבים ששיאו שותפות "בעלת יעד" עם ההורים. פעוט שמטפליו נענים לצרכיו יפתח אמונה שהוא יכול להשפיע על הסביבה ולקבל טיפול מהזולת מתי שיזדקק לו. במשך הזמן, ילדים שהפיקו בטחון מהתקשרויותיהם יאמינו אומנה כללית יותר שהם יכולים לגבור גם לנוכח מצוקה/אסון. לעומת זאת, פעוטות שמטפליהם אינם נענים לצוריכהם והם אינם מפיקים בטחון מהתקשרויותיהם עלולים להיות תלותיים ולפקפק ביכלותיהם שלהם, ועלולים אף להיות מבודדים מהחברה או תקופניים. עם אלה נמנים תינוקות ופעוטות שדוחפים אותם לעצמאות בגיל מוקדם מדי. מודל פעולה פנימי-מע' הציפיות המוכללות של התינוק לגבי תגובות המטפלים ולגבי תפקידו שלו ביצירת תגובות אלה.השערה-טענה שאפשר להפריכה באמצעות תצפית בעובדות ידועות. השערות מפתחים בדר"כ כדי לבחון את תקפותה של תיאוריה.
ניסוי-מחקר שבו החוקרים שולטים על התנאים כדי שיוכלו להוציא מכלל אפשרות כל השפעה שאיננה ההשפעה הנחקרת.תקפות סביבתית-המידה שבה אפשר להכליל ממצאי הניסוי במעבדה הכללולת על העולם החיצון.
אתולוגיה- תחום מחקר המתבסס על תצפית בהתנהגות בסביבות מגורים טבעיות, ולא במעבדה, כדי להכליל הכללות על דפוסי התנהגות ועל תפקודיהם.תצפית בתנאים טבעיים-שיטה לאיסוף נתונים ובה צופים החוקרים ורושמים בקפידה התנהגות המתרחשת בטבעיות בסיבות יום-יומיות.מתאם חיובי-קשר סטטי' ובו הישנותה של תופעה מסויימת קשורה במישרין להישנותה של תופעה אחרת.ניסוי טבעי-שיטת תצפית הננקטת כאשר אי אפשר לבצע מחקר מעבדה ובה משווים החוקרים קב' בני אדם שנסיבות חייהם שונות מטבע הדברים בממדים המכריעים.
מחקר אורך-מחקר של קב' נבדקים 1 במשך כמה שבועות,חודשים או שנים.מחקר רוחב-מחקר שבו משווים החוקרים בין קב' של בני אדם בני גילים שונים בנק זמן אחת.מערך אורכי מואץ-סוג של מחקר אורך שבו חוקרים בו בזמן כמה קב' גיל ועוקבים אחריהן ע"פ תקופת זמן מוגדרת.
פרק 2 – ההקשרים של ההתפתחות
כל היצורים החיים מתפתחים בסביבה מסויימת-הקשר-וטבעו של הקשר הזה משפיע על מהלך ההתפתחות.תרבות-מע' אמונות,ערכים וכללי התנהגות.
ההקשרים במבט כללי- יורי ברונפנברנר-ביטוי מושגי להקשרי ההתפתחות הרבים,וכיצד משפיעים על ההתפתחות-מודל של טבעות קונצנטריות, ובו כל טבעת משפיעה על הטבעת שבתוכה. הילד נמצא במרכז הטבעות, ומביא אל ההתפתחות את המטען הביולוגי שלו, הטבעת ה-1 המקיפה את הילד היא הסביבה הקרובה. הסביבה הקרובה מעוגנת בהקשר חברתי וכלכלי רחב יותר. האבעת ה-3 היא ההקשר התרבותי-כל האמונות,העמדות,הערכים ועקרונות ההתנהגות הנוטים להיות משותפים לבני אדם בחברה מסויימת.
המורשת האבולוציונית של האדם- הבסיסי שבכל הנתונים הביולוגיים של האדם הוא אולי הנטייה החזקה לפעול על הסביבה, במקום לנהוג בפסיביות. הנטייה המולדת ללמוד. הקלות שבה לומדים בני אדם תלויה במה שהם לומדים. כבני אנוש אנו יורשים גם נטייה מוקדמת להיות חבורתיים-ליצור יחסי גומלין וקשרים עם אחרים מבנימיננו. נטייה מוקדמת זו לחברותיות חיונית להישרדותנו.
מאפיינים גנטיים אישיים-כשמתשנים תנאי הסביבה, אלה שתכונותיהם הגנטיות מתאימות לתנאים החדשים שורדים, ואילו אלה החסרים תכונות אלה אינם שורדים. לכל ילד יש מטען גנטי שונה ולכן גם הקשר ביולוגי שונה במקצת להתפתחותו. הבדלים כאלה בין ילדים שונים משפיעים על ההתפתחות במישרין ובעקיפין.
פעילות הגומלין בין הגנים לסביבה-גם מאפיינים ביולוגיים אינם נובעים אך ורק מהירושה הגנטית. בעת הלידה, המערך הביולוגי של הילד כבר כולל מאפיינים שנוצרו בחלקם בהשפעת גורמים סביבתיים. בריאותה של האם, תזונתה והשימוש בסמים משכרים או באלכוהול במהלך ההריון יכולים להשפיע כולם על מצבו הפיסי של הילד. לאחר הלידה ממשיכה להשפיע על המערך הביולוגי של הילד קשת רחבה של גורמים סביבתיים-למשל תזונה, מחלות וחשיפה לעופרת. למעשה, כל דבר שהילד מתנסה בו יכול להשפיע על המשך התפתחותו הביולוגית. מוחו המתפתח של הילד ומע' העצבים המרכזית שלו נתונים במיוחד להשפעות של ההתנסויות והסביבה, ולהשפעות כאלה יש השלכות עצומות על המשך ההתפתחות ועל ההתנהגות בעתיד. תיעול-וודינגטון-המידה בה מרסנים הגנים השפעות סביבתיות על תכונות מסויימו. הגנים מספקים נטיות כלליות להתנהגות, ואלה יכולות להתחזקאו להיחלש עם הזמן ע"פ סביבתו של הילד. התנהגות כזאת נתונה בתחילה להשפעה סביבתית אך עם השמן קשה יותר ויותר לשנותה.
ביכולות אחרות חל תיעול גנטי בשלב מוקדם, אבל בתקופת התפתחות מאוחרת יותר הפתיחות להשפעות הסביבה גדלה והולכת. מקול-שיער שזה גם מהלכה של ההתפתחות הקוגנטיבית עד גיל שנתיים, ההתפתחות הקוגנטיבית מתועלת בחוזקה ע"י המערך הביולוגי של הילד. טווח ההתנהגות בקרב ילדים הוא צר, והבדלים גדולים מאד בין הסביבות משפיעים השפעה מועטה יחסית. לאחר גיל שנתיים מתפצלים נתיבי ההתפתחות. לנטיות הנקבעות בגנים יש השפעה קטנה והולכת על ההתנהגות, וילדים מושפעים יותר מהבדלים בהתנסות. גוטליב-ההתנסות ממלאת תפקיד בתיעול ההתפתחות אך הדבר אינו פשוט כ"כ:ההתנסות משנה את טבעו הביולוגי של הילד ואת אופן ההתבטאות של הגנים. בשילת המוח היא הבסיס להופעתם של התנהגויות רבות.
הסביבה הקרובה של הילד-בסופו של דבר, כל הגורמים ההקשריים המשפיעים על הילד פועלים באמצעות בני אדם, מקומות ודברים שלילד יש מגע ישיר עמם-באמצעות הסביבה הקרובה של הילד. בני האדם בסביבה הקרובה חשובים במיוחד, גם משום שיש להם פעילות גומלין ישירה עם הילד וגם משום שהם אחראים במידה רבה לסביבתו הפיסית. נמצא קשר בין זמינותם של חפצים המגיבים לפעולותיו של הילד לבין קצב ההתפתחות הקוגנטיבית שלו.
ההקשר המשפחתי-המשפחה היא חלק מרכזי בסביבה הקרובה של הילד. לאופי הרגשי של יחסים אלה יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת-על סקרנותו, על גישתו לפתרון בעיות ועל יחסי הגומלין שלו עם בני גילו. בני המשפחה גם מספקים לו מודלים של התנהגות. מבנה המשפחה והתפקידים המוטלים על הילד מקדמים את התפתחותן של תכונות מסויימות. *המשפחה כמערכת-התנהגותו של כ"א מבני המשפחה תלויה בין השאר בהתנהגותם של האחרים. מאפייני ההורים מסייעים בקביעת ההתנהגות של ילדיהם, ומאפייני הילדים משפיעים על התנהגות ההורים. השפעות דו כיווניות/דטרמינזם הדדי-תהליכים דו-סטריים שבהם משפיעים ההורה והילד זה על התפתחותו של זה. (ניכר בבירור בהתפתחותה של התנהגות טיפוסית למין אצל ילדים). סיימרוף-מודל החליפין-מתאר השפעות דו-סטריות מתמשכות בין ילדים לבין ההקשר הסביבתי שלהם.
החליפין בין משתתפים מסויימים בהקשר מסויין הם שמולידים את התוצאה.*מאפיינים של מע' משפחתיות-מלבד היותה רשת יחסים מורכבת ולכידה המשפחה היא גם מע' דינמית, פתוחה, הנתונה גם לשינוי וגם להמשכיות. אחת הדרכים שמע' משפחתיות משתנות בהן היא התרחבות או הצטמצמות. מע' משפחתיות משתנות גם כשהנסיבות מתשנות, כגון בשעת משבר, או כשבני משפחה נכנסים לשלבי התפתחות חדשים. עוד מאפיין של המע' המשפחתית הוא פתיחותן להשפעות מעגליות, היכולות להופיע שוב ושוב במהלך הדורות במשפחה. * אבות במע' המשפחתית-ילדים קרובים לאבותיהם וקשורים אליהם רגשית כבר בגיל הינקות. המעורבות מתחזקת בגיל הרך, במיוחד אצל הבנים. לאבות יש גם השפעות עקיפות בשל השפעתם על התנהגות האם והילדים האחרים. *אחים ואחיות במע' המשפחתית- ההשפעות הישירות שלהם על הילדים הקטנים יותר נמנים תפקידיהם כבני לוויה, כמורים וכמודלים. השפעת סדר הלידות-הבדלים שטיתיים בהתנהגות ילדים התלויים בסדר בואם לעולם-ראשון, שני,שלישי וכו'. ההשפעה של אחים ואחיות אינה אותה ההשפעה בכל המשפחות, גם לא במשפחות הדומות מבחינת גיל הילדים ומינם. סיבה אחת לכך היא ההשפעה של האחים והאחיות מתווכת באמצעות היבטים אחרים של תפקוד המשפחה.
הקשרים קרובים מחוץ למשפחה-סביבת טיפול היום-משפחתון-סביבה של טיפול יום שבה מטופלת קב' של ילדים בביתו של אדם שאינו קרוב משפחה. נראה שההשפעות על הצמיחה הקוגנטיבית הן מזעריות אבל חיוביות, וטיפול היום הוא גורם חיובי במיוחד בהתפתחות הקוגנטיבית של ילדים מעוטי הכנסה.
*קב' השווים-שניה בחשיבותה למשפחה כרקע להתפתחות האנושית. השפעתה גדלה בכל תקופות ההתפתחות. מלמדת כיצד לקיים קשרי גומלין במע' יחסים שוויונית/סימטרית. מע' יחסים בין ילידם לבוגרים הן לא שיוויוניות במהותן. חיזוק הערכים, אמונות וכללי התנהגות שהם חלק מהתרבות של הילד.
*השכונה-הסוג והתנאים של בתי המוגרים, החצרות, הרחובות, המדרכות, מקומות הבילוי והעסקים בשכונה משפיעים על פעילויות הילדים ועל ההזדמנויות להתפתחותם. ילדים מושפעים גם מבני אדם אחרים החיים בשוכנה ומפעילותיותיהם, ערכיהם, אמונותיהם וממשאביהם. מגורים בשכנות לבני אדם אמידים מקושרים עם תוצ. התפחותיות חיוביות גם בתקופות הילדות המוקדמות וגם בתקופת ההתבגרות, ולא חשוב מה רמת ההכנסה של מפשחת הילד עצמו. מתבגרים הגרים בשכונות שיש בהן מעט דיירים עשירים בעלי משרות רמות נתונים בסיכון מוגבר להריון ולנשירה מבי"ס. מתוצ מחקרים עולה ששכונות משפיעות על ילדים ועל מתבגרים באמצעות חברות קולקטיבי, שבו המבוגרים בשונכה מספקים את מודל התפקיד וההשגחה על ילדי המקום, ולאו דווקא באמצעות הדבקה התנהגותית, שבה מתפשטות בעיות התנהגות בגלל השפעות שליליות של קבוצת השווים. *בי"ס-יש ראיות לכךשדרך ניהול בי"ס ויחסי הגומלין בין המורים לתלמידים יכולים לקבוע באיזו מידה ההתנסות בבי"ס חיובית לילדים. התנסויות בלמידה שיתופית, שבה התלמידים עובדים יחד בקב' ואינם מתחרים זה בזה, משפרות גם את ההישגים בלימודים וגם את היחסים החברתיים, במיוחד את היחסים בין הגזעים.
שינויים החלים במשפחה בשל גורמים חברתיים וכלכליים-*תעסוקת האם והשפעותיה-יארו-תוצ. התפתחות הילד קשורות לסיפוק של האם ממעמדה התעסוקתי, בין שהיא עובדת ובין שאינה עובדת. בן-איכות ההתקשרות בין אמהות עובדות לתינוקותיהן מושפעת מהרגשות של האמהות כלפי תעסוקתן. השפעת תעסוקתה של האם תלויה גם בתגובת האב למצב. *חד הורות והשפעותיה-אמהות לא נשואות-אצל ילדים לאמהות לא נשואות בגיל העשרה מתעוררות לעיתים קרובות בעיות התפתחות, כגון פיגורים קוגנטיביים או בעיות התנהגות בגיל הגן. מאחר שלאמהות אלה יש לעיתים קרובות השכלה מוגבלת והכנסה נמוכה מאד, יתכן שלחצי העוניהם שאחראים במידה רבה לבעיות שמתנסים בהן ילדים אלה. בעיות התפתחות אינן בלתי נמנעות אצל ילדים לאמהות בנות עשרה. בסביבות תרבותיות שבהן אמהות בנות עשרה היא הנורמה ומשפחות מעניקות תמיכה חברתית חזקה, נראה שההשפעו השליליות על ילדיהן של אמהות בגיל ההתבגרות היא מזערית. –הורים גרושים-ילדים עשויים להתמסות בהשפעות שליליות מסויימות אם הוריהם מתגרשיםץ נמצא שגירושים השמים קץ לסכסוך בין ההורים בדר"כ עדיפים לילדים מאשר נישואים מלאי סכסוכים, אבל גירושים שבהם האיבה בין ההורים מוסיפה להתקיים גרועים בדר"כ מבחינתם יותר מנישואים מסוכסכים. קשר מתשמך עם ההורה שאין לו חזקה על הילדים, ע"פ רוב מצמצם את ההשלכות השליליות של הגירושים, בתנאי שאין סכסוך מתון יותר וקשר שנעשה בעקבות גירושים. אין הבדלים גדולים בהשפעות בין חזקה משותתפת לבין חזקה בלעדיץ כל עוד ההסדר מוביל לצמצום המריבות ולהפחתת המרירות. נראה שמתבגרים מיטיבים מכולם להסתגל לגירושים אם הם יכולים להימנע מהתחושה שהם נקרעים בין הוריהם. תוצ. זו סבירה ביותר כאשר דרגת העימות נמוכה ויש שיתוף פעולה רב בין ההורים. היגרושים יכולים להשפיע על הילדים השפעה שלילית גם אם ההורה בעל המשמורת נתון במתחים בגלל ירידה חדה בהכנסתו.
-משפחות לא שגרתיות אחרות- הורים הומוסקסאוליים מעורבים הגידלו ילדיהם לא פחות מהורים הטרוסקסואלים ואינם מדווחים על בעיות עם הילדים יותר מהורים אחרים. יתר על כן, הגדילה אצל הורים הומוסקסואלים אינה גורמת להבדלים נראים לעין בזהות המינית, בהתנהגות לפי תפקיד המין או בנטייה המינית, ונראה שאינה מעמידה את הילד בסיכון לבעיות פסיכו'. גורמים כמו תמיכה חברתית, ההסתגלות של ההורין ועמדות כלפי גידול ילדים חשובים יותר מהנטייה המינית של ההורים כשלעצמה.
מעמד חברתי, עוני, לחצים והמשפחה-מעמד חברתי-השתייכות בני אדם לקבוצה בתוך החב' על בסיס הכנסתם, עיסוקם ווהשכלתם. -הורים ממעמד הפועלים נוקטים יותר אמצעים גופניים להטלת משמעת ומדגישים צייתנות, ואילו הורים מהמעד הבינוני נוטים יותר לדבר עם ילידהם בהגיון ולעודד אותם להתבטא. אין פירוש הדבר שהטכניקות המועדפות על הורים מהמעמד הבינוני בהכרח מוצלחות יותר,ל2 סגנונות ההורות עלולים להיות צדדים שליליים-אם מגזימים ב"דיבור אל ההגיון" עלולים להתעורר בילד הרבה רגשי אשם, ממש כמו שענישה גופנית יכולה להיפך להתעללות גופנית. במשפחות מהמעמד הבינוני נראה, שסגנון הורות, שהוא תקיף ועקבי אך מתיר לילדים להשתתף במידה ניכרת בקביעת הכללים ובק"ה במשפחה, מביא לתוצ. הטובות ביותר. בשכונות עוני עירוניות, סגנון הורות הקובע כללים נוקשים ומדגיש צייתנות, עשוי להגן על הילדים מסכנות הסביבה. ילידם הגודלים בעוני סובלים מבעיות בריאות תכופות יותר, חמורות יותר ומתמשכות יותר לעומת ילדים הגדלים בנסיבות כליליות מוצלחות יותר. לעיתים קרובות מתחילות הבעיות האלה עוד לפני הלידה. בקרב ילדים הגדלים בעוני יש שעור גדול יותר של תאונות לעומת ילדים אחרים, בין השאר מאחר שהם מתגוררים לעיתים קרובות בסביבות מסוכמות. משפחות עניות בדר"כ נתונות ללחצים יותר ממשפחות מהמעמד הבינוני. נמצא שרמות הלחצים במשפחה משתנות עם השינוי בנסיבות הכלכליות. אובדן תעסוקה ובקשיים הנלווין לו קשורים בעימותים ובאלימות במשפחה, לרבות התעללות בילידם. רמת האלימות שילשים נחשפים לה-ילדים הגרים בעיר מוקפים באלימות בבי"ס וברחובות. ילדים הגדלים בעוני נוטים יותר ללקות בחסכים קוגנטיביים, התנהגותיים ורגשיים לעומת ילדים מהמעמד הבינוני.
ההקשר התרבותי-*השפעות תרבותיות-לילדים הנולדים בכל תרבות יש ירושה ביולוגית אנושית משותפת וצורך בסיסי משותף בטיפול ודאגה. מבוגרים בכל תרבות עומדים מול אותן המטלות העיקריות בגידול ילידם. עליהם לספק לתינוקות את הטיפול הבסיסי הנחוץ להתפתחותם, עליהם להכין את הילדים לתפקד כמבוגרים בעולמות החברתיים המיוחדים שלהם – חברות-תהליך בו מונחלים לילידם כלליה של התרבות וערכיה. החברות מתרחשת באמצעות הוראה גלויה ובאמצעות התנסויות היום-יום בילדות. שינוי תרבותי והתפתחות הילד-תת תרבויות-קב' שאמנותיה, ערכיה וכללי התנהגות שלה שונים מכמה בחינות מאלה של התרבות השנלטת.
ההתפתחות כהקשר-ההתפתחות משמשת הקשר ב-2 דרכים-1. היא נותנת לכל אדם הסטוריה התפתחותית, המשפיעה על המשך ההתפתחות שלו בעתיד. אריקסון-הדרך שילד מתמודד עם הסוגיות של תקופת התפתחות מסויימת תלויה בין השאר בהתפתחות בתקופות הקודמות. 2. ההתפתחות היא גם הקשר להתפתחות בעתיד בגלל השינוי הגופני והאינטלקטואלי שחל בילדים עם הבשילה. לתמורות ביכולות הגופניות והקוגנטיביות המתחוללות עם הבשילה יש השפעה עצומה על יחסי הגומלין של ילדים עם הסביבות שלהם.
פרק מספר 3- התורשה וההתפתחות הקדם-לידתית-
הגנים הם רק חלק אחד ממע' התפתחות מורכבת. התמיינות- תהליך התפתחות שבו מבנים ותפקודים נעשים יותר ויותר ייחודיים.
כשהתאים מתמיינים הם גם עוברים התארגנות מחדש. התאים נודדים ויוצרים רקמות שונות, ןתאי הרקמה מתארגנים מחדש גם הם ובונים איברים בעלי מבנים סבוכים. תוך כדי התהליך חל באורגניזם המתפתח שינוי איכותי. במהלך ההתפחות הקדם –לידתית מבנים חדשים ויכולות חדשות נובעים בדרך סדירה מאלה שהיו קיימים לפניהם.
כרומוזומים-מבנים דמויי חוט שבהם מאוחסנות ההוראות הגנטיות של האורגניזן, המורכבים מ DNA ונמצאים בגרעין של כל תא.גן-קטע DNA המכיל את הצופן ליצירת חלבון מסויים.
מה ירשתם מהוריכם?חייכם החלו בתא אחד-ביצית מופרה-המכיל מע' אחת של 46 כרומוזומים. העתקים של 46 הכרומוזומים המקוריים האלה מצויים היום בכ"א מביליוני התאים המרכיבים את גופכם, חוץ מאשר בתאי הביצה או הזרע שלכם.
כרומוזומים הומולוגיים-2 כרומוזומים המהווים 1 מ-23 הזוגות של כרומוזומי האדם ודומים זה לזה בגודלם, בצורתם, ובסוג הגנים שהם נושאים.
מיוזה-תהליך של חלוקת תא שבו נוצרים תאי זרע ותאי ביצה.שלבי המיוזה-ה DNA בתאים שמהם נוצרו תאי ביצה או זרע (תאי נבט) משכפל את עצמו, ונוצרים כרומוזומים דו-גדיליים. אח"כ הכרומוזומים ההמולוגיים מסתדרים בזוגות. בכל זוג-כרומוזום המולוגי אחד מקורו באם והאחר מקורו באב. אז נפרדים הכרומוזמוים ההומולוגיים ונעים לקטבים מנוגדים של התא, בהכנה לחלוקת התא. כשהתא מתחלק, כ"א משני "תאי הבת" מקבל 23 כרומוזמים דו גדיליים. 2 תאים אלה מתחלקים גם הם והכרומוזמים הדו גדיליים מתפצלים, ונוצרים 4 תאים שלכ"א מהם מע' אחת של 23 כרומוזמים. בזכרים, כל 4 התאים האלה נעשים לבסוף לתא זרע בשל. בנקבות, רק אחד נעשה לביצית בשלה. אך בשני המקרים, לתא הרבייה הבשל, או לגמטה, יש מחצית ממס' הכרומוזומים הרגיל.שחלוף-החלפת קטעים מקבילים בחומר הגנטי בין כרומוזומים המולוגיים במהלך מיוזה. קטעים מקבילים-קטעים שיש בהם גנים המכילים את הצופן לאותה תכונה. ערבוב נוסף של הגנים חל בשלב המיוזה, כשכל הכרומוזומים ההומולוגיים נפרדים ונעים לקצוות מנוגדים של תא הנבט בהכנה לחלוקת התא. ה"מיון" הז של הכרומוזומים ההומולוגיים מתרחש בלי קשר למקורותיהם. לגמרי באקראי, כמה מהכרומוזמים הנעים לכ"א מקצוות התא באים מהאם, ואילו אחרים באים מהאב. בגלל הערבוב הנוסף הזה, כ"א מתאי הרבייה החדשים מכיל צירוף אקראי (ערבוב של כרומוזמים מהאם ומהאב המתרחש בעת המיוזה, כשהכרומוזמים הומוליגיים נפרדים בהכנה לחלוקת התא) של כרומוזמים מצד האם ומצד האב. הצירוף האקראי של הכרומוזמים במהלך המיוזה מאפשר לגבר או לאישה להפיק 8 מיליון צירופים שונים של כרומוזמים. הסיכוי שאם ואב יולידו 2 ילדים זהים הוא 1 ל-64 טריליון. חוץ מתאומים זהים, המתפתחים מביצית מופרה אחת שמתפצלת ל-2 יח' נפרדות, ילדים לאותם ההורים לעולם אינם זהים מהבחינה הגנטית. כיצד משפיעים הגנים על ההתפתחות?-ההתפתחות היא תוצאה של משחק גומלין בין הגנים לסביבה.*פעילות הגומלין בין הגנים לסביבה:התפתחות מינו של האדם-התפתחות מינו של האדם מתחילה ברגע ההתעברות, כשתא זרע מתאחד עם הביצית. המין החדש נקבע ע"י זוג אחד בלבד של כרומוזמים, כרומוזומי המין-זוג הכרומוזמים ה-23, הקובע את המין הגנטי. מינו של הילד תלוי בשאלה אם זרעו של האב נושא כרומוזום X (נקבה) או Y (זכר).תקופה מכריעה-פרק זמן מוגבל שבו חלק כלשהו של האורגניזם המתפתח נתון להשפעות היכולות לחולל שינויים מסויימים לבלי השב. התקופה המכריעה להתמיינות מתחיל ה בשבוע ב-7 לאחר ההתעברות. ב-6 השבועות הראשונים, מראה הרקמות של הגונדה במצבה הפרימטיבי הוא אותו המראה בדיוק אצל הזכרים והנקבות. ואז-בשבוע ה-7 הימצאותו של כרומוזום Y מעוררת חלק מהרקמה הזאת להתחיל להתמיין לאשכים, אם אין כרומוזום Y , רקמות הגונדה מתחילות להתמיין לשחלות-כעבור שבוע בערך. מכאן ואילך ההורמונים הם המעצבים את התפתחות המין.
גונדות-בלוטות המין:השחלות והאשכים.הורמון-חומר כימי המופק בגוף ומווסת תהליכים פיסיולוגיים. לאחר שהאשכים כבר עוצבו בחלקם, הם מתחיללים להפריש הורמוני מין זכריים, אנדרוגנים. הם גורמים למבנים פרימטיביים מסוימים להתמיין לצינור הרבייה של הזכר ומעוררים את היווצרותו של הפין. בה בעת מפרישים האשכים הורמון אחר הגורם להתנוונות של מבנים בעלי פוטנציאל להיעשות לחלקים של מע' הרבייה הנקבית. בעוברי XX אין צטרך בהמצאות של הורמוני מין נקביים להתפתחות איברי המין הנקביים. כל שנדרש הוא היעדרם של הורמונים זכריים.
כיצד משפיעים הגנים זה על זה?פעילות גומלין מתקיימת לא רק בין הגנים לסביבה אלא גם בין הגנים לבין עצמם. כל אדם יורש שני גנים –אחד מאביו ואחד מאמו-המכילים את הצופן לסוג הדם. אלל-אחת מכמה צורות חלופיות של גן מסויים.
סוג הדם של אדם מסויים תלוי בצריוף האללים שירש ובפעולת הגומלין ביניהם. אם אדם ירש אותו האלל מ-2 הוריו, כלומר את הצירוף AA,BB או OO – המוזיגוטי לתכונה זו. תוצאה שונה מתקבלת אצל בני אדם הטרוזיגוטים-בני אדם שנושאים 2 אללים שונים לתכונה אחת.
פנוטיפ-התכונות המתבטאות בפועל של האדם.גנוטיפ-המטען הגנטי של האדם.תכונות תלויות מין-תכונות גנטיות רצסיוויות הנישאות על כרומוזום X ומתבטאות בדר"כ רק אצל זכרים.פוליגני-מושפע מכמכה זוגות גנים.
ההתעברות-*האירועים המוליכים אל ההתעברות-ביצית-תא ביצה. –ביוץ-השתחררות של ביצית לאחת מחצוצרות הרחם, המעברים המובילים אל הרחם.זיגוטה-התא הנוצר מאיחוד של תא זרע וביצית.
תאומים זיגוטיים-תאומים "לא זהים", תוצאה של הפריית 2 ביציות ע"י 2 זרעונים שונים.תאומים מונוזיגוטיים-תאומים "זהים", תוצאה של התחלקות ביצית מופרה אחת ל-2 יח' נפרדות בשלב מוקדם של חלוקת התא.
*עקרות-עקרות נשים יכולה לנבוע מאי כיולת לבייץ, חסימה בחצוצרות הרחם או מריר צוואר הרחם שמבנהו הכימי קוטל את הזרע או פוגם בו. עקרות אצל גברים נגרמת לעיתים קרובות ביותר מכמויות קטנות מדי של זרעונים בכל פליטה, או מזרע שפעילותו נמוכה ושעור ההשרדות שלו נמוך.
ההתפתחות הקדם לידתית-*שלבי ההתפתחות הקדם-לידתית- 3 תקופות עיקריות-1..תקופת הנבט-מתחילה ברגע ההתעברות,כשנוצרת הזיגוטה. במשך יותר מיום אחד נשארת הזיגוטה תא אחד, המחליק לאיטו במורד חצוצרות הרחם. כ-30 שע' לאחר ההפרייה, התא היחיד של הזיגוטה מתחלק ל-2, בתהליך הקרוי מיטוזה. במהלך המיטוזה (תהליך חלוקת התא שבאמצעותו הגוף גדל ומתקן את עצמו, ובו משתכפל החומר הגנטי מתא ההורה בכל תא-בת), הכרומוזומים בתא ההורה משכפלים את עצמם. הכרומוזמים המקוריים והמשכופלים מסתדרים בשורה לאורך מרכז התא, נפרדים זה מזה, ונעים לכיוונים מנוגדים. לבסוף, התא המקורי מתחלק במרכזו ויותר שני "תאי בת", שהם העתקים מדויקים שלו. חלוקת תא מיטוטית היא תהליך החוזר שוב ושוב במשך כל חיי האורגניזם. זה התהליך הבסיסי המאפשר לגוף לגדול ולקיים את עצמו. כ-60 שע' לאחר ההפרייה מתרחשת שוב מיטוזה, וכ"א מ-2 התאים של הזיגוטה מתחלק. נוצרים 4 תאים שכולם עדיין דומים במבנה שלהם. חלוקת התאים מוסיפה להתרחש במרווחי זמן קצרים יותר, וכעבור שבוע יש למעלה ממאה תאים המקובצים יחד במבנה חלול דמוי כדור, הקרוי בלסטוציסט. עתה כבר החל להתרחש תהליך מדהים:התאים בבלסוטיצסט החלו להתמיין וללבוש צורות ייחודיות ותפקודים ייחודיים. קב' של תאים בקצה אחד של הבלסטוציסט,גוש התאים הפנימי, יתפתחו לעובר. שאר הבלסטוציסט, הקרוי טרופובלסט-יהיה הבסיס למע' התמיכה הנחוצה לקיומו של העובר. בערך ביום השישי לאחר ההפריה, הבלסטוציסט בא במגע עם הרירית של רחם האם. הפרשות הורמונליות מגרות את רירית הרחם עד שהיא רוויה בדם, ומכינות אותה להזין את הביצית המופרה. הטרופובלסט מגדל במהירות שלוחות דמויות קנוקנות המתחפרות בדופן הרחם. בסוף השבוע השני יהיה האורגניזם צמוד היטב לרחם, וייטול חומרי מזון וחמצן מכלי הדם שבו.2.. תקופת העובר:מהשבוע ה-3 ועד שבוע השמיני-לאחר שהזיגוטה השתרשה היטב היא נקראת עובר (מונח המציין את האורגניזם המתפתח בין השבוע ה-3 לשבוע ה-8 בהתפתחות הקדם לידתית). בתקופה זו חלה חלוקה והתמיינות מהירה של תאים. בתקופה זו נוצרים כל האיברים החיוניים ומבני גוף עיקריים אחרים – תהליך הנקרא היווצרות האיברים.-מע' התמיכה הנחוצה לקיומו של העובר-מורכבת מ-3 חלקים-א. שיליה-גוש רקמות המספק חמצן וחומרי מזון לעובר ומסלק תוצרי פסולת. ב. חבל הטבור-חבל המכיל כלי דם, המחבר את העובר עם השיליה. ג. שק מי שהפיר-השק מלא הנוזלים המקיף את העובר והשליל ומגן עליהם. מי השפיר גם מסייעים בצמצום שינויי הטמפרטורה שהאם חשה בסביבות חמות וקרות.-התמיינות תאי העובר-בשבוע ה-3 של ההריון צורתו של האורגניזם החדש נעשית סגלגלה ואח"כנוצר בה שקע. השקע זה הוא התחלה של הפה וצינור העיכול. התאים על פני השטח של העובר נודדים אל השקע הזה ואח"כ נעים פנימה ויוצרים שכבה מרכזית בין 2 שכבות אחרות. בסוף השבוע כבר התהוו 3 שכבות של רקמות שעברו התמיינות:האנדודרם-יתפתחו לאיברים פנימיים כמו כיבה, כבד,ריאות,המזודרם-יהפכו לשרירים,שלד,דם והאקטודרם-יהוו את מע' העצבים המרכזית, איברי החישה ואת העור.
השראה עוברית-פעילות גומלין כימית בין תאים של רקמות שונות המעוררת שינוי התפתחות. בהשראה עוברית הראשונה, תאים של שכבת המזודרם מעוררים את רקמת האקטודרם שמעליה להוסיף ולהתמיין למבנה שבסופו של דבר יהיה למוח ולחוט השדרה. התמיינות זו חלה מאחר שכמה גנים בשכבת האקטודרם "דולקים" ואחרים "כבויין", דבר הגורם לתאים המכילים את הגנים האלה להשתנות במבנם ובתפקודם. השראה עוברית אחרת שולטת בהיוצצרותה של עדשת העין. העדשה מתפתחת בכל פעם שבליטה מסוימת של המוח הקדמי באה במגע עם שטח הפנים החיצוני של הועבר.
-לו"ז להתפתחות העובר-בסוף השבוע השלישי שלאחר ההתעברות, מע' העצבים המרכזית כבר החלה להיווצר, ואפשר לראות את ההתחלות של העיניים. בשבוע הרביעי מופיעים הלב ומע' העיכול, ובשבוע ה-5 כבר נראים ניצני הגפיים שייהפכו לזרועות ולרגליים. לבסוף, בין השבוע ה-6 ל-8 מתחילות לבצבץ אצבעות הידיים והרגליים והעצמות מתחילות להתקשות. 2 עקרונות של צמיחה קדם-לידתית-1. התפתחות קדמית/אחורית צפלוקודלית-העקרון שלפיו התפתחות מתקדמת מהראש כלפי מטה. 2. התפתחות מרכזית-היקפית/פרוקסימודיסטלית-העקרון שלפיו ההתפתחות מתקדמת ממרכז הגוף החוצה, כלפי היקפו.
3. תקופת השליל-מהשבוע ה-9 ועד הלידה-שליל-המונח המציין את האורגניזם המתפתח בין השבוע ה-9 לשבוע ה-38 של ההתפתחות הקדם-לידתית. תקופת השליל שונה מתקופת העובר מכמה בחינות מהותיות. בתקופת העובר מעוצבים רוב חלקי הגוף העיקריים, ואילו בתקופת השליל גדלים החלקים האלה במהריות ומבניהם משתכללים. בחודש הרביעי נוצרות הכריותע ל אצבעות הידיים והרגליים. בחודש ה-5 צומחים הגבות והריסים ובחודש ה-7 בדר"כ יורדים האשכים של הזכר אל שק האשכים.
הבדל חשוב אחר בין תקופת העובר לתקופת השליל הוא התגובתיות הרבה יותר של השליל לעומת העובר. בתקופת העובר, האורגניזם המתפתח רק צף לו במי השפיר, מעוגן בחבל הטבור שלו. אולם בשבוע ה-10 לאחר ההתעברות מע' העצבים בשלה דיה והשליל יכול לכווץ את כל גופו אם נוגעים בו במקום כלשהו.
חוויית ההריון של האישה- רפרופים-לקראת סוף החודש ה-4 כבר אפשר לחוש בתנועות הראשונות. השפעות הסביבה על ההתפתחות הקדם-לידתית- מום מולד/מום לידה- כל פגם הקיים בלידה. מומים מולדים יכולים לנבוע מסטייה בסביבה הקדם-לידתית, מסטייה בגנים של התינוק, או משני הדברים גם יחד.
טרטוגן-חומר בסביבה העלול לגרום לפגמים בתקופת ההתפתחות הקדם-לידתית. מונעים/משנים את המהלך התקין של חלוקת התא וההתמיינות.
-ליקויים חד גניים (מנדליים)-כל ליקוי שנגרם מירושה של גן יחיד (PKU,אנמיה חרמשית, טיי זקס).-פגם כרומוזומלי-כל פגם גנטי המופיע כשטעויות במיוזה יוצרות תא ביצה או זרע הנושאים מספר לא נכון של כרומוזמים או כרומוזומים פגומים. (תסמונת דאון).
-סריקה על קולית-טכניקה ליצירת תמונות מחשב של העובר באמצעות החזר של גלי קול ממנו.-בדיקת מי שפיר-שאיבת מי שפיר באמצעות מחט המוחדרת לבטן כדי לבדוק פגמים כרומוזומליים.
-פגמים בצינור העצבים-כגון היעדר חלק מהמוח או אי התאחות של השדרה. עובר הלוקה בפגמים אלה פולט עודף של חומר הנקרא חלבון אלפא-עוברי אל הנוזל המקיף אותו.-דגימת סיסי השיליה-טכניקה לניתוח המטען הגנטי של העובר, שבו נשאבים תאים מהשיליה המתפתחת באמצעות צינורית קטנה המועברת דרך הנרתיק וצוואר הרחם או דרך דופן הבטן.-שלבי הלידה-3 שלבים –1. צירים חזקים וסדירים במרווחי זמן של 15-200 דקות, ונעשים חזקים ותכופים יותר ככל שהלידה נמשכת. שלב זה נמשך עד שצוואר הרחם נפתח לגמרי או נמחק, תהליך שעשוי להמשך משעה אחת-יום תמים. בלידות רגילות, במצג ראש, השלב השני של הלידה מתחיל כשקודקודו של התינוק נדחף דרך צוואר הרחחם אל הנרתיק. מרווח הזמן בין הצירים הוא כדקה ואורכם כ-45 שניות. כשמגיחים הראש והכתפיים, הראש פונה בדר"כ הצידה. מרגע שהכתפיים יצאו מהנרתיק, שאר הגוף מחליק במהירות החוצה. שלב הלידה השני נמשך בדר"כ בין 30 דקות לשעתיים. השלב הסופי של הלידה מתחיל עם הולדת התינוק. הרחם ממשיך להתכווץ והשיליה וקרומים אחרים (AFTER BIRTH) נפלטים גם הם החוצה.-סיבוכים בלידה- אנוקסיה-הפרעה באספקת החמצן לתינוק בזמן הלידה או אחריה, יכולה להגרם מכך שחבל הטבור "נצבט" במהלך הלידה, וכך מאט את זרימת הדם ולנתק את אספקת החמצן (בדר"כ בלידת עכוז), או נגרמת מכך שהתינוק לא התחיל לנשום מיד לאחר הלידה.
-לידה במשקל ירוד ולידה מוקדמת-פג-תינוק הנולד פחות מ-35 שבועות לאחר ההתעברות. משקל ירוד בלידה יכול לנבוע מלידה מוקדמת, עיכוב בגדילה בתוך הרחם או שניהם.
-מגמות בשיטות הלידה-שיטת לאמאז-משתמשת בכמה שיטות לצמצום הפחד והכאב של היולדת ועשיית הלידה חיובית יותר.-תרופות בשעת לידה-סמי אלחוש,משככי כאבים, סמי הרגעה-יכולות להשפיע על התינוק ב-2 דרכים-1. נוטות להפחית את ל"ד של האם ותכולת החמצן בדמה-מצמצם את אספקת החמצן לתינוק. 2. רוב התרופות חודרות במהירות דרך השיליה ועלולות להשפיע על התינוק ישירות בעת הלידה ואחריה.-ניתוח קיסרי-לידת תינוק באמצעות ניתוח שבו נעשה חתך בבטן האישה.
פרק מספר 4- הסתגלויות ראשונות
רפלקס-תגובה אוטומטית לגירוי מסוים.
-לכשירויות המוקדמות של הילד, שהן אבני הבניין של התנהגויות מורכבות יותר, יש כמה מאפיינים-כשירויות מוקדמות מאד תלויות במאפיינים מולדי-כלומר, ביכולות הטבועות במע' העצבים כבר בלידה.כשירויות של תינוקות לעיתים קרובות ממלאות צורכי הישרדות.
כבר מהתחלה, הכשירויות של תינוקות כוללות רצפים מאורגנים שלל פעולות המשרתות מטרה כלשהי.הכשירויות של תינוקות כוללות תגובות סלקטיביות.
הכשירויות המוקדמות מאפשרות לתינוקות לעמוד על הקשר בין פעולות לתוצאותיהן. – התרחשות מותנית-היחס בין אירוע לתוצאותיו.
-אחרי הלידה מתפתחת קליפת המוח (השכבה הדקה החיצונית של המוח, שבה מתרחשים רוב התהליכים השכליים ברמה הגבוהה יותר. נקראת גם ניאו קורטקס-החלק האחרון שמתפתח במוח) בכמה דרכים. חלה עליה קטנה במס' התאים בה, ועלייה מהירה בגודל התאים ובמס' הקרשים ביניהם. מעטפת מיאלין שומנית מתחילה להתהוות סביב סיבי התאים כדי לסייע בזירוז העברת המסרים במוח (היווצרות המיאלין). התפתחות מהירה זו של קליפת המוח בחודשים הראשונים אחרי הלידה היא חלק מההסבר לרבים מהשינויים החלים בכשירויות של התינוק. התפתחות זו, בפרט התרבות הקשרים בין הנוירונים (תאים שתפקודם המיוחד הוא לשמש אבני בניין בסיסיות למע' העצבים), תלויה גם בהתנסויות התינוק.* מצבי התינוק-מצבי שינה-תופסים חלק גדול מזמנו של היילוד. יילודים ממוצעים מבלים למעלה מ-16 שעות בשינה בכל יממה. הזמן שהם מבלים בשינה הולך ומתקצר במהירות בתקופת הינקות והילדות, אח"כ הוא מתקצר בהדרגה, ובגיל הזקנה הוא מגיע לקצת יותר מ-6 שעות ביממה. יילודים מחלקים את זמני השינה והעירות שלהם שווה בשווה בין היום ללילה. דפוס יום-לילה רגיל מתחיל להסתמן בגיל 8 שבועות. ייתכן ששינוי זה נובע בחלקו מבשילת המוח, אולם נראה שיש תפקיד גם לדרך הטיפול בתינוקות. שני מצבי שינה אצל תינוקות-1. שינה שקטה- התינוק שוכב בלא נוע, ונושם נשימות איטיות וסדירות. 2. שינה פעילה-התינוק נע לעיתים קרובות, מניע את זרועותיו ורגליו, מקמט את פניו, נושם נשימות מהירות וסדירות פחות מאשר בשינה שקטה, ולפעמים נראות תנועות מהירות של העיניים מאחורי העפעפיים הסגורים. השינה הפעילה של תינוקות דומה מכמה בחינות לשנת REM אצל בוגרים, שגם בה יש תנועות עיניים מהירות. יילודים מבלים 50% מזמן השינה שלהם בשינה פעילה, ואילו בוגרים מבלים כ-20% מזמן השינה שלהם בשנת REM. מצבי השינה הפעילה והשקטה אצל יילודים מעורבבים זה בזה בלי כל סדירות, שלא כשלבי השינה של הבוגרים, המאורגנים ברצפים סדירים למדי. מלבד זאת, דפוסי גלי המוח, האופיינים לשלבי שינה שווים אצל הבוגרים, אינם מופיעים אצל יילודים. ההבדלים מצטמצמים במהרה.
-מצבי מצוקה-מצב הבכי תופס בדר"כ פחות מ-10% מזמנם של התינוקות. בחודשיים הראשונים לאחר הלידה, התינוק הממוצע בוכה ממש רק 2% מהזמן. 10% מהזמן הוא שרוי במצב של עצבנות. 3 דפוסי בכי שונים-1. בכי של רעב-מתחיל ביבבה, ואח"כ נעשה רם וממשך יותר. 2. בכי של כעס-רם יותר ולעיתים קרובות מתחיל בפתאומיות. 3. בכי של כאב- מתחיל בצווחה חדה וגבוהת צליל וממשיך בבכי רם.גם בתינוקות טבועה היכולת להרגיע את עצמם. מוצץ הוא אחת השיטות היעילות להרגיע את התינוק.
* הרפלקסים של היילוד- הרפלקסים מאפשרים לתינוקות להגיב לסביבתם בדרכים מאורגנות ואפילו מסתגלות עוד בטרם הספיקו ללמוד. רפלקס מורו-תגובתו של היילוד למצב שבו מניחים לראשו להשמט לאחור. הזרועות מונפות לצדדים וחוזרות לקו האמצע של הגוף, וכפות הידיים נקמצות כמו ללפות דבר מה.
-רפלקסים של הישרדות- כמה מהרפלקסים הקיימים בלידה-מצמוץ, עיטוש, הקאה ונשימה-מסייעים להישרדותם בעוזרם לתינוק להתמודד עם סכנות המאיימות על הגוף. -רפלקס הגישוש אחר הפטמה-תגובת התינוק למגע בלחיו או בזווית פיו-הפניית הראש אל הצד שנגעו בו.
-רפלקס המציצה-המציצה האוטו' של תינוק בכל פעם שנכנס משהו לפיו.בשבוע הראשון /השני לחיים מתחילים הרפלקסים הללו להשתנות מעט, ככל שהתינוק נעשה מיומן יותר ביניקה. למעשה, תינוקות שיונקים מהשד ותינוקות שאוכלים מבקבוק לומדים לינוק בדרכים שונות. דבר זה מראה שארגון ההתנהגות הנוצר מהרפלקסים אינו נוקשה לגמרי-ההתנסות יכולה לשנותו. בין חודשיים ל-4 חודשים חל שינוי התפתחות חשוב-שני הרפלקסים נעלמים ומפנים את מקומם להתנהגויות אכילה רצוניות.
-רפלקסים אחרים—רפלקס הלפיתה-תגובת היילוד לגירוי בכף היד: קמיצה אוטו' של האצבעות פנימה. בסוף החודש ה-3 לחייו של התינוק הולך ונעלם רפלקס הלפיתה, והתינוק מפתח לפיתה רצונית יותר, המתעוררת בדר"כ כשהוא רואה אובייקט כלשהו או שומע אותו בחשכה.
-רפלקס ההולכה-תנועת הפסיעה הקצבית, הרפלקסיבית, הדומה להליכה ומתעוררת כשמחזיקים את התינוק זקוף ומנמיכים אותו עד שכפות רגליו נוגעות במשטח כלשהו.
המיומנויות המוטוריות והגדילה הפיסית-העצמות, שבשעת הלידה הן רכות וגמישות, נעשות קשות ונוקשות יותר. השרירים הולכים ומתחזקים ככל שגדל נפחם. הממדים היחסיים של הגוף משתנים.
כמה מעקרונות ההתפתחות של המיומנויות המוטוריות-התמיינות-נכנס לתמונה כאשר עם ההתפתחות נעשות מיומנויות כוללות וכמעט לא מוגדרות למע' של מיומנויות מדויקות, שכ"א מהן מותאמת לתפקוד מסוים.
התפתחות קדמית אחורית-השליטה בתנועות המוטוריות נוטה להתקדם מהראש לזנב ואצל בני האדם מהראש לקצה עמוד השדרה.התפתחות מרכזית-היקפית-השליטה בתנועות המוטוריות נוטה להתקדם ממרכז הגוף אל קצותיו.התפתחות המיומנויות המוטוריות מושפעת לא רק מהבשילה הביולוגית, אלא גם מההתנסות.
הקווים הכללים של נתיבי העצבים הם נתונים ביולוגיים, אומנם יש גבולות פיסיים למה שיש באפשרותו של הגוף האנושי לעשות, אך מגבלות ביולוגיות אלה מגדירות רק נטיות התנהגות כלליות. ההתנסות חיונית להתפתחותן של נטיות כלליות אלה ולהשתכללותן, ולמעשה היא נחוצה לתמיכה בארגון של מע' העצבים המרכזית ולהנחייתה.תנועות עיניים מבוקרות- אחת המיומנויות המוטוריות המתפתחות בשלב מוקדם מאד. אפילו יילודים שולטים במידת מה בתנועות עיניהם. כשאין להם גירוי להביט בו הם מניעים את עיניהם לעיתים קרובות יותר ולמרחקים גדולים מהרגיל כמחפשים אחד משהו להביט בו. ככל שחולפים השבועות כן נעשית שליטתם של תינוקות יעילה יותר בכיוון מבטם.תנועות מעקב של העין- תנועות עיניים חלקות ומתמשכות המשמשות למעקב אחר אובייקט נע.תנועות עין חדות-תנועות עיניים מהירות וקופצניות החלות כשהמבט עובר לאובייקט חדש. היכולת לעקוב אחר אובייקטים הנעים מהר יותר מתפתחת בתקופה שבין גיל חודשיים ל-4 חודשים.
כשנושאים אותם ממקום למקום הם יכולים לקבע את מבטם באובייקטים נייחים רק אם הם מניעים את העיניים או את הראש כולו, כדי לפצות על תנועתם שלהם במרחב. בגיל 16 שבועות, תנועת הראש המפצות כבר מפותחות כמעט כמו אצל בוגרים, אולם יכולתם לקבע את מבטם עדיין קטנה בהרבה ממה שהיא בדר"כ אצל המבוגרים.
הושטת יש ולפיתה-התנסות נרחבת בהושטת יד המונחית ע"י הראייה אינה חיונית להושטת יד מכוונת שאינה מונחה ע"י הראייה. אין פירוש הדבר שמוחו של התינוק מתוכנת ליצירת מסלולים מסוימים לתנועות הזרוע והיד. כדי שהושטת היד תהיה יעילה, כמובן, צריך האובייקט להימצא בטווח יד או שאר הגוף צריך לנוע עד שהאובייקט יימצא בטווח יד. פירוש הדבר שהושטת היד צריכה להשתלב בסופו של דבר במערכת מורכבת יותר של תנועות הגוף. נמצא שתינוקות קטנים מושיטים ידם לאובייקטים קרובים יותר מאשר לאובייקטים רחוקים. מהלך ההתפתחות של הלפיתה דומה לזה של הושטת היד. גם הוא מתחיל בהתנהגות רפלקסיבית ההולכת ונעלמת ומתחלף בהתנהגות רצונית. לאחר מכן, ככל שנמשכים הבשילה, התרגול וההתנסות, כן נעשית הלפיתה הרצונית משוכללת יותר. בגיל 3-4 חודשים נחלש רפלקס הלפיתה החזק במידה המאפשרת להם להרים חפצים בתנועה רצונית. עד גיל 6 חודשים הם עדיין מתקשים להרפות מחפצים בתנועה רצונית. בגיל 8 חודשים הם יכולים להפעיל את האגודל מול שאר האצבעות, אבל 4 האצבעות פועלות בעיקר ביחד. רק בגיל שנה בערך יכולים התינוקות סוף סוף להפעיל את האגודל והאצבע המורה \ה מול זה וכך ללפות בקלות חפצים קטנים מאד.
חישת העולם ותפיסתו-מערכות החישה של היילוד-הראייה-חדות הראייה-מידת יכולתו של אדם להבחין בפרטים קטנים.
קביעת מידת הבהירות של ראיית התינוק-הסתכלות בעלת העדפה-מאפשרת לחוקרים לדעת מתי התינוק מסוגל לראות את ההבדל בין 2 גירויים. חדות ראייה נחקרה גם באמצעות בדיקת הפעילות החשמלית המתרחשת במוח של התינוק בתגובה לגירוי חזותי-פוטנציאל ראייה מעורר. כשמוצג לתינוק גירוי חדש, מופיע במוח דפוס אופייני של פעילות חשמלית. מחקרים מראים שעיני התינוק אכן מתמקדות בתגובה למרחק של האובייקט, אלא שרמת ההתאמה שלהם מגיעה לרמת ההתאמה של בוגרים רק בגיל4 חודשים. –להתאים-לשנות את מוקד העין בתגובה להסתכלות באובייקטים הנמצאים במרחקים שונים. חדות הראייה המוגבלת של תינוקות קטנים אינה נובעת מאיזה ליקוי בעיניים עצמן. האיכות האופטית של עיני התינוק גבוהה למדי ומאפשרת לתמונה חדה להתמקד על הרשתית-המשטח הרגיש לאור שבאחורי העין. לכן, המגבלה בחדות הראייה טמונה כנראה אי שם במערכת ההופכת את התמונה לאותות עצביים, מעבירה אותם אל המוח, ואח"כ מנתחת את המידע. על אף חדות ראייתם המוגבלת, לתינוקות יש הנעה לראות דברים בבהירות.האם יכולים תינוקות לראות צבעים? ע"י שימוש ב- 2 צבעים בעלי עוצמה שווה הצליחו החוקרים להראות שכבר בגיל חודשיים יכולים תינוקות לעשות הבחנות אך ורק עפ"י צבע. המגבלות הקיימות במע' ראיית הצבעים של תינוקות יכולות לנבוע מאי-בשילה בכמה אזורים שונים-בקולטנים המשנים אור צבעוני לאותו עצביים, בנתיבים המעבירים מידע זה אל המוח, או בתאי המוח המנתחים את הנתונים הנכנסים אליו.
השמיעה-לפני הלידה, השמיעה מפותחת עד כדי כך, שמחקר מצא שליילודים יש זיכרון כלשהו של מאפייני צליל ששמעו בסיפורים שאמותיהם קראו להם בקול פעמיים ביום במשך 6 שבועות שלפני מועד הלידה. יכולתו של תינוק לגלות את כיוון הקול קיימת בשלב מוקדם מאד בחייו, והיא הולכת ומשפתרת עם הגיל. בגיל 18 חודשים מגיעה מיומנות זו לרמת הדיוק של המבודר. ממש כשם שנחוצים גירויים להביט בהם כדי לפתח חדות ראייה תקינה, כך נדרשים קולות להקשיב להם כדי לפתח שמיעה תקינה. – התרגלות-ירידה בקשב החלה כאשר אותו הגירוי מופיע שוב ושוב. תינוקות קטנים מיטיבים במיוחד להבחין בין קולות דיבור שונים, אף יותר מאשר בין גובהי צליל שונים. תפיסה קטגורית-תפיסת גירויים המשתנים ע"פ רצף כשייכים לקטגוריה אחת לא משתנה.הריח והטעם- תינוקות רגישים מאד לריחות. אפילו תינוקות קטנים מבחינים בין טעמים מתוקים, מרים ומלוחים. הועבדה שתינוקות קטנים יכולים להבחין בין טעמים אין פירושה בהכרח שמע' החישה שלהם לטעם בשלה.
*התפתחות יכולות התפיסה- תפיסה-התהליך שבו מפרש המוח מידע המגיע מהחושים, ומקנה לו סדר ומשמעות.-תפיסה של עומק ומרחב-ניסוי הצוק החזותי-תינוקות בני 6-7 חודשים ויותר, מסוגלים לתפוס עומק. את הרמזים החזותיים המאפשרים תפיסת עומק אפשר לחלק ל-3 סוגים-
רמז עומק דו עייני- רמז חזותי לעומק ולמרחק, הנובע מהעובדה שהמידע החזותי מגיע למוח משתי עיניים. – התכנסות-בתפיסה החזותית התכנסות היא השינוי בזווית שבה פונות העיניים פנימה כדי להתבונן באובייקטים המצויים במרחקים שונים.
רמז עומק-פער הרשתיות- רמז עומק דו עיני הנובע מהעבודה שהעיניים קבועות בפנים במרחק מה זו מזו ולכן תופסות אובייקטים מזוויות שונות. (דוגמת הפזילה אצל ילדים מראה שלהתפתחות תפיסת העומק הדו עיני דרושה גם בשילה של מע' עצבים נאותה וגם התנסות ראיה נאותה). בני אדם שאין להם ראייה דו עינית בכל זאת מסוגלים במידת מה לאמוד עומק – רמזי עומק חד עיני- רמז חזותי לעומק ולמרחק שכל עין יכולה לנצל אותו בנפרד.פרספקטיבה קווית-רמז עומק חד עיני המאפשר לצופה לתפוס מרחק על בסיס העובדה שקווים מקבילים נראים כמתכנסים כשהם נמתחים מהצופה והלאה, דבר המעיד על מרחק גדל והולך.
הסתרה-רמז עומק חד עיני שמקורו בעובדה שכשאובייקטים חופפים חפיפה חלקית, נדמה שהאובייקטים המוסתרים מרוחקים יותר.הצללה-רמז עומק חד עיני שמקורו בעובדה שאובייקטים בעלי עומק מטילים צל בכיוון אחד אם הם קמורים ובכיוון אחר אם הם קעורים.
רמזי עומק נעים-רמז חזותי לעומק ומרחק הקשור בתנועה של אובייקטים, כגון העלייה המדומה בגודלם של אובייקטים מתקרבים.קביעות הגודל וקביעות הצורה- -קביעות הגודל-היכולת לתפוס אובייקט הנראה ממרחקים שונים כקבוע בגודלו אע"פ שדמותו על הרשתית גדלה/קטנה.-קביעות הצורה-היכולת לתפוס את צורתו של אובייקט כקבועה אע"פ שדמותו על הרשתית משנה צורתה כשהאובייקט נראה מזוויות שונות. הממצאים מראים שקביעות גודל וצורה מופיעות בגיל 3 חודשים. ידוע בוודאות שבמהלך ½ השנה הראשונה מתחילים תינוקות לתפוס את האובייקטים סביבם כיציבים וכבלתי משתנים יחסית, וזה צעד חשוב בארגון העולם הפיסי שלהם. ההבנה שיש חפצים ובני אדם מסוימים מתחילה עם תפיסת הקביעות.תפיסה של פנים-לזיהוי של פנים נחוצות כמה מיומנויות תפיסה. נחוצה היכולת להבחין בין אובייקט אחד למשנהו והיכולת להתייחס לצדדים שונים או לגרסות שונות של אותו האובייקט כאל דבר אחד. בתפיסה של אובייקטים התינוקות מסתמכים במידה רבה מאד על קווי המתאר. עם זאת, תינוקות בני חודש מסוגלים להבחין בין 2 צורות הנתונות זו בתוך זו אם הצורה הפנימית מהבהבת או נעה, או אם היא בולטת יותר מהצורה החיצונית. כדי לתפוס את ההבדלים בין פרצופים צריך התינוק לשים לב לתווים הפנימיים שלהם, עיניים, אף ופה. בגיל 3 חודשים יכול התינוק לזהות תצלומים של אמו, והוא מעדיף להתבונן בהם מאשר בתצלומי זרים. בגיל 5 חודשים יכולים תינוקות לזכור פנים זרים ולהבחין ביניהם.למידה אצל תינוקות- חלק מהשינויים אולי תלויים יותר בלמידה, ואחרים תלויים יותר בבקרה הגנטית. אולם שני הגורמים נחוצים ליצירת התמורות העצומות המתחוללות בתינוק בשנת חייו הראשונה.
-התרגלות והפרת התרגולת- תגובת התכוונות-התגובה הראשונה, הכרוכה גם בשינויים פיסיולוגיים וגם בשינויי התנהגות, לגירוי המוצג בפעם הראשונה. בתגובת ההתכוונות חלים שינויים פיסיולוגיים מסוימים שצופה אקראי לא ישים לב אליהם, כגון שינוי בקצב פעימות הלב והתרחבות קלה של האישונים. נמצא-כאשר אותו הגירוי מוצג שוב ושוב, ההתכוונות נעלמת והתינוק עובר לפעילויות אחרות. אנו יודעים שירידה זו בעוצמת התגובה נובעת מלמידה ולא מהתעייפות גרידא, שכן הצגה של גירוי חדש מחוללת שוב תגובת התכוונות. הפרת תרגולת-עירור תגובת התכוונות לגירוי חדש אחרי התרגלות לגירוי קודם.
למידה אסוציאטבית- הלמידה שגירויים מסוימים או אירועים מסוימים נוטים להופיע יחד או להיות קשורים זה בזה. התניה קלאסית-תהליך למידה שבו גירוי חדש מסוגל, באמצעות קישור עם גירוי ישן, לעורר תגובת רפלקס קיימת. פבלוב-רפלקס הפרשת הרוק אצל כלבים, ע"י נתינת אוכל ובו בזמן צלצול בפעמון. הנטייה להתניה קלאסית, כמו מגוון יכולות אחרות, אינה משתרשת היטב עד גיל 3 חודשים בערך. התני הקלאסית כשלעצמה אינה מסבירה את הופעתה של התנהגות חדשה כלשהי. התגובה שמבקשים להתנות צריכה תמיד להיות תגובה שהאדם כבר מגיב בנוכחותו של הגירוי הלא מותנה.
התניה אינסטרומנטלית-שני חיזוקים, שלילי וחיובי, מגדילים את ההסתברות להופעת התנהגות מסוימת. ענישה, הצגת גירוי שלילי כמו כמה בעקבות התנהגות כלשהי, אינה נקראת חיזוק שלילי משום שמטרתה להקטין את הסבירות להופעתה של ההתנהגות.
חיזוק-כל אירוע או התפתחות החלים בעקבות פעולה או תגובה ומגדילים את הסבירות שהאדם יגיב תגובה דומה לגירוי דומה בעתיד.חיזוק חיובי-הצגת גירוי נעים (גמול) בעקבות פעולה או תגובה במטרה להגדיל את הסבירות להישנות הכפלה את התגובה.חיזוק שלילי- סילוק גירוי לא נעים בעקבות פעולה או תגובה במטרה להגדיל את הסבירות להישנות הפעולה או התגובה.התניה אופרנטית או אינסטרומנטלית-למידה שבה ההתנהגויות מושפעות מהתוצאות שיש להן או שיש להן לכאורה (חיזוק חיובי או שלילי).
שיעור בסיסי-התכיפות שבה מופיעה התנהגות במשך תקופת תצפית קבועה לפני התפעול של הניסוי .עיצוב-תהליך שבו מושכת התנהגות יעד כלשהי ע"י חיזוק של התקרבויות הדרגתיות להתנהגות יעד זו.
נראה שקל יותר להתנות יילודים התניה אינסטרומנטלית מלהתנותם התניה קלאסית. הקושי בהתניה קלאסית ליילודים והקלות היחסית של התנייתם בדרך זו בגיל 3 חודשים משקפים כנראה הבדל בבשילה של מוחם. מהקלות של ההתניה האינסטרומנטלית, אפילו ביילודים, עולה שתינוקות האדם באים לעולם מצוידים ביכולת להגיב להתרחשויות מותנות.
למידה ע"י חיקוי-דרך ללמידת התנהגויות חדשות ע"י חיקוי של התנהגויות הזולת.כדי לחקות התנהגות חדשה, מן ההכרח שילדים יהיו מסוגלים לבצע אותה בעצמם ולזוכרה לצורך שימוש בעתיד. ז'אן פיאז'ה טען שיכולות אלה מתפתחות בהדרגה בשנתיים הראשונות לחיי הילד.
אינה אוזגיריס מצאה רצף של 4 שלבים בהתפתחות החיקוי-ששת החודשים הראשונים של החיים, מסוגלים התינוקות לחזור על התנהגויות של אחרים או על התנהגויות שלהם עצמם על בסיס הדמיון בתוצאות הנתפסות, כגון הצליל. החיקוי בשלב זה מוגבל להתנהגויות שהתינוק כבר יצר מאליו.
מתחיל בגיל 6 חודשים בערך, התינוקות מנסים לחקות התנהגויות שהם רואים או שומעים אך מעולם לא ביצעו קודם לכן. לעיתים קרובות הם מצליחים לחקות רק חלק מההתנהגות או אינם מצליחים כלל.
מתחיל בגיל 12 חודשים בערך, התינוקות מצליחים הרבה יותר בחיקוי של התנהגויות לא –מוכרות. בעקבות חיקוי השפה הם מצליחים לבטא כמה מילים בעלות פשר, וסוגי חיקוי אחרים מופיעים לעיתים קרובות יותר ויותר.
גיל 18 חודשים בערך, החיקויים, גם של התנהגויות חדשות, נעשים מדויקים מאד ודורשים בדיקה עצמית מעטה מאד לשם הדיוק. ילדים בגיל זה נעשים מיומנים בחיקוי פעולות גם כשאינם יכולים לעקוב במישרין אחר הצלחתם שלהם.
ג'רום ברונר מסכים עם השקפתו הבסיסית של פיאז'ה, שלפיה כרוכה ההתפתחות הקוגנטיבית של התינוק בהיעלמות הדרגתית של מגבלות קודמות. אולם שלא כפיאזה, ברונר תופס את הופעת החיקוי כהתפתחות וכארגון של מיומנויות. ברונר היה תולה אפוא את כישלונות החיקוי הראשונים של הילד במגבלות של ארגון-כלומר, מגבלות במיומנויות שתפקידן ליצוק את ההתנהגויות העבר לדפוס שהיינו מכנים חיקוי. פיאז'ה, לעומת זאת, היה תולה אותם כישלונות מוקדמים באי היכולת לזכור את ההתנהגות של המודל או לתרגם זיכרון כזה בשכל לסדרת הפעולות הנדרשות. על אף ההבדלים בהשקפותיהם, פיאז'ה וברונר סברו שהחיקוי מתפתח בהדרגה.
מושג המוכנות- שני דברים משופים להתנהגויות כמו תנועות הפה וסיבוב הראש-אפשר לעורר אותן רפלקסיבית.יש להן ערך מובהק להישרדות.
התשובה על השאלה אם יילודים יכולים ללמוד תלויה בחלקה גם במה שהתינוק אמור ללמוד ובדרך הלמידה. נראה שהתורשה מעניקה לתינוקות נטייה מוקדמת לרכוש התנהגויות מסוימות ולא אחרות. מוכנות-הנטייה הגנטית ללמוד התנהגויות מסוימות.
חוקרי התפתחות רבים טוענים שכמה מההתנהגויות החברתיות המוקדמות של התינוק הן תגובות מוכנות מראש. תגובות אלה קל לתינוק להגיב ונראה שיש להם נטייה ביולוגית לבצע אותן בהקשר חברתי. תינוקות לומדים בקלות הרבה ביותר את ההתנהגויות שהם מוכנים מראש ללמוד. התנהגויות אחרות הם לומדים לאט יותר או אינם לומדים כלל.
מצויד-מונח המתייחס לנטייתו של התינוק לברור לו סוגים מסוימים של גירויים תפיסתיים ולשים לב אליהם, לרבות הגירויים שמספק המטפל בהקשר חברתי.
פרק מספר 5- ההתפתחות הקוגנטיבית של התינוק
הדרך שילדים תופסים ומפרשים בה את התנסויותיהם תלויה ברמת ההתפתחות הקוגנטיבית שלהם.
משכל-הבדלים בין אישיים במיומנויות חשיבה והסקת מסקנות.
יכולות קוגנטיביות-מיומנויות חשיבה המשותפות לכל בני האדם הנורמליים בקב' גיל מסוימות.
• מהלך ההתפתחות הקוגנטיבית של התינוק-
פיאז'ה כינה את תקופת הינקות התקופה הסנסורית-מוטורית – התקופה בשנתיים הראשונות לחיי הילד שבה מודעותו של הילד לעולם מוגבלת למה שהוא יודע באמצעות מודעות סנסורית ופעולות מוטוריות. הוא תיאר את רמת הביצוע המתקדמת ביותר שאפשר לראות בכל שלב ושלב. טווחי הגילאים שהוא מציין הם ערכים מקורבים בלבד, שכן תינוקות שונים נכנסים לכל שלב ומשלימים אותו בקצב שונה. מה שחשוב בתיאוריות שלבים הוא הרצף של השלבים ולא מועדם המדויק. תיאור השלבים של פיאז'ה הוא רק אחד מכמה הסברים להתפתחות הקוגנטיבית של תינוקות-
1. רפלקסים (מהלידה על גיל חודש)- פיאז'ה טען שבחודש הראשון בחיי התינוק כשריו מוגבלים לרפלקסים המתוכנתים בגנים. ההתפתחות בשלב זה מתבטאת בשכלולים קטנים ברפלקסים האלה. אין מופיעות התנהגויות חדשות באמת. רפלקס הוא כל דפוס התנהגות מולד. אין עליו להיות תגובה אוטו' לגירוי אחר.
2. תגובות מעגליות ראשוניות (גיל חודש עד 4 חודשים)-תגובה מעגלית-רצף שבו התנהגות מסוימת מחוללת אירוע מעניין (בתחילה במקרה) ולכן היא חוזרת ונשנית. סופו של רצף אחד מעורר את תחילתו של רצף נוסף. תגובה מעגלית ראשונית-רצף הקשור בגופו של האדם (ולא באובייקט חיצוני), ובו התנהגות מסוימת מחוללת במקרה אירוע מעניין ולכן היא חוזרת ונשנית. ההתנהגויות המולדות האופייניות לתינוקות בשלב 1 הן הבסיס לתגובות המעגליות הראשוניות, שהתפתחותן אופייניות לשלב 2. התנהגויות מולדות קובעות אילו סוגי אירועים עשויים להתחולל במקרה. כמו- כן, כשתינוקות עושים משהו היוצר התנסות חושית מעניינת, יש להם הנעה פנימית לנסות לחזור על ההתנהגות. טבעם של תינוקות הוא לנסות לחזור על הפעולה הגורמת לתוצאה מעניינת. בשלב 2 של פיאז'ה מופיעות התנהגויות חדשות כתוצאה של הנעה פנימית זו.
3. תגובות מעגליות שניוניות (4 חודשים עד 8 חודשים)-רצף הקשור בילד ובאובייקט, או באובייקטים חיצוניים, שבו ההתנהגות מחוללת במקרה אירוע מעניין ולכן היא חוזרת ונשנית. לפי פיאז'ה, בשנת החיים הראשונה לומדים תינוקות הרבה קישורים כאלה בין התנהגותם שלהם לבין תוצאות חושיות.
4. תיאום (קואורדינציה) של סמכות (8 חודשים עד 12 חודשים)-שרשרות מכוונות למטרה-רצף התנהגות ובו אדם עושה דבר-מה לא לשם הדבר עצמו אלא כאמצעי להשיג משהו אחר. פיאז'ה טען גם שתינוקות בשלב 4 מיטיבים להבין את התנהגותם שלהם עד כדי כך שהם מסוגלים לחקות פעולות, שהם עצמם מבצעים מאליהם אך לעיתים רחוקות.
5. תגובות מעגליות שלישוניות (12 חודשים עד 18 חודשים)-רצף הקשור בילד ובאובייקט/ים חיצוניים, ובו ההתנהגות מחוללת במקרה אירוע מעניין, וכך מביאה את הילד לערוך ניסויים בווריאציות שונות על התנהגות זו. הווריאציות התכליתיות האלה, הנעשות בשיטת הניסוי והטעייה, מאפשרות לו לגלות במהירות יחסים חדשים של סיבה ומסובב. עקב כך מתרחבות מאד הבנת העולם שלו והאסטרטגיות העומדות לרשותו כדי לפעול על העולם. בשלב זה, התינוקות בודקים בדיקה פעילה כל אובייקט חדש, ומנסים לגלות את אפשרויות התגובה הגלומות בו. בדיקה זו מספקת הזדמנויות רבות ללמוד אמצעים חדשים להשגת יעדים.
6. התחלות של חשיבה ייצוגית (18 חודשים-24 חודשים)-תחילת המעבר מחשיבה סנסורית-מוטורית לשיבה סמלית או ייצוגית-היכולת לחשוב על דבר אחד כמייצג דבר אחר, למשל לעשות פעולה "בראש" בלי לבצע אותה בפועל. – חיקוי מושהה-יכולתו של הילד לשמר בזיכרון ייצוג של התנהגות שצפה בה ולחקות התנהגות זו לאחר שחלף זמן מה. –החשיבה הסמלית עדיין מצומצמת, שכן היא מוגבלת להתנהגויות שהילד כבר יכול להתנהג. אע"פ כן, היכולת להכיל את הפעולות "בראש" בלי לבצע אותן היא קפיצה קוגנטיבית ענקית קדימה.
• התפתחות מושג האובייקט- קביעות האובייקט-ההבנה שאובייקטים ממשיכים להתקיים גם כשהם נעלמים מהעין.
– התפתחות קביעות האובייקט לפי השקפתו של פיאז'ה-
1. שלבים 1 ו-2- תינוקות כבר יכולים לעקוב בעיניהם אחר אובייקטים נעים ולהושיט את ידיהם לעברם אם הם קרובים דיים. אולם, אם האובייקט שהתינוק עוקב אחריו נע מאחורי משהו אחר, הילד מאבד עניין בו ומפנה את מבטו לכיוון אחר כאילו האובייקט חדל להתקיים. הוא מגיב תגובה דומה לאובייקט מוסתר בחלקו.
2. שלב 3-התינוק יושיט את ידיו לעבר אובייקט מכוסה בחלקו. אבל אם מכסים את האובייקט כולו בעוד התינוק מביט בו ומונעים ממנו להושיט ידו מיד, הוא יחדל לנסות להושיט אליו את ידו. נראה שבגיל זה זקוקים התינוקות לפחות לכמה רמזים תפיסתיים להזכירם שהאובייקט עדיין קיים.
3. שלב 4-תינוקות מחפשים אחר אובייקטים מוסתרים. אם תכסו צעצוע בכרית, למשל, הילד יסלק את הכרית כדי לקחת את הצעצוע. התנהגות זו מראה שבשלב 4 התינוק מסוגל לצרף סכמות סנסוריות-מוטוריות לפעולות מכוונות למטרה. היא גם מראה שהתינוק מבין שאפשר לגלות אובייקט אם מחפשים אותו. מהמחקרים עולה שהבנת קביעות האובייקט אצל ילדים עדיין "פגומה". חוקרים רבים סבורים שהחיפוש המתמשך אצל תינוקות בשלב 4 מלמד שהתינוק יודע שהאובייקט קבוע ועליו להימצא באיזה מקום. אולם החיפוש מתחת למפית הראשונה מעיד על הבנה לא שלמה של האילוצים הקובעים היכן יכול האובייקט להימצא. לדעת פיאז'ה, תינוקות בשלב 4 מקשרים את ההופעה מחדש של האובייקט עם אחת מפעולותיהם המוטוריות, ולכן הם חוזרים על התנהגות זו בציפייה שהדבר יחזיר את האובייקט. לאובייקט עדיין אין קביעות שאינה תלויה בפעילותם שלהם.
4. שלב 5-התינוקות כבר אינם עושים את הטעות משלב 4. הם מחפשים אחר האובייקט החבוי במקום שנעלם מעיניהם בפעם האחרונה. לא נראה שילדים בשלב זב אינם יכולים להסיק מסקנות על מה שיכול לקרות לאובייקט כשהוא נמצא מחוץ לטווח ראייתם.
5. שלב 6-ילדים רוכשים סוף-סוף הבנה בשלה על קביעות האובייקט. עתה הם יכולים לדמיין תנועות של אובייקט שאין הם רואים ממש בעיניהם.
• המחקר העכשווי על הבנת אובייקטים אצל תינוקות-
– תפיסת אובייקטים מוסתרים בחלקם-קלמן וספלק-כשאובייקט מוסתר בחלקו, תינוקות מסוגלים להסיק על קיומו של האובייקט השלם בגיל מוקדם מזה שפיאז'ה ציין. מחקר אחר גילה שליילודים אין יכולת כזאת. הדבר מלמד שזו יכולת נרכשת, כטענתו של פיאז'ה. אבל נראה שהיא נרכשת בגיל מוקדם מכי שסבר.
– מבחנים אחרים לקביעות האובייקט ומה שרואים-יש ראיות לכך שלתינוקות בני 5 חודשים יש הבנה כלשהי שאובייקט עדיין קיים אע"פ שכבר אינם יכולים לראותו, אך כדי לגלות הבנה זו יש להשתמש במחנים שונים מאלה של פיאז'ה.
-הסברת התנהגות החיפוש של תינוקות-תינוקות בשלב 4 אינם מחפשים תמיד במקום הקודם לאחר ששונה מקום המחבוא. הם עושים זאת רק ב-50% מהזמן. כ"כ אם תניחו לתינוקות בשלב 4 לחפש מיד לאחר החבאת האובייקט, הם פונים אל המקום הנכון ב- 100% מהזמן. ככל שהתינוק נדרש להמתין זמן רב יותר, כן גדלה הסבירות שיטעה. וככל שהתינוק גדול יותר כן צריכה ההמתנה להתארך בטרם יעשה טעות. כשתינוק מתבונן באובייקט בעודו מוסתר במקום חדש, ויש לו 6 מקומות מחבוא אפשריים לבחור מתוכן, כל מקום שהילד בוחר בטעות נמצא בדר"כ סמוך למקום הנכון. גם כאן נראה שהתינוק אינו חוזר סתם על תגובה שהייתה מוצלחת קודם לכן. הוא מנסה לזכור את במקום הנכון, אך לפעמים אינו מצליח.
• התפתחות הזיכרון שתקופת הינקות-
שכחון הינקות-אי יכולתם של מבוגרים לזכור אירועים שאירעו בינקותם.
-הזיכרון במחצית הראשונה של שנת החיים הראשונה- אפילו ליילודים יש יכולות זיכרון כלשהן. הם מתרגלים בקלות למראות ולקולות חדשים, ופירוש הדבר שהם כנראה זוכרים על גירוי מסוים די שיוכלו לזהותו כמשהו מוכר. אבל יילודים לומדים בקלות הרבה ביותר את הדברים שיש להם מוכנות ללמוד. מוח של התינוק נוטה מראש לשמר סוגים מסוימים של מידע-לעיתים קרובות מידע הקשרו בהישרדות ובשליטה על הסביבה.
הזכרות נרמזת-סוג של זיכרון שבו גירוי מוכר מעורר היזכרות במידע מאוחסן או רומז לה.
היכר-סוג של זיכרון ובו גירוי מסוים פשוט נתפס כמוכר.
הזכרות-היכולת לשלוף מידע המאוחסן בזיכרון בהיעדר רמז גלוי כלשהו.
היזכרות נרמזת מתיישבת עם השקפתו של פיאז'ה, שלפיה זיכרונות של תינוקות הם סנסוריים-מוטוריים בטבעם, ולא ייצוגים אמיתיים. אך הועבדה שתינוקות קטנים יכולים לשלוף פיסת מידע עפ"י רמז של איזו התנסות תפיסתית הקשורה למידע זה מעידה, שהם מתקדמים מזיכרון של היכר לזיכרון –היזכרות. ואולם, לעומת ילדים גדולים יותר, תינוקות קטנים בהחלט מוגבלים ביכולתם להיזכר הזכרות נרמזת. מגבלה אחת כזו אולי קשורה במס' הקטן של רמזי שליפה האפשריים שהם מסוגלים לאחסן.
מגבלה אחרת על הזיכרון של תינוקות קטנים התגלתה במחקר על בני 6 חודשים, שהראה שתינוקות לפעמים מקשרים את מה שהם לומדים לתכונות לא רלוונטיות של הסביבה, תכונות העלולות שלא להימצא במצב חדש ולכן אינן יכולות לשמש רמזי זיכרון.
מגבלה שלישית על הזיכרון אצל תינוקות היא הקושי שלהם לאחסן מידע על היחסים בין דברים, אפילו על דברים פשוטים מאד כגון הזוויות שיוצרים שני קווים ישרים.
-הזיכרון במחצית השנייה של שנת החיים הראשונה-תינוקות אכן אוגרים מושגים על בני אדם מסוימים ועל דברים רבים אחרים, ויכולים לשמר את הזיכרונות האלה במשך פרק זמן ארוכים יחסית.
-היכולת לזכור בעזרת קטגוריות-בני אדם אינם מאחסנים פרטים מדויקים של זיכרונות על כל דבר שהם רואים. הם מסננים את מה שהם רואים דרך קטגוריות כלליות שיצרו להם וזוכרים דברים בין השאר כמקרים פרטיים של הקטגוריות האלה.
נראה שתינוקות בני 10 חודשים מצרפים יחד מידע מכמה מקרים טיפוסיים של קטגוריה מסוימת, ומה שהם זוכרים על הקטגוריה הוא "דוגמא טיפוסית" שלה, ולא מע' הדוגמאות המסוימות שראו. גם תינוקות שגילם פחות מ-10 חודשים יכולים לעשות זאת, אם הגירויים הכרוכים בכך פשוטים מאד.
-היכולת לזכור כמה- -תפיסת הריבוי-היכולת להבחין במס' האובייקטים המוצגים בהקבצות קטנות. נראה שתינוקות בני 6-8 חודשים יכולים לתפוס ולזכור מספרים קטנים מאד של אובייקטים, מיומנות העשויה להופיע לפני גיל חודשיים. תפיסה וזכירה של מספרים גדולים יותר של אובייקטים תלויה כנראה בהתקדמויות קוגנטיביות נוספות.
-היכולת להיזכר-יכולתם של תינוקות להיזכר במידע משתפרת יותר ויותר-ממש לשלוף את המידע ממאגר הזיכרון-ולא רק לדעת שהוא מוכר כשהוא מוצג לפניהם. תינוקות בני 9 ו-14 חודשים נזכרו בהתנהגויות המתאימות וביצעו אותן. זו הייתה היזכרות נרמזת, שכן נוכחות האובייקטים הזכירה לתינוקות את הפעולות שראו קודם לכן. ואולם, ההזכרות הנרמזת של בני 14 חודשים משוכללת מזו של בני 9 חודשים. לעומת בני 9 חודשים, בני 14 חודשים יכולים ללמוד מהר יותר, יכולים לרכוש מגוון הרבה יותר רחב של פעולות, יכולות ללמוד דברים רבים יותר פשוט באמצעות צפייה במה שאחרים עושים, ויכולים להכליל את מה שלמדו לטווח הקשרים רחב יותר. התינוקות הגדולים יותר יכולים גם לשמר מידע לפרק זמן ארוך יותר. תינוקות נבדלים זה מזה במורכבות המידע שהם יכולים לזכור בכל זמן נתון.
• הסברים להתפתחות הקוגנטיבית-
-התיאוריה של פיאז'ה- אחת מתרומותיו של פיאז'ה היא ההשקפה שההתפתחות הקוגנטיבית מתרחשת כשהילד בונה לו באופן פעיל מע' להבנת העולם. פיאז'ה גם האמין שהבנת העולם של ילדים, בכל שלב נתון, מוגבלת ע"י המבנים הקוגנטיביים הקיימים באותו שלב. בעודם עוברים את השלבים השונים, המבנים הקוגנטיביים שלהם נעשים יותר ויותר מופשטים ומתוחכמים.
-השערות על טבעם של תינוקות-בתקופה הסנסורית-מוטורית-הידע של הילד על העולם מוגבל למה שהוא יודע באמצעות התודעה הסנסורית והפעולות המוטוריות. תינוקות לא מחכים שדברים יקרו להם. הם פועלים על האובייקטים סביבם בכל דרך אפשרית, ואח"כ תופסים את התוצאות. בד בבד, הם גם בונים בשכלם הבנה של העולם. כדי להשיג זאת, אין הם קולטים פיסות מידע קליטה סבילה, אלא מרכיבים לעצמם, בדרך פעילה, פירוש בסיסי על דרך פעולתו של העולם.
-תהליכים של שינוי-הסתגלות-בתיאוריה של פיאז'ה-תהליך הכרוך בהטמעה והתאמה, שבאמצעותו משתנה האדם כדי לתפקד ביתר יעלות במצה נתון. בתיאוריית האבולוציה, השינויים בתכונות של המין המשפרות את סיכוייהם של בני המין לשרוד. הסתגלות כרוכה בשינוי כושר כלשהוא שהאדם כבר ניחן בו, כדי לעשותו ליעיל יותר.
הטמעה-פיאז'ה-תהליך היישום של סכמות מוטריות או שכליות קיימות למצבים שונים העשויים להתאים לכך.
התאמה-פיאז'ה-התהליך הבלתי פוסק של שינוי אסטרטגיה או מיומנות קיימת כדי שתיטיב להתאים לנסיבות המשתנות בלי הרף בסביבתו של האדם.
סכמה-פיאז'ה-מבנה קוגנטיבי לתיאום מידע סנסורי ומוטורי שאפשר ליישמו במגוון מצבים.
הסתגלות היא תוצר משותף של הטמעה והתאמה. במהלך השנתיים הראשונות של החיים, ההטמעה וההתאמה משנות כשרים מולדים ועושת אותם למגוון של מיומנויות סנסוריות ומוטריות שהתינוק יכול ליישם במצבים שונים רבים. פיאז'ה סבר שמיומנויות אלה משקפות מבנים קוגנטיביים (שכליים) בסיסיים המקנים אסטרטגיה לתיאום מידע סנסורי ומוטורי. המבנים הקוגנטיביים של התינוק כוללים סכמות מציצה, סכמות לפיתה וסכמות הסתכלות.
סכמות מתפתחות תחילה מרפלקסים, המאפשרים טווח התנהגויות מוגבל מאד. בעוד התינוקות פועלים פעולת גומלין עם סביבתם, הסכמות המוקדמות שלהם מסתגלות ליותר ויותר מצבים. בשלב 4 הפעוטות כבר יכולים לצרף כמה סכמות וליצור ארגוני התנהגות מורכבים עוד יותר.
התאזנות-פיאז'ה-תהליך הוויסות העצמי המוביל את הילד לקראת הסתגלויות יעילות יותר ויותר.
כשילדים מתפקדים תפקוד הסתגלותי בסביבתם, הם נמצאים במצב של איזון מאחר שהתנהגותם תואמת את דרישות המצב שלהם. אך לעיתים נתקלים ילדים במצבים הדורשים מיומנויות העולות במידת מה על רמת ההתפתחות העכשווית שלהם. התוצאה היא מצב של חוסר איזון.
-ההשגות על התיאוריה של פיאז'ה- פיאז'ה האמין שתינוקות לא מגיבים תגובות מעגליות שניוניות עד גיל 4 חודשים. ואולם, באחד מניסוייה של רובי-קוליר, תינוקות בני חודשיים למדו לבעוט ברגליהם שוב ושוב כדי לגרום למרצדת לנוע. הסבר- יתכן שרובי-קוליר, בחברה את רגלו של התינוק למרצדת בסרט, הפכה את המרצדת לשלוחה של גוף תינוק, ולכן הלמידה הייתה קשורה בעצם בתגובה מעגלית ראשונית ולא שניונית. לחילופין-ייתכן שפיאז'ה פשוט טעה באשר למועד שבו מופיעות התגובות המעגליות השניוניות.
פישר וקייס-ניאו-פיאז'יאניות -פישר -אפיון ההתפתחות הקוגנטיבית כרכישה של מיומנויות שמורכבותן הולכת וגדלה, ולאו דווקא כבנייתן של סכמות שמורכבותן הולכת וגדלה. לדעתו, מיומנויות נרכשות בהקשר של התנסויות מסוימות, ולכן ייתכן שתוכללנה וייתכן שלא למצבים מסוימים.
קייס-התפתחות קוגנטיבית היא תוצאה של גידול בקיבולת הזמינה של הזיכרון. מרחב עיבוד מבצע-המספר הרב ביותר של סכמות עצמאיות שילד יכול להפעיל בפעם אחת, מקביל לזיכרון העבודה.
-הערכה מחדש של מושג השלבים- דאקלאז'-תיאור העובדה שיכולתו של הילד לבצע מטלות קוגנטיביות אינה מופיעה בדיוק לפי שלבים, כלומר יתכן שילד יהיה בשלב 4 מבחינת יכולתו לבצע מטלה אחת אך בשלב אחר מבחינת יכולתו לבצע מטלה אחרת (פיאז'ה).
רוברט מקול-מיומנות-מה שמתפתח אצל תינוקות-החודשיים הראשונים של החיים נשלטים ע"י מצבו של התינוק. בתקופה שבין גיל 7 ל-13 חודשים מופיעות מיומנויות מכוונות למטרה. בתקופה שלאחר גיל 13 חודשים מתפתחות מיומנויות ייצוג.
– הערכה מחדש של המגבלות הקוגנטיביות של תינוקות-
-טווח קשב-בולדווין-מספר היסודות השכליים שאדם יכול לשקול בפעם אחת. מקביל לזיכרון עבודה.
-כוח שכלי-פסקואלה-ליאונה-יכולת עיבוד המידע של תינוק או ילד, מקביל לזיכרון עבודה.
-זיכרון עבודה-יכולת עיבוד המידע הזמינה ביח' זמן נתונה לביצוע מטלה קוגנטיבית מסוימת.
פישר תיאר רמות שונות בהתפתחות הקוגנטיבית ע"פ הקשר של יכולת עיבוד המידע לכ"א מהן. ברמה 1-לילדים אין די יכולת לבצע יותר מפעולה אחת בפעם אחת. אך ככל שיכולת העיבוד שלהם מתרחבת, הם הולכים ומתקדמים בהדרגה.
יתכן שבשילת המוח מקנה יכולת עיבוד מידע כוללת רחבה יותר, וייתכן שההתנסות והלמידה מחוללות במוח שינויים הקשורים בהתפתחותן של מיומנויות מסוימות.
-הערכה מחדש של היכולות המולדות של תינוקות-
ניאו נייטביסט-תאורטיקן של ההתפתחות המאמין, שלא כפיאז'ה, בקיום טווח רחב של יכולות מולדות מתוחכמות, אך גם מדגיש את חשיבותן של ההתנסות והרכישה הרצופה של מיומנויות.
ספלק-תינוקות נולדים עם מושג אובייקט פרימיטיבי.
קייל-יתכן כי גם הבנת האובייקטים וגם הבנת הסיבתיות הן מולדות.
-הערכה מחדש של השפעת ההקשר החברתי על ההתפתחות- פיאז'ה טען שתפקיד הסביבה הוא לספק הקשר כולל שבו יוכלו ילדים לחקור את עולמם. חקירה זו מביאה לצמיחה קוגנטיבית.
ניאו-פיאז'יאנים ותאורטיקנים של עיבוד המידע לעיתים קרובות סבורים שהסביבה מספקת פיסות ידע או הקשרים ספציפיים יותר לתרגול מיומנויות ספציפיות יותר.
נקודת המבט הוויגוצקיאנית קובעת-1. במהלך התפתחותם הקוגנטיבית, תינוקות דומים לתיירים בטיול מאורגן יותר מאשר לחוקרים.
2. במקרים מסוימים יכולים תינוקות ללמוד מהר יותר בעזרת מבוגרים ובמקרים אחרים הם מסוגלים ללמוד דברים רק באמצעות תמיכה מהמבוגרים.
3. למיומנויות שתינוקות לומדים ממבוגרים נודע כמעט תמיד ערך רב בהקשר החברתי או בתרבות של אותם מבוגרים.
*הבדלים בין אישיים במיומנויות הקוגנטיביות של תינוקות-
האם אפשר לנבא, ע"פ הביצוע של תינקו במבחנים של מיומנויות קוגנטיביות של תינוקות, את הביצוע של הילד במבחנים קוגנטיביים בתקופות מאוחרות יותר של ההתפתחות? ננסי ביילי-אין מתאמים מהימנים בין ציוני המבחנים בגילאים שונים אלא לאחר שמלאו לילד 4.
אומנם אפשר לנבא במידת מה מתקופת הינקות לתקופת הילדות המאוחרת יותר, אך אין הוכחה לכך שהיכולת הקוגנטיבית היא נתון ביולוגי הנקבע בשלב מוקדם בהתפתחות. להפך, הממצאים מראים שלהתנסויות יש חיבות מכרעת בהתפתחות המיומנויות הקוגנטיביות. שנית-גודל המתאם בין מבחני תינוקות לבין ביצועים מאוחרים יותר מסייע לחוקרי התפתחות להבין את מקרו הההבדלים הבין-אישיים במיומנויות קוגנטיביות, אך המתאם נמוך מכדי שאפשר יהיה להשתמש בו להערכת מיומנויות אינטלקטואליות של תינוקות יחידים.למעשה, תינוקות משתנים מיום ליום במידה רבה מאד בביצוע המטלות המשמשות במבחנים האלה.

פרק מספר 6- ההתפתחות החברתית והרגשית של התינוק

* ההתפתחות במחצית הראשונה של שנת החיים הראשונה- טיבן של כשירויות היילוד
-השקפה הסטורית – וויליאם ג'יימס-תינוקות נולדים בלי כל מיומנויות תפיסתיות או חברתיות. עולמם חסר משמעת וסדר.
-השקפה עכשווית-יילודים מתקדמים למדי מהבחינה החברתית, מסוגלים לחקות התנהגויות מורכבות, להסיק מהי נק' המבט של הזולת, ולחוש אכזבה כשציפיותיהם החברתיות אינן מתמלאות.
* היילוד כמצויד מראש ביכולת לקיים יחסי גומלין חברתיים- לפי נק' המבט ההתפתחותית המודרנית, יילודים באים לעולם מצוידים בנטיות מוקדמות מסוימות המאפשרות להם להשתתף ביחסי גומלין חברתיים מוקדמים, בתנאי שהם חלק ממע' טיפולית נענית. נטיות מראש אלה הן הדבר שאנחנו מתכוונים אליו – שהילד מצויד מראש ביכולות להיעשות ליצור חברתי.
עוד נטייה מוקדמת של יילודים המסייעת לאפשר יחסי גומלין חברתיים מוקדמים היא היכולת לזהות התרחשויות מותנות בסיבה. תינוקות מבחינים באירועים הנגרמים ע"י התנהגויותיהם וחוזרים על התנהגויות אלה שוב ושוב.
בולטת לעין נטייה מוקדמת של יילודים-להגיב לדיבור האנושי, ונטייתו "לפעול בהתאם" להתנהגות של המטפל.
– מקורות ההדדיות- הדדיות-יחסי גומלין חברתיים אמיתיים הכרוכים בפעולות הדדיות בין התינוק למטפל.
אחד משינויי ההתפתחות המונחים בבסיס ההדדיות הוא היכולת של התינוק להישאר ערני פרקי זמן ארוכים יותר, שבמהלכם הוא מתעסק בסביבה התעסקות פעילה.
תינוקות מסוגלים למלא את תפקידם וליטול חלק בתוצאה המהנה רק אם המטפלים מנים כראוי את פעולת הגומלין.
תפקיד ההורה בפעולות גומלין הוא מורכב מאד- ההורה צריך לעורר ולהגביר את הקשב ואת המעורבות של הילד, לקבוע את קצב הגרייה ולשנותה בהתאם לסימנים שהוא מקבל מהילד. טיפול רגיש- סגנון טיפול שבו המטפל מתאים את התנהגותו שלו לרצונות ולצרכים הנתפסים של התינוק.
בגיל 3 או 4 חודשים כבר רכשו התינוקות התנהגויות רבות היכולות לשמש בפעילות גומלין-חיוכים, הבעות פנים, המיות, גרגורים וכו', לתינוקות בגיל הזה כבר יש שליטה בשלה מאד על תנועות ראשם.
-התינוק נעשה לשותף פעיל: החינוך החברתי כדוגמה- בתחילה, הפעוט לא מחפש פעולות גומלין חברתיות ביודעין. הוא פשוט נמשך לדפוסי גרייה מסוימים. מן ההתחלות הראשוניות האלה הילד מתפתח בהדרגה ליצור חברתי תכליתי. ההתפתחות הזאת מתאפשרת לא רק בזכות הבשילה של מוח התינוק, אלא גם בזכות תגובותיו של המטפל לתינוק. חיוכיהם של היילודים אינם מעידים באמת על הנאה, הם נגרמים רק מדחפים עצביים ספונטניים באזורים הנמוכים של המוח.
הטמעה מזהה-צורה של שליטה חזותית ובה מגיב התינוק לגירויים הדומים לגירויים שכבר נתקל בהם.
*ההתפתחות במחצית השני השל שנת החיים הראשונה-
-ההתפתחות הרגשית- שני היבטים-
1. הופעת הרגשות השונים-שמחה, פחד, צער. יש חוקרים הטוענים שכל הרגשות האלה קיימים כבר בשבועות הראשונים של החיים, שכן אפשר לרואת אצל תינוקות קטנים את הבעות הפנים המתקשרות עם רגשות אלה בכל התרבויות. אולם, בחודשים הראשונים קשה להבחין בין ההבעות השונות של רגשות שליליים ומתקבל על הדעת יותר לראות את ההבדל ביניהן כהבדל של עוצמה ולא כביטוי לרגשות ספציפיים.
2. ויסות הרגשות-הכושר לשלוט ברגש ולגוונו.
– הופעת הרגשות- רגש- יחס סובייקטיבי בין אדם לאירוע, המאופיין במצב מסוים של הרגשה. תינוקות בגיל 3 חודשים בוודאי מתנסים ברגש. התגובות הרגשיות במחצית השניה של שנת החיים הראשונה הן גם תכופות הרבה יותר מאלה שבמחציתה הראשונה וגם שונות מהן מאד. ב-6 החודשים הראשונים לעיתים קרובות נדרש זמן להיווצרות התגובות. לעומת זאת, במחצית השניה של השנה הראשונה התגובות הרגשיות עשויות להופיע מיד, ובתגובה למשמעות מסוימת של אירוע כלשהו. בגיל זה יכולים תינוקות להיזכר בהתנסויות העבר, לצפות מראש לתוצאות, ולהתנהג התנהגות מכוונת.
– תגובות רגשיות לבלתי מוכר-מצוקת זרים-התגובה השלילית לזרים המתחילה להופיע אצל תינוקות בגיל 5 חודשים בערך ועצמתה גוברת בין גיל 7 ל-10 חודשים. היא נמשכת חודשיים או שלושה, ולפעמים אינה נעלמת עד השנה השניה. לקראת סוף שנת החיים הראשונה התגובות הרגשיות של הילד מבוססות על המשמעות המסוימת של האירועים ולא רק על התרחשותם.
– ההתחלות של ויסות רגשות וההתמודדות עמם-ליילודים יש מנגנוני התמודדות מולדים, כגון שינה עמוקה לאחר ניתוח או הרדמות בשעת גרייה לא נעימה החוזרת ונשנית. בגיל 4-5 חודשים תינוקות יכולים לפנות ממקור הגרייה. אבל, שוב, תגובה זו כוללנית למדי והתינוק אינו מיטיב לשלוט בה. איתות תכליתי למטפל או התקרבות אל המטפל לנוכח איום-השטיות האלה מסייעות לתינוק לקיים התנהגות מאורגנת ולהישאר במגע עם הסביבה. ויסות הרגשות בתקופת הינקות הוא לעיתים קרובות ויסות בשניים, כלומר ויסות המושג בעזרת המטפל והתינוק יחד.
* היווצרות ההתקשרויות-התקשרות-הקשר הרגשי המתמשך בין התינוק למטפלו שמתהווה באמצעות פעולות גומלין חוזרות ונשנות לאורך זמן.
– ציוני דרך בהתקשרות – מצוקת פרידה-ציון דרך בהתקשרות שבו תינוקות בוכים כאשר מטפלם העיקרי עוזב אותם לזמן מה. –תגובות קידום פנים-ציון דרך בהתקשרות שבו התינוק מביע הנאה כאשר מופיע המטפל, לעיתים קרובות בחיוכים, קיפוצים ובהושטת ידיים. –התנהגות על בסיס בטוח-ציון דרך בהתקשרות שבו התינוק משתמש במטפל כבסיס לחקירת הסביבה.
– בסיסי ההתקשרות- התחברות- הקשר הרגשי הראשוני של ההורה אל היילוד. התקשרות שונה מהתחברות, שלטענת חוקרים אחדים יכול להיווצר רק בשעות הראשונות לאחר הלידה. התינוק יכול להתקשר גם למי שאינו ההורה הביולוגי שלו. סיכוייהם של תינוקות שאומצו בתחילת שנת החיים הראשונה לפתח יחסי התקשרות בריאים בתוך משפחותיהם המאמצות אינם נופלים מאלה של תינוקות אחרים. לפי התיאוריה הפסיכואנליטית המוקדמת ותיאוריית הלמידה המסורתית, התינוקות יוצרים התקשרות עם האם משום שהיא מקושרת עם הזנה עם הפחתת צרכים. תאורטיקנים מודרניים כארקיסון ובלבי הדגישו יותר את פעולת הגומלין בין המטפל לילד. בולבי טען שהנטייה להתקשרות נטבעה בבני האדם ובפרמיטיביים האחרים בתהליך של ברירה טבעית. כל שנדרש להיווצרותה של התקשרות הוא נוכחות של אדם מבוגר שיעסיק את התינוק. היווצרות התקשרות אינה קשורה בהזנה או בהפחתת צרכים.
* הסברת הבדלים בין-אישיים בהתפתחות החברתית והרגשית המוקדמת-
-גישת ההתקשרות-תינוקות נקשרים למטפל, אלא אם כן מדובר במקרים קיצוניים ביותר. בולבי שיער שאיכותה של התקשרות התינוק מבוססת על איכותו של הטיפול שהוא מקבל. בטחון בזמינותו של המטפל הוא הדבר שאריקסון מכנה אמון ובולבי מכנה התקשרות בטוחה.
-דפוסי התקשרות-מרי איינסוורת-הליך מעבדה-"המצב הזר". רוב התינוקות יוצרים התקשרות בטחה-סוג של יחסים בין תינוק לבין מטפלו העיקרי, שהם התינוק יכול לסמוך על זמינותו הרגשית והפיסית של המטפל ועל תגובתו הרגישה של המטפל לצרכיו, ולכן הוא יכול להשתמש במטפל כבסיס בטוח לחקירותיו. בילדים אלה ניכר איזון טוב בין משחק וחקירה מצד אחד, לבין רצון להיות בקרבת המטפל מצד אחר. ילדים אלה נפרדו בקלות מהאם כדי לחקור את סביבתם, כשהוכנס הזר, בדר"כ לא היו חשדניים יתר ע ל המידה. אך כשנפרדו מהאם, חיפשו את קרבתה במהירות וביעלות ונשארו עמה עד ששב אליהם ביטחונם. הילד לא כעס לאחר מכן. תינוקות בעלי התקשרות חרדה-סוג של יחסים בין האם למטפל העיקרי, שהם התינוק אינו יכול לסמוך על הזמניות הרגשית והפיסית של המטפל ולכן אינו יכול להשתמש במטפל כבסיס בטוח לחקירותיו. היעדר בטחון זה ניכר בדרכים שונות. התקשרות חרדה מתנגדת-תת סוג של התקשרות חרדה, שבה התינוק ממאן להיפרד מהמטפל אך בו בזמן מראה יחס אמביוולנטי כלפיו. ב"מצב הזר" הם מאינו להיפרד מהאם למרות שהוצגה לפניהם קשת רחבה של צעצועים. כשהעזו לגשת אליהם לבד, אפילו מצוקה שולית הריצה אותם לעיתים קרובות אל האם. טיפוסי לילדים אלה, שהיו נסערים מאד כאשר האם עזבה אותם לזמן מה. למרבה האירוניה, האם לא הצליחה לנחמם בקלות עם שובה לחדר. תינוקות רבים הוסיפו לבכות או להתעצבן למרות מאמציה של האם לשכך את מצוקתם. הם נטו לערבב בקשה לקרבה פיסית יחד עם התנגדות למגע כזה. התקשרות חרדה נמנעת-תת סוג של התקשרות חרדה, שבה התינוק נפרד בקלות מהמטפל, אך כשהמטפל שב לאחר פרידה קצרה, הוא מתעלם ממנו או מראה בימנים אחרים של הימנעות פעילה.
התקשרות חסרת ארגון וכיוון- תת סוג של התקשרות חרדה שבה ניכרים אצל תינוקות מאפיינים סותרים של כמה דפוסי התקשרות חרדה, או שהם נעשים מבולבלים וחסרי כיוון במצב ניסוי שבו המטפל עוזב אותם לזמן מה עם אדם זר.
-איכות הטיפול והביטחון בהתקשרות-כדי להעריך את ההשפעות של איכות הטיפול על איכות ההתקשרות נקטו החוקרים 2 גישות- 1. לזהות קב' הורים המזניחים את ילדיהם ולהשוות את ההתקשרויות של ילדיהם עם ילדים שהוריהם אינם מעניקים להם יס כזה. מחקרים מצאו התקשרויות חרדות רבות יותר בקב' של ילדים שקיבלו יחס גרוע.
2. התבוננות בפעולת הגומלין בין ההורה לתינוק לפרטי פרטים כשהתינוק עדיין צעיר מאד ולתעד את תכיפות הישנותם של סוגי התנהגות מסוימים, או לדרג את מידת הרגשות וההיענות של ההורים למצבי רוח ולאיתותים של התינוק. אח"כ כשהתינוק מבוגר יותר, החוקרים מעריכים את הביטחון בהתקשרות. במחקרים רבים נמצא שיש זיקה בין טיפול רגיש לבין התקשרות בטוחה לאמהות.
-ההקשר של הטיפול- צריך להיות קשר בין הגורמים המשפיעים על איכות הטיפול לבין ההתקשרות. נחקרו 3 גורמים-1. דרגת המצוקה בחייו של המטפל. 2. התמיכה החברתית הזמינה למטפל. 3. היסטוריה ההתפתחותית של המטפל עצמו.
-מצוקות החיים ותמיכה חברתית-קשר בין איכות ההתקשרות בין התינוק להורה לבין מידת הלחץ והתמיכה החברתית בחייהם של המטפלים.
-התקשרות של תינוקות והתפתחות בעתיד- הנק המכרעת שתיאוריה של בולבי היא שדפוסי התקשרות שונים משקפים הבדלים בציפיות של התינוקות מהעולם החברתי-מודל פעולה פנימי. תינוק שהתנסה בטיפול מהימן ונענה והוא בטוח בהתקשרותו, התחיל לפתח מודל של מטפל זמין, ובו בזמן מודל של העצמי כמי שראוי לטיפול ויעיל בהשגתו. עמדות וייצוגים אלה מתמידים בקיומם ומשפיעים על ההתנסויות בעתיד.
* גישת המזג-מזג-צירוף אישי של מאפייני התנהגות ראשוניים הניכרים באדם כגון רמת פעילות, מצבי רוח ותגובתיות רגשית.
חוקרי המזג מניחים בדר"כ שמקורם של הבדלים בין-אישיים במאפיינים כאלה הוא גנטי או ביולוגי, אולם הם מסכימים שגם הסביבה יכולה להשפיע עליהם.
-יציבות המזג-המחקרים המוקדמים הסתמכו במידה רבה על דיווחי ההורים כמדד למזג התינוק. הביקורת-1. הם לא החלו בתקופה שמיד לאחר הלידה, ולכן לא היה ברור שנמדדו גורמים מולדים של ממש. 2. יתכן שהייתה הטיה בדיווחי ההורים.
-הביולוגיה של המזג-לפחות כמה גורמים ביולוגיים קשורים להבדלי מזג שנצפו בקרב תינוקות.
-הגנטיקה של המזג-מחקרים רבים מראים שבמזגם של תאומים זהים יש התאמה או דמיון רבים יותר מאשר במזגם של תאומים לא זהים. אולם, אצל תאומים לא זהים נמצא אך לעיתים רחוקות דמיון במזג. יתכן שהדמיון במזג שנמצא אצל תאומים זהים אינו נובע מגורמים גנטיים, אלא מטיפול דומה שקבלו מההורים ובבני אדם אחרים. תאומים זהים נעשים יותר ויותר דומים במזגם לאורך זמן.
* מזג והתקשרות- ההבדלים הנצפים ב"מצב הזר", הם פשוט הבדלים בנטיותיהם של תינוקות לבכות וכד', ואינם מושפעים מהבדלים במע' היחסים. תינוקות בעלי התקשרות חרדה מתנגדת פשוט רגזניים במזגם ותינוקות בעלי התקשרות חרדה נמנעת הם פשוט מרוחקים. אולם התגלה שתינוק ב"מצב הזר" לעיתים קרובות התנהג התנהגות שונה כלפי כ"א מהוריו. מדידות של קצב פעימות הלב ושל תגובות קורטיזול הראו שתינוקות בעלי התקשרות חרדה נמנעת אינם מנותקים, אלא מעורים פיסיולוגית. אי אפשר להסביר הבדלים בהתנהגותו של הילד ב"מצב הזר" אך ורק באמצעות מזגו.
איכות ההתקשרות פירושה הארגון הכולל של ההתנהגות כלפי שותף מסוים ואילו מזג פירושו סגנונות התנהגות מסוימים שאינם קשורים לשום שותף.
המזג קשור להתנהגויות מסוימות ב"מצב הזר", אבל לא לעצם הביטחון בהתקשרות.
דרך אחת לראות את תפקידו של המזג בהיווצרות ההתקשרות היא להגדיר את רגישותו של המטפל, המנבאת התקשרות בטוחה. מתן גרייה חזקה ותכופה לתינוק הנוטה בקלות להתרגשות יתר עשוי להיות חוסר רגישות. במקרה זה המזג מסייע להגדיר את טיבו של הטיפול הרגיש, המטפח התקשרות בטחה.
מזג והתקשרות עשויים להיות קשורים זה לזה גם במקרים מסוימים, בהם מצבי הרוח והסגנונות הייחודים לתינוק לא מתיישבים עם רצונותיו של מטפל מבוים ונטיותיו. (השערת ההתאמה/אי ההתאמה).
הבדלים בין תינוקות בשלב מוקדם של חייהם משפיעים על איכות הטיפול של ההורים וכך משפיעים על טיבה של ההתקשרות המשפחתית.
יתכן שיש קשר בין המזג להתקשרות כשתכונותיו של התינוק בעייתיות ותובעניות עד כדי כך שהן מותחות עד קצה גבול את יכולתם של המטפלים להתמודד עמו, בלי קשר לאישיותם.
מודל החליפין-כל החלקים השונים של המע' משפיעים זה על זה. בתקופת הינקות המוקדמת אומנם אין מתאם בין מזג חיובי ובין התקשרות בטחה, אבל הם מתלכדים בשנות הגן.
• חשיבותו של הטיפול המוקדם-
-השערת התקופה הרגישה- בתיאוריות על חשיבות הטיפול המוקדם, הרעיון שעל אף חשיבותם הרבה של דפוסי קשרים חברתיים המתהווים בשלב מוקדם בחיי הילד להתפתחותו הנורמלית בעתיד, אין הם בלתי הפיכים. כלומר, השנים הראשונות מייצגות תקופה משמעותית או רגישה מאד להתפתחות הקשרים החברתיים אך לאו דווקא תקופה מכריעה.
מכל הראיות עולה שגם בני אדם מושפעים לרעה מטיפול בלתי הולם בתקופת הינקות. למעשה, בגלל מורכבותה הרבה יותר של התפתחותם הרגשית והחברתית, ילדים עשויים להיות פגיעים אף יותר לחסך בשלב מוקדם.
• רבגוניות תרבותית ושנות תרבותית-
-שיפור איכותו של הטיפול המוקדם- שני דברים משותפים בדר"כ להתערבויות מוקדמות שהצליחו-
1. הן החלו בזיהוי קבוצות תינוקות שהתפתחותם משתבשת.
2. הן היו רחבות היקף והתמקדו ביצירת טיפול מגיב יותר. התערבויות בקרב אוכלוסיות רחבות שהוגדרו כמועדות לבעיות לא הניבו בעקביות תוצאות חיוביות.
תסמונת כשל השגשוג הלא אורגני-בתינוקות אלה ניכרת ירידה בגדילה או גדילה הנמצאת מתחת למאון ה-3 בעקומות הגיל הסטנדרטיות.
-טיפול יום בתקופת הינקות-ילדים המקבלים טיפול יום במעון עדיין נקשרים לאמותיהם או למטפלים עיקרים אחרים, ובאופן כללי התקשרויות אלה חשובות יורת מההתקשרויות למטפלים המחליפים.
החוקרים מסכימים שגם טיפול יום מלא אינו משפיע על פעוטות ועל ילדים בגיל הגן השפעות שליליות שאפשר להוכיחן. למעשה, יש ראיות מוצקות לכך שטיפול יום באיכות טובה עשוי להועיל בקידום התפתחות החברתית ובקוגנטיבית של הילד.
מחלוקת-תינוקות המתחילים לקבל טיפולים מלא לפני גיל 12 חודשים נוטים לפתח התקשרות חרדה נמנעת אל האם יותר מתינוקות הגדלים בבית או מקבלים טיפול יום רק בחלק משעות היום, או מתינוקות שהתחילו לקבל טיפול יום מלא לאחר שמלאו להם 12 חודשים.
ג'י בלסקי- טיפול יום מלא בגיל הגן הוא גורם סיכון להתקשרות חרדה-הוא תורם לה או מציין אותה אך אינו גורם לה.
עלייה בהתקשרות חרדה, ובמיוחד בהתקשרות חרדה-נמענת, בקרב תינוקות שהחלו לקבל טיפול יום בגיל מוקדם מתקבלת על הדעת לאור השערת התקופה הרגישה. שנת החיים הראשונה היא כנראה תקופה רגישה להיווצרות ההתקשרות, והתקשרות חרדה-נמנעת קשורה לאי הזמינות הרגשית של המטפל בתקופה זו.
לפי טיעון אחר, תינוקות שהחלו לקבל טיפול יום בגיל מוקדם וסווגו כחרדים-נמנעים ב"מצב הזר" אולי פשוט אינם חשים מוקה בהליך זה משום שהם עצמאיים יותר עקב התנסותם הרבה יותר שא במחיצת המטפל העיקרי שלהם. עם זאת, מחקרים הראו שיש קשר בין הימנעות בגיל מוקדם לתלות בעתיד ולא לעצמאות.
טיעון משכנע יותר הוא שהעלייה שהתקשרות חרדה-נמנעת בקרב ילדים שהחלו לקבל טיפול יום בגיל מוקדם נגרמת לא מטיפול היום כשלעצמו אלא מאיכותו הירודה של הטיפול המוקדם.
קרולי האוז-איכות ירודה של טיפול יום קשורה אלי ציות, לרגשות שליליים ולעוינות בשלבים שונים בגיל הגן. התחלת הטיפול שאיכותו ירודה לפני גיל 12 חודשים עוד הוסיפה לתוצאות השליליות האלה, ואולם, טיפול יום מוקדם באיכות טובה לא השפיע השפעות שליליות כאלה.

פרק מספר 7-השפה והחשיבה בגיל הרך

ייצוג סמלי- השימוש ברעיונות, דימוייו או סמלים אחרים לייצוג אובייקטים או אירועים.
שפה-מערכת מופשטת, נשלטת ע"י כללים, של סמלים שרירותיים שאפשר לצרפם זה לזה בדרכים לאינספור לשם העברת מידע.
הגיל הרך-מגיל 12 חודשים עד גיל 30 חודשים.
• רכיבי השפה-
-צלילים, מבנה, משמעות וכללי שיחה-
את כל השפות אפשר לפרק ל-5 תת מערכות-
1. פונולוגיה או תורת ההגה-מע' הצלילים המשמשת בשפה, כללי הצירוף של צלילים אלה למילים, והשימוש בהטעמה ובהנגנה במשפטי דיבור. לכל שפה יש מע' פונמות או הגאים משלה. פנומות או הגאים-צלילי דיבור השונים אלה מאלה בשפה מסוימת ויכולים לשנות את משמעותה של מלה.
2. סמנטיקה-המשמעויות של מילים ומשפטים-אבא שלי יולד תינוק.
3. מורפולוגיה או תורת הצורות-מע' הכללים לצירוף צורנים לשם יצירת מילים או לשם שינוי משמעותן של מילים. צורנים-היחידות בעלות המשמעות הקטנות ביותר בשפה.
4. תחביר-דרך הארגון של מילים בצירופים תחביריים ובמשפטים.
5. פרגמטיקה-מע' הכללים השולטים בשיחה ובשימוש החברתי בשפה.
-מיומנויות הפקה ומיומנויות קליטה-מיומנויות הפקה-משמשות לניסוח רעיונות במילים. מיומנויות קליטה-משמשות להבנת דברים שאומרים אחרים. מיומנויות הקליטה מופיעות לפני מיומנויות ההפקה.
*מטלות מרכזיות בלמידה המוקדמת של השפה-
-למידת תבניות הצלילים של השפה-הגיה קדם לשונית-צלילים שמפיקים תינוקות במהלך השנה הראשונה לחייהם לפני שהם מתחילים לדבר. אפשר לחלק את התקופה הקדם לשונית ל-5 שלבים-
1. בכי-הגייה רפלקסיבית החלה אוטו' בכל פעם שהתינוק מרוגש יתר על המידה.
2. המיה-הגיות קדם לשוניות המורכבות בעיקר מצלילי תנועות ומביעות עונג וסיפוק. מתחיל בגיל חודשיים בערך, מתחיל גם צחוק וצחקוק.
3. גיל 4 חודשים בערך-משחק קולי-הגיות קדם לשוניות השונות מאד אלה מאלה בגובה הצליל ובעוצמתו, לרבות הברות אקראיות פשוטות.
4. מתחיל בגיל 6 חודשים בערך-מלמול קנוני-הגיות קדם לשוניות המורכבות מרצפים של הברות הנשמעים יותר ויותר דומים לדיבור. ילדים עדיין אינם מחקים את הפונמות המיוחדות לשפת האם שלהם. ההתפתחות המוקדמת של צלילי הדיבור כפופה למגבלות הפיסיות של תינוקות יותר מאשר למגבלות של סביבתם.
5. גיל 10 חודשים-מלמול שיחה או עגת תינוקות-הגיות קדם לשוניות שבהן משתמשים תינוקות בהטעמה והנגנה בדומה למבוגרים.
6. בין גיל 10 חודשים ל-12 חודשים-מילים טרומיות-הגיות שהילד מייחס להן כנראה משמעות קבועה ומשתמש בהן בניסיונותיו לתקשר, אך אינן דומות דמיון רב למילים של מבוגרים.
נדרשים 2 דברים כדי להכין את הילדים לתחילת הדיבור-
1. קניית שליטה על כלי הדיבור שלהם-פה, שפתיים, ללשון ומיתרי הקול. שליטה זאת מאפשרת להם להפיק צלילי דיבור במתכוון. תהליך זה מסתייע במידה ניכרת בשינויים פיסיים כגון הופעת השיניים והתפתחות שרירי הלשון.
2. ילדים צריכים להטות קשב רב לצלילי הדיבור רק כאשר הם מסוגלים לזהות ולהפיק לפחות מלאי קטן של צלילי דיבור.
*למידת מילים ומשמעותיהן-
–מילים ראשונות-בערך בגיל שנה. סגנון רפרנציאלי-דפוס של שפה ובו הילד משתמש בתחילה במילים בעיקר כדי להתייחס לאובייקטים ולאירועים. סגנון אקספרסיבי-דפוס של שפה ובו הילד משתמש בתחילה במילים בעיקר כדי לבטא סדרים חברתיים.
הבדלים אלה בשימוש במילים הראשונות קשורים להיבטים אחרים בהתפתחות החברתית והקוגנטיבית של ילדים. למשל ילדים אקספרסיביים נוטים להיות במקום השני בסדר הלידות ולהשתייך למשפחות פחות משכילות מילדים רפרנציאליים. אמהות לילדים רפרנציאליים נוטות לעודד כינוי בשמות בכך שהן מרבות לשאול את ילדיהן שאלות. לעומתן, אמהות לילדים אקספרסיביים נוטות להשתמש בשפה יותר כאמצעי לכוון את התנהגות ילדיהן. ילדים רפרנציאליים נוטים בתחילה לרכוש מילים מהר יותר מילדים אקספרסיביים, אם כי השפה שבפי שתי הקב' תקינה באותה מידה.
-התרחבות אוצר המילים-אוצר מילים מופק- המילים שהילד יכול להשתמש בהן בפועל בדיבורו. מילים חדשות נרכשות די לאט בתקופת הגיל הרך המוקדמת, אבל אצל רוב הילדים עולה קצב ההתרחבות של אוצר המילים עלייה ניכרת בגיל 18 חודשים בערך-פרץ אוצר המילים. אצל ילדים רפרנציאליים הלומדים בעיקר שמות עצם, פרץ אוצר המילים ניכר יותר מאצל ילדים אקספרסיביים, המוסיפים לאוצר המילים שלהם שיעורים שווים פחות או יותר של שמות עצם וסוגי מילים אחרים.
אוצר המילים הנקלט-המילים שהילד יכול להבין, גם אם אינו משתמש בהן.
-תהליכי למידת מילים-ילדים מתחילים לומר מילים עוד לפני שהם תופסים ממש את מושג המילים או השמות. המילים המוקדמות ביותר נוטות להיכרך בהקשר המסוים שנלמדו בו.
שגיאות קיטוע-טעות בזיהוי הגבולות בין מילים במשפט.
מיפוי מהיר-תהליך בו ילד קטן משתמש ברמזים מההקשר כדי לנחש ניחוש נכון ומתקבל על הדעת בדבר משמעותה של מלה לא מוכרת.
ניגוד לקסיקלי-ההנחה שמניחים ילדים כי לא ייתכנו 2 מילים שיש להן אותה משמעות.
-שגיאות בלמידת המילים המוקדמת- צמצום יתר-שגיאה לשונית ובה המשמעות שהילד מייחס למלה צרה מדי. הרחבת יתר-שגיאה לשונית ובה המשמעות שהילד מייחס למלה רחבה מדי.
הרחבת יתר נקלטת-פעוטות יודעים על משמעויות של מילים יותר מכפי שעולה משיעור הרחבת היתר המופקת שלהם.
סיבות לכך שפעוטות טועים בהרחבת יתר ובצמצום יתר-כשהם לומדים מילים בפעם הראשונה, הם נוטים כנראה להשתמש בהן רק בהקשרים המסוימים שבהם נתקלו במילים אלה מלכתחילה, ומכאן שגיאות צמצום היתר. לאחר מכן מתחילים ילדים לחקור את גבולות המשמעויות של המילה. בשלב זה חלות הרחבות יתר של היקף המשמעות. ואולם, בד בבד יכול הפעוט להרחיב יותר מדי את היקף משמעותה של מלה ביודעין, מאחר שהיא הקרובה ביותר במשמעותה מכל המילים באוצר המילים שלו. במקרים אלה הילד מחפש אחר המילה הנכונה, ומגיב בהיענות רבה למשוב מתקן מצד המבוגרים. קבלת משוב בעקבות שגיאות של הרחבת היקף המשמעות היא מן הדרכים היעילות ביותר שילדים לומדים בהן מילים חדשות. ולבסוף, ככל שמתרחב אוצר המילים של ילדים כן קטן שיעור הרחבת היתר.
• למידת כללים מורפולוגיים-
צורן דקדוקי-יחידה לשונית שאין לה משמעות רבה כשלעצמה, אך היא משנה את משמעותם של מילים ומשפטים בשיטתיות.
הסדר בו רוכשים פעוטות צורנים דקדוקיים אינו קשור לתכיפות שהם שומעים בה את הצורנים האלה בשפה המדוברת סביבם. 3 גורמים שולטים בסדר הרכישה-
1. המורכבות המבנית או הדקדוקית-רוג'ר בראון-הצורנים היוצרים את השינוי הפשוט ביותר במבנה נלמדים ראשונים.
2. המורכבות הסמנטית מסייעת בקביעת הסדר בו נרכשים הצורנים.
3. התכונות הפונולוגיות של הצורן משפיעות על המועד בו הוא נרכש.
ילדים אינם לומדים את צורות הריבוי של שמות עצם מלה אחר מלה כאילו כ"א מהן היא ישות דשה. הם לומדים חוק כללי ליצירת צורות הריבוי. ברקו-מחקר-כושר התפוקה העצם של השפה-מאפשרת תפוקה כמעט בלתי מוגבלת מאחר ששולטים בה חוקים כלליים. משום כך יש באפשרותנו לקחת אפילו מילה לא מוכרת ולשנות את משמעותה בדרכים שאחרים יכולים להבין.
הסדרת יתר-שגיאה לשונית שבה מיישם הילד את כללי זמן עבר הרגיל וצורת ריבוי הרגילות לפעלים ולשמות עצם יוצאי דופן. (שגיאת גדילה).
* למידת ניסוח משפטים- קבוצת צורה-קטגוריה של מילים בשפה היכולה למלא תפקידים תחביריים דומים בניסוח צירופים ומשפטים.
-שלב המילה האחת-כשילדים מתחילים לומר מילים שאפשר לזהותן, הם משתמשים רק במילה אחת בכל פעם. לגבי מבוגר, מלה אחת ויחידה היא לעתים קרובות רק תווית לכנות בה אובייקט, פעולה או תכונה.
צירוף חד מלי-מלה יחידה המעבירה את משמעותו של צירוף או משפט.
-משפטים ראשונים-בדר"כ בין גיל 18 חודשים ל-24 חודשים, מתחילים פעוטות לצרף יחד 2 מילים. בתחילת השלב הזה אולי לא יאמרו באמת משפטים של 2 מילים. לעיתים קרובות נדמה שהם מביעים 2 רעיונות נפרדים, זה מזה. כשפעוטות אכן מתחילים להפיק משפטים אמיתיים של 2 מילים, משפטים אלה מורכבים ע"פ רוב משמות עצם, פעלים ושמות ותאר. כמעט אין מופיעות בהם תוויות מיידות, מילות חיבור ומילות יחס.
דיבור טלגרפי-סגנון דיבור של פעוט שהו מושמטות מילים שאינן חיוניות למשמעותו של המשפט.
מחוץ להקשר, מבעים של שתי מילים בפי ילדים מעורפלים כמעט כפי שהיו מבעי המילה האחת. המבוגרים עדיין נאלצים להסתמך במידה רבה על ההקשר,ע ל מחוות, על הבעות פנים ועל הנגנה כדי לפרש את כוונתו של הילד.
-התפתחות נוספת בתחום התחביר- בראון חילק את התפתחות התחביר המוקדמת ל-5 שלבים בהתבסס על האורך הגדל והולך של מבעי הילדים-
1. מקביל לשלב 2 המילים.
2. במהלכו רוכשים הילדים את הצורנים הדקדוקיים הבסיסיים כגון סופיות ריבוי.
3. מופיעות וריאציות על משפטים פשוטים, לרבות שאלות ושלילה.
4. מתחילים הילדים לשבץ משפט בתוך משפט, ולהפיק סוגים שונים של משפטים טפלים.
5. מסוגלים הילדים לצרף 2 משפטים פשוטים בדרכים שונות ליצירת משפטים מורכבים.
רוב הילדים עוברים את 5 השלבים עד גיל 3 ½.
• למידת השימוש החברתי בשפה-
כשירות לשונית-שימוש נכון בסמנטיקה ובתחביר של השפה.
כשירות תקשורתית-היכולת לקיים שיחות, לזהות ולתקן "קצרים" בתקשורת, ולהשתמש בשפה בדרך ההולמת את החברה בתרבות מסוימת.
בגיל שנה, עיקרון הדיבור לפי תור עם השותף לשיחה כבר מבוסס היטב. מכאן ואילה התינוק פשוט מפתח יתר מיומנות במתן תגובות רלוונטיות למה שאומרים השותפים לשיחה.
בסוף שנת החיים הראשונה ניכרת בהגיות ובמחוות של תינוקות כוונת תקשורת ברורה. למשל, תינוקות רבים מצביעים או משתמשים במילים טרומיות כדי לבקש אובייקטים המצויים מחוץ להישג ידם. עם כוונת התקשורת עולה האפשרות של כלשון בתקשורת, וילדים צריכים ללמוד כיצד לזהות מצב שבו שאין מבינים אותם ולדעת כיצד לתקן מצבים כאלה בשיחה.
היבט נוסף של התפתחות הפרגמטית הוא למידת המוסכמות והסדרים החברתיים לתקשורת ולשימוש בשפת האם. המוסכמות והסדרים המסוימים הנלמדים בכל שפה ושפה שונים, אך במגוון רחב של תרבויות מספקים המטפלים לילדים קטנים מידה רבה מאד של הדרכה פרגמטית. הדרכה זו מתחילה בינקות, לפני שמתחילים הילדים להשתמש בשפה. מרגע שמתחילים הילדים לדבר, המבוגרים מלמדים אותם התנהגויות מילוליות.
*הילד והסביבה בהתפתחות השפה-
תיאוריות סביבתיות-תיאוריות המדגישות גורמים סביבתיים ברכישת השפה.
תיאוריות נייטיבסטיות-תיאוריות המדגישות גורמים מולדים, בעלי בסיס ביולוגי, ברכישת השפה.
הוויכוח המפורסם ביותר בין תאורטיקנים סביבתיים ונייטיביסטים – סקינר וחומסקי-סקינר טען שהורים ובני אדם אחרים מתנים את ילדיהם התניה אינסטרומנטלית כדי שידברו. כשהתינוק מתחיל מלמל, ההורים מחייכים, שמים לב אליו ומגיבים אליו בדיבור. תשומת לבם מחזקת את התינוק במלמולו, והמלמול נעשה תכוף יותר. התכיפות המוגברת של המלמול מגדילה את ההסתברות שהתינוק יאמר, ולו באקראי , דברים הנשמעים כמילים. כשההורים שומעים צלילים דמויי מילים אלה, הם מחזקים את התינוק לומר אותם צלילים שאינם דמויי מילים. הילד מגיב בחזרה על מה שנשמע להורים כמילים, וכך נכנסות "מילים" למלאי ההתנהגויות המילוליות של התינוק. סקינר טען שהדקדוק של השפה נרכש באמצעות חיזוק דומה. ההורים מחזקים היגדים נכונים מהבחינה הדקדוקית ומתנגדים או מביעים מבוכה לשמע היגדים לא נכונים. כך הילד לומד דקדוק נכון.
במבט ראשון, התיאור מתקבל על הדעת, אולם, יש נק' תורפה בהסברו-
1. בפועל הורים אינם מספקים הרבה חיזוק ומשוב ללמידת הדקדוק אצל ילדיהם. בראון והנלון-סביר הרבה יותר שההורים יתקנו היגדים שאינם אמיתיים משתיקנו היגדים שאינם נכונים דקדוקית.
2. חומסקי-אי אפשר להכיל את כל החיזוקים הנדרשים ללמידת שפה באמצעות התניה אינסטרומנטלית. ילדים אומרים מספר עצום של משפטים, ולא יתכן שכ"א מהם נלמד בנפרד באמצעות חיזוק. גם אם מוסיפים את החיקוי כמנגנון למידה, עדיין אי אפשר להסביר אלא כיצד לומדים ילדים לחזור על דברים ששמעו. אך ילדים אינם סתם חוזרים על משפטים שאומרים אחרים. אחת התכונות החשובות ביותר של השפה, היא שאפשר לצרף מילים לאמירת דברים שמימינו לא שמענו אותם נאמרים מפי אחרים. כחלופה לגישה, טען שלכל השפות יש אי אלה תכונות מבניות משותפות, כנראה מפני שהשפות והשכל האנושי התפתחו יחד.
אמצעי רכישת השפה-חומסקי-הכשרים הטבועים במוח האנושי המאפשרים את רכישת השפה.
מגבלות לחומסקי-לא מתעניין בהתפתחות היבטים אחרים של הכישור הלשונית והתקשורתית. כ"כ בגלל הדגש שהדגיש את הכשרים המולדים, התעלם מההקשר החברתי שבו מתרחשת רכישת השפה.
*מה מביא עמו הילד לרכישת השפה-בני האדם, כמין, ניחנו בנטייה מוקדמת ללמוד שפה-
1. השפה נלמדת כה מהר ובעזרת כ"כ מעט הוראה גלויה, עד כי ברור שהבסיס של התהליך הזה הוא בהכרח ביולוגי.
2. יש דמיון ניכר בין תהליכי רכישת השפה בתרבויות שונות, על אף השונות במבנים הלשוניים וברכי החברות.
3. השפה ייחודית למין.
* מבט מקרוב על סביבת השפה של הילד- ככל שהאם מרבה לדבר אל תינוקה בשנה הראשונה לחייו, כן נוטה אוצר המילים שלו להיות רחב יותר בגיל 17 חודשים.
דיבור המופנה לילד או שפת אמהות-השינויים שעושים מבוגרים בדיבורים כאשר הם מדברים אל הילד.
הבדלים בין שפת אמהות לבין דיבור אל מבוגרים-
1. שפת אמהות פשוטה דקדוקית.
2. יש בה פחות שגיאות דקדוקיות.
3. שפת אמהות מדוברת בצליל גבוה מהרגיל, ההנגנות שלה מוגזמות ביותר ויש בה פחות שיבושים ברצף.
4. הגבולות בין הצירופים התחביריים והפסוקיות מצוינים ביתר בהירות בעזרת תחבולות כמו הפוגות והנגנה.
5. נוטה להתמקד באובייקטים ואירועים ולדון בהם בזמן הווה, תוך שימוש בשמות עצם מוחשיים.
* היבטים לא-לשוניים של הייצוג הסמלי- פיאז'ה-ההתפתחות הקוגנטיבית העיקרית בגיל הרך היא הופעת החשיבה הסמלית-היכולת להניח לדבר אחד לייצג דבר אחר שאינו נוכח פיסית.
היכולות הכלליות להשתמש בסמלים המופיעות בגיל הרך הן תוצאה התפתחותית של פעילויות סנסוריות-מוטוריות.
שני גילויים אחרים של הייצוג הסמלי-
1. משחק העמדת פנים בגיל הרך-ככל שמתפתחות מיומנויות הייצוג, פעוטות גם יכולים להשתמש פחות ופחות באובייקטים ממשיים כסמלים במשחקים. בין גיל 14 חודשים ל-19 חודשים חלה עלייה חדה במשחקי העמדת פנים עם חיקויי אובייקטים, אבל השימוש שלהם בתחליפי אובייקטים עדיין נדיר. בין 19 ל-24 חודשים עולה השימוש בתחליפי אובייקטים במידה רבה מאד, אבל בגיל 24 חודשים רוב הילדים מצליחים להשתמש בתחליף אובייקט אחד במשחק העמדת פנים אחד. השימוש בתחליף כפול קשה להם יותר.
2. השימוש במחוות בגיל הרך-מחוות תקשורת פשוטות כגון הצבעה, מופיעות בדר"כ בגיל 9 חודשים בערך. מחוות מוקדמות אלה מלוות לפעמים בהגיות. מחוות חברתיות מוסכמות מופיעות בדר"כ בין 9 ל-12 חודשים. בגיל 13 חודשים בערך, מופיע סוג חדש של מחווה שיש בה כמדומה ייצוג ישיר יותר. מחוות אינסטרומנטליות אלה כוללות מחוות בלי אובייקטים המשחזרות חלק מעפולה, כגון מחוות הבקשה הקלאסית, שבה הפעוט משיט ידו לפנים, או המחווה שבה הוא מרים את 2 ידיו כדי שירימו אותו. הן כוללות גם מחוות עם אובייקטים. לבסוף בגיל 12 –18 חודשים מתחילים ילדים לעשות מחוות סמליות מייצגות במישרין פעולה או אובייקט.

פרק מספר 8- ההתפתחות החברתית והרגשית של הפעוט

בתקופת הגיל הרך חלות התפתחויות חברתיות ורגשיות דרמטיות. אחת מהן היא תחילת החברות-התהליך שבו לומדים הילדים את הכללים, אמות המידה והערכים של החברה שלהם. ע"פ ההשקפה המסורתית, החברות היא אכיפה של כללים ואמות מידה על הילד הסרבן, אך היום רואים הפסיכולוגים את הילד יותר ויותר כמי שחותר חתירה פעילה לציית לבקשותיהם של הוריו ולהתנהג התנהגות נאותה כפי שהם מבינים אותה. בתהליך הנקרא סיפוח, ילדים מסוגלים או מאמצים לעצמם בטבעיות את הכללים והערכים של תרבותם.
לעומת תינוקות שנחוץ להם מגע פיסי עם המטפלים כדי להרגיש קרבה אליהם, פעוטות מסוגלים לקיים קרבה פסיכולוגית. קרבה פסיכולוגית עם המטפל ממרחק, לרבות חילופי מבטים, מילים, חיוכים ורגשות חיוביים – שיתוף רגשי. כך משוחררים הפעוטות לחקירה פעילה יותר של עולמם הפיסי והחברתי. תוך כדי התהליך הם לומדים שהם יכולים לשלוט במצב. מודעות זו לכושריהם שלהם, הנקראת כשירות ביצוע, מעודדת בהם יתר עצמאות, ושזו מעודדת בהם תחושה שהם כוח אוטונומי בעולם.
בד בבד עם הפרידה הפסיכולוגית של הפעוט מהמטפל ועם התרחבות האוטונומיה שלו חלה עלייה בחברותיות שלו. פעוטות מנהלים בלי הרף תקשורת עם בני אדם אחרים על אודות הדברים שהם מגלים. הם רוצים לחלוק עם אחרים את ההתרגשות וההנאה שבגילוי. בו בזמן נעשים הפעוטות מתוחכמים יותר בפעולות הגומלין שלהם. למשל, הם כבר מסוגלים להירמזות חברתית-כלומר, להשתמש בהבעות הפנים של המטפל או בנימת קולו כרמז המנחה אותן כיצד להתמודד עם מצב מעורפל חדש. לפעוטות יש גם עניין גדל והולך בפעולות הגומלין עם בני גילם, והם מסוגלים להתנהג עם פעוטות אחרים התנהגות משלימה. פעולות גומלין מוקדמות אלה בקבוצת השווים מכשירות את הקרקע ליחסים עם בני קבוצת השווים בשלב מאוחר יותר.
בתקופת הגיל הרך נעשים ילדים מודעים לכך שהתנהגויותיהם שלהם מובחנות מאלה של אחרים-כלומר, הם מפתחים מודעות עצמית. מודעות לעצמי הולכת יד ביד עם הבנה בשלה יותר של העצמי של הזולת. פעוטות מבינים יותר ויותר שבני אדם אחרים הם עושי פעולה עצמאיים.
ציון דרך נוסף בתקופת הגיל הרך הוא סדרה של שינויים רגשיים חשובים. ילדים בגיל הזה מתחילי להראות רגישות לכלים ולציפיות של מבוגרים, והם מונחים ע"י הרגשות של אי ודאות ואי נוחות שמעוררת בהם הפרה של החוקים (חרדת סטייה). פעוטות גם מסוגלים לשאת רגשות עזים יותר מתינוקות ומתחילים להתנסות ברגשות של מודעות עצמית, כגון הערכה עצמית חיובית, מבוכה ובושה-רגשות הדורשים תחושה אובייקטיבית כלשהי של העצמי.
תפקיד המטפל בתקופת הגיל הרך הוא לתמוך בחתירותיו של הילד לעצמאות בעודו מוכן להתערב כאשר הילד ממצה את יכולותיו. המטפל מספק מסגרת לוויסות העצמי המונחה של הילד. הורים לפעוטות צריכים גם להציב ולקיים גבולות מתקבלים על הדעת להתנהגות ילדיהם. גבולות כאלה מסייעים להקנות לפעוטות תחושת בטחון בעודם מתרגלים את עצמאותם החדשה.
דפוס הסתגלות של אדם, או סגנונו המיוחד הגיב לזולת ולסביבתו, הוא שורשי האישיות. כאשר פעוטות נעשים מודעים לנפרדותם ולאוטונומיה שלהם (היפרדות וייחוד), עלולה להתעורר בהם חרדה בשל הוויתור על הקרבה הקודמת עם המטפל. אם הם יודעים שהם יכולים להשיב לעצמם את הקרבה הזאת, אם יש להם הביטחון שיחסי ההתקשרות בטוחים, הם יחושו חופשיים לחקור את מלוא כושריהם. לעומת זאת, אם פעוטות חרדים לזמינות המטפל, יכולתם להסתמך על עצמם עלולה להיפגם.
נחוצים גורמים רבים כדי להסביר התעללות בילדים. מחקרי אורך פוסלים את הרעיון שילדים מסוימים מביאים על עצמם בגלל טבעם התעללות מצד ההורים שהם הורים מטפחים באופיים. גם אין תמיכה לרעיון שרוב ההורים המתעללים לוקים בהפרעה נפשית או שהם פשוט בני אדם עוינים. מדויק יותר לראות בהתעללות דפוס טיפול המתפתח כאשר ההורים נתונים הלחצים יוצאי דופן, לרבות הלחצים הכרוכים בגידול ילדים, וחסרים להם הידע והתמיכה החברתית הנחוצים להתמודדות עמם.
הגיל הרך הוא תקופה חשובה מאד בהתפתחות. בתקופה הזו הילד מתחיל לרכוש השקפות עלה עצמי ועל יחסים חברתיים. השקפות אלה, המושפעות במידה רבה מאד מאיכות הטיפול שהפעוט התנסה בו, יכולות להשפיע על התפתחותו החברתית והרגשית של הילד בעתיד.
-עידון-פרויד-החסימה וההכוונה מחדש של המניעים והדחפים הביולוגיים.
– חיברות מבחוץ-ילדים מצייתים לנורמות כדי לשמר קרבתם להוריהם-מקושרים אצלם עם הפחתת הרעב ועם צרכים בסיסיים אחרים.
– חיברות מבחוץ-מרי איינסוורת-ילדים רוצים למלא את הבקשות והציפיות של הוריהם. שאיפה זו מקורה באבולוציה שלנו כמין החי בקבוצה.
* התפתחויות עיקריות בתקופת הגיל הרך-
1. המעבר לעצמאות
2. צמיחת החברותיות
3. המודעות לעצמי ולזולת.
4. שינויים רגשיים.
בושה-רגש בו העצמי מרגיש שהוא "רע", חשוף ופגיע.
הערכה עצמית חיובית-רגש הקיים בפעוטות המבשר את הגאווה.
רגשות של מודעות עצמית-מייקל לואיס-הרגשות החדשים של פעוטות וילדי גן שנדרשת להם תחושה אובייקטיבית כלשהי של העצמי והבנה כלשהי של כללי התנהגות.
*יחסי ההורה והפעוט-
ויסות עצמי מונחה-יכולתם של פעוטות לווסת את התנהגותם שלהם בעזרת הנחיות שהם מקבלים מהוריהם.
*הסתגלויות אישיות-שורשי האישיות-
-להיות לאדם נפרד-דפוס הסתגלות-סגנון התגובה הכולל של כל ילד וליד אל הזולת ואל הסביבה.
תהליך היפרדות וייחוד-מרגרט מהלר-ההיפרדות הפסיכולוגית מהמטפל ותחושה גוברת והולכת של העצמי.
* ייחודיות אורגניזמית-התופעה שבה ילדים בעלי מאפייני מזג שונים מגיבים אחרת לאותו מצב.

פרק מספר 9- התפתחות קוגנטיבית בגיל הגן

שונות איכותית-ילדים בגילאים 2.5 ל-5 שואלים בדיוק אותן שאלות במטרה להבין את עולמם.
שלוש מגבלות קוגנטיביות-
1. מרכוז- הנטייה האופיינית לילדים בגיל הגן להתמקד רק בפיסת מידע אחת בכל פעם.
2. מראית עין מול מציאות-זיהוי מראית עין שטחית עם המציאות. הילד מתקשה להבחין בין מה שנראה ע"פ השטח לבין מה שמתרחש באמת.
3. אגוצנטריות-אי יכולתו של הילד להבחין בין נק המבט שלו לבין נק' המבט שלל הזולת. (אגוצנטריות תפיסתית, אגוצנטריות של ידע-מה שאני יודע, זה גם מה שהאחרים יודעים, אגוצנטריות של רגש-הילד סבור שהזולת חווה אותן רגשות, אגוצנטריות של מאווים-הילד סבור שרצונותיו של הזולת חופפים לרצונותיו).
הסקת מסקנות על הסיבות לדברים-פיאז'ה חקר את התפתחות הדרך בה מסיקים ילדים מסקנות ככל שהם גדלים ואפיין 4 שלבים בין גיל 3 ל-10-
1. הילד מתייחס למה שנראה לו ע"פ השטח כאל סיבה.
2. הילד מתייחס לאובייקטים רבי עוצמה כאחראים על הסיבות.
3. הילד מייחס את הסיבה לגורמים בטבע.
4. הילד מתקרב להסברים של מבוגרים ומתחיל לייחס את הסיבה לגורם האמיתי והנכון.
• רכישת מושגים כמותיים-
מושגי שימור-הרעיון שהכמות של דבר מה לא משתנה למרות שינויים בצורה, בתבנית או במראית. 3 היבטים-
1. שימור המספר-הרעיון שמספר הפריטים בקבוצה נשאר זהה גם אם מסדרים רותם אחרת.
2. שימור המסה-הרעיון שכמותו של חומר נשארת זהה למרות שינויים בצורת האובייקט.
3. שימור נפח הנוזל-הרעיון שנפחו של נוזל לא משתנה למרות השינויים החלים בצורתו כששופכים אותו למכלים שונים.
4. שימור האורך-הרעיון שאורכו של דבר מה נשאר באותו אורך ולא חשוב אם הוא ישר, מכופף וכו'.
חוסר היכולת ליישם את מושג השימור נובע ממרכוז ומבעיית מראית עין מול מציאות.
4 שלבים בהתפתחות ורכישת מושג השימור-
1. בלתי משמרים-מעריכים בעקביות ע"פ ממד אחד.
2. שלב מעבר-הילדים פחות החלטיים ובטוחים בתשובתם.
3. שימור בשל-הילדים מיישמים את עקרון השימור בצורה עקבית וגם יודעים להצדיק את העיקרון באמצעות 3 הצדקות מציאותיות- א. פיצוי. ב. הפיכות. ג. קריטריון נוסף לא נגרע.
• מושגים של מספר-
1. הבנת ההשפעות של חיבור וחיסור- בתחילה כלל פרימיטיבי, אח"כ כלל איכותי-לוקחים בחשבון את הכמות ההתחלתית אך לא את ההיקף ולבסוף כלל כמותי.
2. הלמידה לספור- א. עקרון אחד לאחד – לא לספור פעמיים. ב. עקרון הסדר הקבוע-דילוג על ספרות. ג. עקרון המספר היסודי-הסופר ישתמש בספירה האחרונה לציון מס' האובייקטים הכולל. ד.עקרון ההפשטה-אפשר לספור אובייקטים שאין ביניהם קשר. ה. עקרון אי הרלבנטיות של הסדר-לא משנה הסדר בו יספרו את הפריטים.
• רכישת מושגים אחרים-
-סיווג-כלי מושגי שמאפשר לקבץ אובייקטים לקב' ע"פ מאפיינים משותפים.
-עריכה בסדרה-היכולת לארגן דברים בצורה הגיונית או רצף הגיוני.
-היסק טרנזיטיבי-תהליך של שיקול דעת והסקת מסקנות אל מאפייניהם היחסיים של 2 אובייקטים מתוך ידיעתם יחסו של כ"א מהם לאובייקט שלישי. פיאז'ה-ילדי גן לא יכולים לפתור בעיות כאלה. מחקרים-יש יכולת מסוימת כשניתן תרגול מספיק.
*יכולות הקשב והזיכרון של ילדי הגן-
-זיכרון-לב ויגוצקי-אזור ההתפתחות במקורבת-יש טווח בין ביצועו הנוכחי של הילד לבין ביצועו באותו תחום אם יקבל הדרכה מאדם מיומן יותר.
-קשב-תהליך העברת מידע מרשמי החישה שבזיכרון התחושתי לזיכרון לטווח קצר או זיכרון העבודה. שני מצבים שמאפיינים את חוסר הבשלות-
1. סריקת מידע עודף-ילדים קטנים סורקים מידע יותר מהנחוץ.
2. החמצת מידע-הילדים אינם משתמשים באסטרטגיית סריקה עקבית ויעילה ולכן מפספסים לעיתים מידע רלוונטי.
* קוגניציה חברתית-הבנת העולם החברתי. ילדים בגיל הזה מתחילים ללמוד על הדרך שבה חושבים ומרגישים אחרים ודבר זה מסייע להם לקיים קשר יעיל יותר עם אחרים-השפעה הדדית בין ההיבט הקוגנטיבי להיבט החברתי-רגשי.
-התיאוריה של הילד על התודעה- פלאוואל-5 סוגיות יסוד, נרכשת מתוך התנסויות חברתיות-
1. הבנה שהתודעה קיימת (מאווים, רגשות).
2. הבנה שלתודעה יש קשרים אל העולם הפיסי.
3. הבנה שהותעה נפרדת ושונה מהעולם הפיסי (מפלצות).
4. הבנה שהתודעה יכולה לייצג אובייקטים ייצג מדויק או לא מדויק.
5. הבנה שהתודעה מפרשת באופן פעיל את המציאות וההתנסויות הרגשיות.
-תקשורת ואגוצנטריות-כשיש ירידה באגוצנטריות והדיבור מפסיק לשקף את נק' המבט של הדובר בלבד, נפתח פתח לתקשורת יעילה ופורייה בהרבה. מידת האגוצנטריות שמפגינים ילדים בגיל זה תלויה רבות בסוג מטלת התקשורת.
תקשורת ומשאבים קוגנטיביים-ככל שילדים גדלים עולה יעילותה של התקשורת ביניהם למרות הסחות הדעת שבסביבה.( תסריטים).

פרק מספר 10-ההתפתחות החברתי והרגשית בגיל הגן

בגיל הגן חלות התפתחויות דרמטיות בהתנהגות החברתית והרגשית. למשל, ילדים מתחילים להסתמך על עצמם יותר ולהתחיל לחקור עולם להרבה יותר רחב. בסביבתם החברתית הרחבה יותר כלולים היחסים עם בני קבוצת השווים. לפעולות גומלין חיוביות עם בני קבוצת השווים יש חשיבות מאחר שילדים לומדים הרבה מאד בקבוצת השווים.
ילדים בגיל הגן מתחילים להשיג ויסות עצמי ראוי לציון. הם יכולים לעכב פעולות, לדחות סיפוקים, ולשאת תסכולים הרבה יותר מפעוטות. הורים מתחיליים לצפות מילדים בגיל זה "להתנהג יפה" ולציית לכללים מסוימים גם כשאר המבוגרים אינם נמצאים לידם לפקח עליהם. חוקרי התפתחות מתעניינים במיוחד ביכולתם של ילדים לשנות את מידת האיפוק שלהם ע"פ המצב, יכולת הקרויה גמישות האגו.
בגיל הגן עוברת תחושת העצמי של הילד התפתחות נוספת. ילדים רוכשים הבנה של עצמם לא רק כעושי פעולה אלא גם כמכווני הפעולה. הם גם רוכשים את תחושת קביעות העצמי, כלומר תפיסה של עצמי יציב המוסיף להתקיים על אף ההתנהגויות השונות והתגובות השונות מהזולת. בד בבד מתחילים ילדים לרכוש להם מחשבות והרגשות ספציפיות בנוגע לעצמי, אם חיוביות ואם שליליות. הערכות אלה של עצמם נקראות הערכה עצמית.
חלק חשוב ממושג העצמי החדש של ילדים בגיל הגן נוגע למין. חלים שינויי התפתחות גם בתכיפותן של התנהגויות טיפוסיות למין וגם במושג תפקיד המין של הילד, כלומר, ההבנה שמבין הילד את קטגוריות המין ואת המשמעות של היותו זכר או נקבה. ילדים בגיל הגן גם מתחילים להבין שהמין נשאר קבוע על אף שינויים שטחיים במראה החיצוני-קביעות המין.
הבדלים בין-אישיים בכשירות החברתית-היכולת להיות יעלים ביחסים עם בני קבוצת השווים-נעשים גלויים בגיל הגן. יש ילדים המעסיקים אחרים בדרכים חיוביות, יוצרים חברויות, ובדר"כ אהודים על בני גילם. ילדים אחרים אינם כה יעילים. חלקם, הנקראים ילדים דחויים, שנואים ממש, לעיתים קרובות בגלל תוקפנותם. אחרים, הנמצאים בשולי קבוצת השווים, הם ילדים זנוחים.
שלושה שינויים עיקריים בהתפתחות הרגשית חלים בגיל הגן-
1. ילדים מפתחים הבנה טובה יותר של רגשות ושל סיבותיהם.
2. הם מפתחים יכולת לשלוט על הבעת הרגשות ולווסת אותה. למשל, הם מסוגלים יותר להדחיק הרגשות של כעס.
3. חלים שינויים ברגשות עצמם. מופיעים רגשות חדשים, כגון אשמה וגאווה.
משחקים של ילדים קטנים בגיל הגן שונה מאד מזה של פעוטות קטנים בצורות הדמיון העשירות והמורכבות הכרוכות בו. משחק דמיון זה הוא הכלי העיקרי של הילד להתמודד עם קונפליקט ולהתגבר על דברים מפחידים ומכאיבים. משחקי דמיון גם נותנים לילדי גן הזדמנות לנסות קשת רחבה של תפקידים חברתיים.
בגיל הגן חלים שינויים חשובים ביחסי הילדים עם הוריהם. פעוטות לעיתים קרובות מחקים פעולות מסוימות של הוריהם, ואילו ילדים בגיל הגן מרחיקים לכת עוד ומזדהים עם הוריהם. הזדהות פירושה חתירה להיות כמו ההורים ולהפנים את אמונותיהם, ערכיהם ותקני ההתנהגות שלהם. באמצעות ההזדהות מתחילים ילדים בגיל הגן לרכוש קצת מכוחם של הוריהם ומכשירותם.
בעוד הילדים עוברים את השינויים החשובים האלה בתקופת גיל הגן, ההורים צריכים להתאים את התנהגותם שלהם כדי להמשיך לטפח התפתחות חיובית. הורים צריכים לתת לילד בהדרגה יותר ויותר אחריות, ולעמוד הכן כדי להושיט עזרה כאשר הילד ממצה את משאביו. הורים צריכים גם להציב גבולות ברורים על מה שמותר לילד לעשות. חמימות וטיפוח ממשיכים להיות מאפיינים חשובים של ההורים, וכן כבוד לצרכיו של הילד ולנקודת מבטו.
בגיל הגן, אם לא לפני כן, כל ילד הוא אדם ייחודי, בעל עצמיות לכידה ודרכי תגובה אופייניות לעולם. חלק מהילדים בגיל הגן סקרנים יותר, כשירים יותר ביחסים עם בני קבוצת השווים, בעלי הערכה עצמית רבה יותר, וניהול עצמי גמיש יותר (גמישות האגו). ילדים אחרים הם עצבניים ומתוחים ונכנסים בקלות למצבי תסכול, מסויגים ותלותיים יתר על מידה, עוינים ותוקפניים, או מסוגרים מהבחינה החברתית ולוקים בהבעת רגשותיהם. הופעת דפוסי אישיות כאלה מבוססת על ההסתגלות הקודמת של הילד בתגובה להסטותיה של הטיפול שקיבל וגם על ההתנסויות של הילד בהווה.
יוזמה-אריקסון-תחושת התכליתיות והיעלות של הילד.
יעילות עצמית-תחושתו של הילד שהוא יכול לעשות דברים ביעילות בכוחות עצמו.
תלות אינסטרומנטלית-הצורך הנורמלי של ילד במבוגרים לפתרון בעיות מורכבות או לביצוע מטלות קשות.
תלות רגשית-סוג של תלות יתר שבה הילד זקוק לחיזוק ולתשומת לב תמידיים ממבוגרים כדי לתפקד.
*העצמי המתפתח-שיניים בהבנה העצמית, קביעות העצמי-התחושה שהעצמי ממשיך להתקיים על אף שיבושים זמניים ביחסים, הערכה עצמית-ראיית העצמי כטוב, כשיר וכנוח להתחבב.
התנהגות טיפוסית למין-פעולות התואמות ציפיות תרבותיות באשר למה שיאה לבנים או לבנות.
מושג תפקיד המין-ידיעת הסטריאוטיפים התרבותיים הנוגעים לזכרים ולנקבות.
* התיאוריה של סכמת המין-מושג המין של הילד מעוצב גם ע"י יכולתיו החדשות ליצור הפשטות ולנסח לעצמו חוקים כלליים בדבר טיבם של זכר ונקבה, וגם ע"י חיזוק ישיר וחיקוי חברתי.
* כשירות חברתית- יכולתו של ילד להתעסק עם בני גילו ולהגיב אליהם ברגשות חיוביים, לעורר בהם עניין ולזכות להערכתם, להנהיג ולהיות מונהג כאחד, ולקיים עם בני קבוצת השווים פעילות גומלין בתורות.
* ויסות רגשי-היכולות לשלוט בהבעת הרגשות ולכוונה, לקיים התנהגות מאורגנת במצבים של רגשות חזקים, ולהיות מונחים ע"י התנסויות רגשיות.
* דחיית סיפוק-היכולת לוותר על גמול מיידי, על אף הרצון העז בו, כדי לזכות בגמול מוצלח יותר במועד מאוחר יותר.
* גמישות האגו- יכולתו של אדם לשנות את מידת האיוש שלו בהסתגלותו לנסיבות המשתנות.
• הפנמה-שילוב של פקנים (עמדות, ערכים ואמונות) בתוך העצמי.
* תוקפנות-פעולות שליליות וכוחניות המופנות כלפי בני אדם או כלפי רוכשם.
* התנהגות פרו חברתית-פעולת ההפניה של רגשות חיוביים והתנהגויות חיוביות כלפי אדם אחר.
* תוקפנות אינסטרומנטלית-השימוש בתוקפנות כאמצעי להשיג דבר מה.
* תוקפנות עוינת- תוקפנות שמטרתה הבלעדית היא פגיעה באדם אחר.
אמפתיה-היכולת להתנסות ברגשותיו של אדם אחר.
* אלטרואיזם-פעולה לא אנוכית שנועדה לעזור לאדם אחר.
*הורות סמכותית-דיאנה באומרינד-סגנון הורים שבו ההורים מטפחים, נענים ותומכים, ועם זאת מציבים לילדיהם גבולות ברורים.
* הורות מתירנית-באומרינד-סגנון הורות שבו ההורים אינם מציבים לילדיהם גבולות ברורים או אינם מציבים לילדיהם גבולות ברורים או אינם דורשים מהם התנהגות בשלה במידה הנאותה.
* הורות סמכותנית-באומרינד-סגנון הורות שבו ההורים אינם נענים למשאלות ילדם, אינם גמישים וקשוחים בשליטה על התנהגותו.
* הזדהות-פסיכואנליטי-התהליך בו חותרים ילדים להיות כמו הוריהם, לא רק בפעולותיהם אלא גם במחשבותיהם ובהרגשותיהם.

פרק מספר 11-ההתפתחות הקוגנטיבית בתקופת הילדות

תקופת הילדות-גיל 6 עד 12- היא תקופה שבה מתעדנות ומשתכללות יותר ויותר מיומנויות קוגנטיביות שהחלו להופיע בגיל הגן, ונעשות לאמצעים הרבה יותר יעילים לפתרון בעיות. ילדים הלומדים בבי"ס יסודי מסוגלים יותר מילדים בגיל הגן לחשוב בשיטתיות על פיסות מיד מרובות-כלומר, ניכרת ירידה גדולה במרכוז. בתקופת הילדות ילדים גם עושים צעדים לקראת התגברות על בעיית מראית עין מול מציאות, ומסוגלים לחשוב ביתר יעילות על הידע ועל החשיבה שלהם עצמם, יכולת הנקראת מטא-קוגניציה. ואולם, לילדים בגיל בי"ס עדיין יש כמה מגבלות קוגנטיביות. בגלל ההיעדר הכללי של ידע ותרגול בשימוש במיומנויות חדשות הם נראים כשירים פחות מילדים גדולים יותר. הם גם מתקשים לחשוב חשיבה בשלה על שאלות מופשטות או היפותטיות.
בתקופת הילדות מתחזקת ומתרחבת הבנת השימור אצל ילדים. בפרט, ההסברים שהם נותנים לשימור מתחילים לחרוג מהמאפיינים הפיסיים של מה שהם רואים לנגד עיניהם וכרוכים בשיקול דעת לוגי. הבנה כזאת מבוססת על אמת הכרחית במקום על אמת מותנית. שלא כפיאז'ה, שהדגיש שינויים בסיסיים במבנה החשיבה של ילדים ככל שמתפתח אצל מושג השימור, תאורטיקנים מאסכולת עיבוד המידע מתארים התפתחות זו כסדרה של שינויים הדרגתיים בכללים שילדים נוקטים לפתירת בעיות שימור.
פיאז'ה תיאר 2 סוגים של סיווג שילדים מתחילים להיות מסוגלים להבין בתקופת בית הספר היסודי- סיווג היררכי, הכרוך בחיבור של סוגים, וסיווג מטריצה, הכרוך בהכפלה של סוגים. רק בגיל 8 או 9 מסוגלים ילדים לעבור את המבחן הסטנדרטי של כלילת סוג לסיווג היררכי, באמצעות הבחנה בין תת סוג לסוג העל שלו. בגיל זה ילדים גם מסוגלים בפעם הראשונה לפתור בעיות סיווג מטריצה, באמצעות מיון פריטים ע"פ שני ממדים או יותר בעת ובעונה אחת. בשני המקרים האלה אנו רואים את הילד מתגבר על בעיית המרכוז. ואולם, ילד בן 8 או 0 עשוי שלא לתפוס עדיין את ההגיון המופשט יותר של מע' סיווג. עד גיל 11 בערך נראה שהבנה של מע' כאלה קשורה לאובייקטים ולמצבים מוחשיים.
בתקופת בי"ס יסודי ילדים מראים שיפור ניכר ביכולתם לזכור דברים. חלק משיפור זה נובע מהתרחבות הידע, שכן ידיעתנו מספקות מבנים שכליים המקלים עלינו להטמיע מידע חדש ולהסיק עליו מסקנות בעת מטלות זכירה. מסקנות כאלה נקראות זיכרון בונה. יכולות הזיכרון של ילדים בגיל בי"ס היסודי משתפרות גם באמצעות שימוש ספונטני ויעיל בעזרי זכירה כגון שינון. היבטים אחרים של הזכירה המשתפרים בתקופת הילדות הם המטא-זיכרון, או הידע על הזיכרון ועל תהליכי זכירה. למשל בגיל 9 בערך ילדים מטיבים בהרבה לנבא עד כמה סביר שיזכרו דבר מה ואילו סוגים של אסטרטגיות זיכרון עשויים לסייע לזכירה.
ילדים יכולים ללמוד הרבה מאד גם מילדים אחרים וגם ממבוגרים, במצבי למידה דידקטיים ושיתופיים כאחד. ילד בעל ידע רב יתר יכול לעיתים קרובות לסייע לילד היודע פחות ממנו להתקדם התקדמות אמיתית בהבנת מושג השימור. פעולת הגומלין עם ילד מקבוצת השווים בעל כשירות שווה או אף נמוכה יותר יכולה גם לזרז לפעמים גילוי של עקרון יסודי אצל ילד שיש לו הקדם-מיומנויות הדרושות. פיאז'ה סבר שגורם חשוב המעודד למידה כזאת של ילדים מחבריהם הוא שעת כושר להתנסות בסתירה בין רעיונותיהם שלהם לבין אלה של בני גילם. ויגוצקי, לעומתו, הדגיש את התפקיד שממלאים האחרים בסיוע לילדים להתבסס על מיומנויות שכבר התפתחו בתוך אזור ההתפתחות המקורבת שלהם. אחד האמצעים לכך הוא פיגום, שבו המלמד מתאים יותר ויותר את ההדרכה שהוא מספק לרמת ההתקדמות של הלומד. ילדים בכיתה ה' נמצאו משתמשים בפיגום בלמדם ילדים קטנים מהם-סימן אחד לצמיחת מיומנותיהם המטא-קוגנטיביות. גם למידה דידקטית וגם למידה שיתופית בקבוצת השווים ניכרות בתחילת גיל הילדות, אך יעילות ההוראה בקבוצת השווים עולה ככל שהילדים גדלים ולומדים לתכנן טוב יותר, להשתמש באסטרטגיות הוראה יעילות יותר, ולהתאים את גישתם לצורכי הלומדים.
לפסיכולוגים שונים יש תפיסות שונות של משכל, החל במושג אחיד (ראיית המושג ככושר כללי) וכלה במושג רב פנים (ראיית המשכל כמורכב מיכולות שכליות רבות, נפרדות ובמידה רבה בלתי תלויות אלה באלה). יש חוקרים הטוענים שיש להבחין בין משכל אקדמי לבין משכל מעשי. הווארד גרדנר העלה את תיאוריית ריבוי המשכלים, שבה הוא מנסה להרחיב את הגדרת המשכל כדי שתכלול מיומנויות קוגנטיביות מעשיות יותר, כגון אלה הקשורות במוסיקה, בתנועות מורכבות של הגוף, וביכולת להבין רגשות ומניעים אנושיים. ניסיון אחר להרחיב את הגדרת המשכל הוא התיאוריה המשולשת של רוברט סטרנברג, המנתחת 3 גורמים-מיומנויות עיבוד המידע, התנסות והקשר-הקובעים את התנהגות היא אינטליגנטית או לא אינטליגנטית.
החוקרים מסכימים שהבדלים בין אישיים במשכל הם תוצר של פעילות גומלין בין התורשה לסביבה. המושג טווח התגובה מיטיב לתאר פעילות זו. הוא מציין את הגבולות שבתוכם יכולות השפעות הגנים להשתנות בהתאם להשפעות הסביבה. הבדלים בין אישיים במשכל נמדדים לפעמים במנת משכל או בציוני IQ, הנקבעים ע"י השוואת ביצועיו של אדם בקבוצת מטלות קוגנטיביות לביצועיהם של אחרים בני גילו. יש מבקרים המפקפקים במשמעותם של ציוני IQ, בהנחה שבמבחנים אלה יש בהכרח הטיה תרבותית כלשהי. אחרים סבורים שמבחני IQ הם מנבאים טובים יחסית של ביצועים בבי"ס, וכי זו המטרה שלשמה הומצאו מלכתחילה. ואולם, כאשר משווים בין ילדים מרקעים תרבותיים שונים, יש להיות זהירים בפרשנות ציוני ה IQ. אין לראות במבחנים אלה מדדים ליכולת אינטלקטואלית כלשהי הטבועה באדם.
אע"פ שילדים רוכשים להם מגוון של יכולות קוגנטיביות מועילות עוד בטרם היכנסם לבי"ס, המעבר לבי"ס דורש מהם לפתח סדרה חדשה של יכולות משוללות הקשר. יש ילדים המתקשים בכך. אצל ילדים מקבוצת מיעוטים רבות עלולה להיווצר אי התאמה בין דרכם הרגילה לקיים פעילות גומלין עם מבוגרים לבין סגנון פעילות הגומלין שמצפים לו בבי"ס. אי התאמות תרבותיות כאלה תורמות לעיתים קרובות לבעיות בהישגים בלימודים.
מטא קוגניציה-ביצוע קוגנטיבי ברמה גבוהה הכרוך בהרהור בתהליכי החשיבה שבאמצעותם רוכשים להם בני אדם ידע. היכולת לחשוב על חשיבה.
אמת הכרחית-ידיעה שאפשר להראות את תקפותה בלי להיעזר בהוכחות אמפיריות. הכרחיות לוגית.
אמת מותנית-ידיעה התלויה בתצפית אמפירית או במידע שנאסף באמצעות החושים.
סיווג היררכי-שיטת סיווג שבה הגדרתה של קטגוריה מסוימת היא הסכום כל תת הקטגוריות שלה.
סיווג מטריצה-שיטת סיווג שבה מסווג הפריט לפי 2 ממדים עצמאיים בעת ובעונה אחת,צבע וצורה למשל.
חיבור של סוגים-תהליך ההוספה המשמש לבניית מערכות סיווג היררכיות.
כלילת סוג-מטלה הבוחנת הבנה של סיווג היררכי אצל הילד, כלומר את יכולתו להבדיל בין תת סוג לבין סוג על.
הכפלת סוגים-פיאז'ה-תהליך ההתרחשות של סיווג המטריצה-הכפלת ממד סיווג אחד באחר.
סריקת השערה-אסטרטגיה למציאת התשובה הנכונה לבעיה ע"י בחינת השערות ספציפיות בלתי תלויות, כ"א לחוד.
חיפוש הגבלה-אסטרטגיה למציאת התשובה הנכונה לבעיה, שבה המשחק מנסה, בכל שאלה עוקבת, לצמצם את טווח האפשרויות.
חלל אחסון-רובי קייס-המרכיב בזיכרון קצר הטווח המשמש לאחסון מידע לפרקי זמן קצרים.
חלל ביצוע-רובי קייס-המרכיב בזיכרון קצר הטווח המשמש לביצוע פעילויות שכליות על מידע.
זיכרון בונה-יכולת קוגנטיבית הכרוכה בהסקת מסקנות או בשילוב מידע חדש במבנים משמעותיים שכבר מאוחסנים בזיכרון, דבר המסייע בזכירת מידע חדש.
עזר זכירה-כל תחבולה קוגנטיבית המשמשת לסיוע לזיכרון.
שינון-עזר זכירה שבו חוזרים שוב ושוב על המידע שמבקשים לזכור.
מטא זיכרון-הידע על הזיכרון ועל תהליכי הזיכרון.
משכל נזיל-יכולתו של אדם לפתור בעיות לא מוכרות בעזרת מידע חדש והליכים חדשים.
משכל מגובש-הידע הקיים והטכניקות המבוססות של האדם לפתרון בעיות.
משכל אקדמי-כושר אינטלקטואלי הנמדד ע"פ הביצוע במטלות שנתקלים בהם ע"פ רוב בבי"ס או במבחני IQ סטנדרטיים.
משכל מעשי-כושר אינטלקטואלי המשתקף בביצוע מוצלח בסביבות טבעיות יום יומיות, מחוץ לבי"ס.
טווח התגובה-הגבולות שמציבים הגנים להשפעות של הסביבה המסוימת שבה גדל הילד.
חשיבה לא מעוגנת או משוללת הקשר-מיומנות קוגנטיבית הנחוצה לפתרון בעיות שהן מופשטות, עומדות בפני עצמן ומנותקות מכל הקשר מיידי.

פרק מספר 12-ההתפתות החברתית והרגשית בתקופת הילדות

במהלך תקופת הילדות מתחילים ילדים לשלב את רעיונותיהם השונים בדבר העצמי לכלל תפיסה עצמית לכידה. בניגוד לילד בגיל הגן, התופס את העצמי במידה רבה במושגים של תכונות פיסיות, לילד בגיל בי"ס היסודי יש תפיסה עצמית בעלת בסיס פסיכולוגי יותר (העצמי הפסיכולוגי). התקדמות נוספת בהבנה העצמית החל בתקופה זו היא התפתחות העצמי החברתי. ילדים בגיל בי"ס היסודי מתחילים להגיד את עצמם במושגים של הקבוצות שהם משתייכים אליהם ובמושגים של נטיותיהם החברתיות. יש להם גם תחושה מפותחת יותר של השתייכותם המינית. להתפתחויות אלה קשורה בקשר הדוק הנטייה להשתמש באחרים כמקור להשוואה לצורך הערכות עצמיות. בגיל 8 בערך מתחילים ילדים לראות את עצמם ככשירים יותר או פחות מילדים אחרים בני גילם. הם גם מבינים יותר ויותר שהצלחותיהם או כשלונותיהם תלויים בפעולותיהם שלהם.
במהלך תקופת הילדות נעשית קבוצת השווים לסביבת התפתחות חשובה במיוחד. הדבר נובע בין השאר מכמות הזמן הגדולה שמבלים ילדים בגיל בי"ס עם בני גילם. הדבר נובע גם מהתנסויות הלמידה המיוחדות במינן שמספקים היחסים שווי המעמד עם בני קבוצת השווים. קבוצת השווים נוחה במיוחד ללמידה ממקור ראשון על עקרונות כגון הוגנות, הדדיות ושיוון. מאחר שילדים בגיל בי"ס דבקים בנוקשות רבה כ"כ בנורמות ובערכים תרבותיים, קבוצות השווים שלהם הן אמצעי חיברות מרכזיים. אחד מתחומי החברות הוא שמירת הגבול בין קבוצות המינים.
עם השינויים החלים ביחסים בין בני קבוצת השווים במהלך תקופת הילדות נמנות התקדמויות במיומנויות התקשורת החברתית, שכן יכולתם של הילדים לאמץ את נקודת מבטם של אחרים משתפרת מאד. בד בבד, ילדים נוטים עתה יותר להביע תוקפנות עוינת ע"י הטחת עלבונות מילוליים בבני גילם-עוד שינוי המעיד על יכולתם הגדלה והולכת לתפוס מה שחושבים ומרגישים בני אדם אחרים. בתקופת הילדות נעשות החברויות עמוקות הרבה יותר ומתבססות יותר ויותר על נאמנות הדדית ועל תמיכה הדדית, ולא רק על אינטרסים משותפים. חברים מפתחים גם תחושה של "אנחנו"-מודעות לגבולות של יחסי קבוצת השווים המיוחדת שלהם. מטלה חשובה בתקופת הילדות היא ללמוד לתאם בין הדרישות של החברויות הקרובות לבין הדרישות הנובעות מהשתייכות לקבוצה גדולה.
באופן כללי, בתקופת הילדות מעמיקה הבנת הרגשות ומשתנה הבסיס לתגובות רגשיות. ילדים מסוגלים עתה לחשוב על היבטים רבים של מצב מעורר רגשות, דבר המסייע להם להבין טוב יותר מה מרגישים בני אדם אחרים ואיזו תגובה רגשית היא התגובה הנאותה במצב מסוים. התקדמויות רגשיות מסייעות לעלייה באמפתיה כלפי אחרים, להעמקת הלבטים המוסריים ולהבנה גדולה יותר של סוגיות מוסריות.
המשפחה ממשיכה להיות הקשר התפתחות חשוב בתקופת הילדות. למשל, ילדים לומדים הרבה מאד מאחיהם, לרבות כיצד להיות מטפחים, כיצד ללמוד מיומנויות חדשות, כיצד לשאת ולתת, וכיצד להתמודד עם כעס בלי לשים קץ ליחסים קרובים. ההורים ממשיכים להשפיע השפעה רבה. סגנונות גידול הילדים שהם מאמצים קשורים לרבים ממאפייני האישיות הניכרים בילדים. נראה שגורמים החשובים מבחינת ההתפתחות הם כמות האהבה שמראים הוריהם, מידת האוטונומיה שהם מאפשרים, מידת היענותם לדעותיהם של ילדיהם, כמות העימותים הקיימים בין ההורים לילדים, מידת הסתמכותם של ההורים על שיטות של הפעלת כוח בהטילם משמעת, ומידת בצלחתם להציב גבולות סבירים ולפקח על ילדיהם. כדי לדייק בניבוי תוצאות התפתחותיות ע"פ התנהגות ההורים, צריכים החוקרים להשתמש במודלים מורכבים ורב ממדיים של הורות.
ההשפעה שמשפיעים על ילדים סכסוך בחיי הנישואין וגירושין היא סוגיה משפחתית נוספת שהחוקרים מתחבטים בה. נראה שסכסוך בין ההורים עלול להיות סיבה מרכזית לבעיות התפתחות המתגלות לפעמים בילדים להורים גרושים. בעיות אלה, בעיקר בקרב בנים, עשויות לכלול תוקפנות מוגברת, היעדר שליטה בדחפים, ויחסים בעייתיים עם בני קבוצת השווים. אצל בנות, התגובה השכיחה יותר לסכסוך בחיי הנישואין היא חרדה, עכבה והסתגרות. גם לפרידה מהורה עלולות להיות תוצאות התפתחותיות שליליות. טווח ההשפעות הסבירות הוא רחב, והן תלויות בגורמים כגון גיל הילד והמשמעות שהוא מייחס לפרידה של ההורים.
בכיתה לומדים הילדים דברים רבים מלבד הנושאים הספציפיים שמלמדים המורים. בבי"ס מחוזקים שוב ושוב הנורמות והערכים התרבותיים המקובלים על הזרם המרכזי. דבר זה ניכר בתחום של למידת תפקיד המין. מורים נוטים להדגיש ציפיות מסורתיות הנוגעות למין, לרבות הציפייה שהישגים בלימודים מתאימים לבנים יורת מאשר לבנות.
ההתפתחות בגיל הילדות היא לכידה מפני שההשפעות השונות המופעלות עליה נווטות לחזק אלה את אלה. היא לכידה גם מפני שמאפייניו האישיים של הילד מתיישבים אלה עם אלה בדרך הגיונית, ולבסוף, ההתפתחות היא לכידה מפני שההתפתחות בהווה היא המשכה של ההתפתחות בעבר.
• תקופת החביון-פרויד-התקופה בה דחפיו המיניים של הילד רדומים יחסית.
• תחושת חריצות- אריקסון-אמונתו הבסיסית של אדם בכשירותו שלו וביכולתו לשלוט בעולם, לצד נטייה ליזום פעילויות ולעבוד קשה להשגת היעדים.
• העצמי הפסיכולוגי-מושג של העצמי המורכב ממאפיינים פסיכולוגיים, כגון יכולות שכליות ודרכי הרגשה שכיחות.
• המטא-תיאוריה של העצמי-ההבנה שמבינים ילדים את טבעו של העצמי והמושגים שלהם עליו.
• העצמי החברתי-מודעותו של אדם לכך שזהותו לעיתים קרובות קשורה בקשר הדוק לבני האדם שסביבו.
• השוואה חברתית-הנטייה להשתמש באחרים כבמקור מידע לשם הערכת העצמי.
• 5 התפתחויות מרכזיות ביחסים בין קבוצת השווים-
1. יצירת חברויות נאמנות.
2. יצרית קבוצות שווים (רשת חברויות-קבוצת החברים היציבה יחסית שעמם מקיים ילד בגיל בי"ס היסודי יחסי גומלין, סימן ההיכר של תקופת הילדות).
3. תיאום בין חברויות לבין פעילות הגומלין בקבוצה.
4. הדבקות בנורמות של קבוצת השווים (נורמה של קבוצת השווים-כלל לא רשמי הקובע את ההתנהגות החברתית של ילדים בתוך קבוצת השווים).

5. שמירת הגבולות בין המינים (עבודת גבול-בארי תורן-פולחני ההתגרות והנידוי שבעזרתם שומרים ילדים בגיל בי"ס היסודי על הגבולות בין קבוצות השווים שלהם, הנבדלות במינן).
• עשייה-הנטייה לנקוט יוזמה, להיענות לאתגרים ולנסות להשפיע על אירועי
פרק מספר 13-ההתפתחות הגופנית והקוגנטיבית בגיל ההתבגרות

גיל 12 ועד שנות העשרה המאוחרות בערך. תקופת ההתבגרות המוקדמת, התיכונה והמאוחרת.
ייצור מוגבר של הורמוני מין בסוף תקופת הילדות מביא לתחילת ההתבגרות המינית, המעבר לבשלות מינית. בשילה מינית זו מלווה בהתפתחות של מאפייני מין משניים ובפרץ גדילה ניכר. קיימים הבדלים בין-אישיים גדולים במועד תחילתה של ההתבגרות המינית ובקצב ההתרחשות של שינוייה הרבים. השינויים הגופניים של ההתבגרות המינית קשורים לשינויים בתחומים אחרים בחייהם של מתבגרים, לרבות דימוי גוף, יחסים חברתיים והתנהגויות בעייתיות. ההשפעה של השינויים האלה שונה בין בנים לבנות ובין מתבגרים המתפתחים מוקדם לאלה המתפתחים מאוחר.
המוח עובר שינויים מהותיים במהלך גיל ההתבגרות. שינויים אלה כוללים התמחות המיספרית וירידה במספר הקשרים בין תאי המוח. תוצאות השינויים האלה הן ירדה בפלסטיות אך עלייה ביעילות של תפקוד המוח.
היכולות הקוגנטיביות-בני עשרה מסוגלים ליישם מיומנויות חשיבה לוגיות לא רק לדברים ממשיים אלא גם לדברים מופשטים. הם יכולים לחשוב על יחסים בין מושגים מופשטים. חשיבתם נעשית עוד יותר לוגית ושיטתית משהיתה בתקופת הילדות. עתה היא כוללת את היכולת להשתמש בחשיבה היפותטית-דדוקטיבית.
פיאז'ה ייחס את ההתקדמויות הקוגנטיביות של גיל ההתבגרות ליכולתם המתפתחת להשתמש בעקרונות של לוגיקת הטענות-אופרציות פורמליות. הוא האמין שהמיומנויות הקוגנטיביות הכרוכות באופרציות פורמליות שונות מהבחינה האיכותית מכל מיומנות שהייתה קיימת בשלב מוקדם יותר בילדות. פיאז'ה ביסס את התיאוריה שלו על מחקרים על חשיבתם של מתבגרים בשעה שהם עורכים ניסויים מדעיים שונים.
פסיכולוגים פחות שבעי רצון מההסבר שנתן פיאז'ה להתפתחות הקוגנטיבית של מתבגרים. נראה שחשיבה אופרציונלית פורמלית מתפתחת התפתחות הדרגתית יותר אצל מתבגרים בוגרים יחסית והיא שכיחה פחות ממה שחשב פיאז'ה. ואולם, ייתכן שמשמעותו של ממצא זה היא פשוט שבני אדם אינם משתמשים תמיד ברמה הגבוהה ביותר של הכושר הקוגנטיבי שלהם. נראה גם שהאופרציות הפורמליות הן תלויות תרבות יותר מהשלבים הקודמים בתיאוריה של פיאז'ה. בניגוד לציפיותיו שלל פיאז'ה, נראה שהתרגול באופרציות פורמליות יעיל בנסיבות מסוימות.
גישות אחרות להסבר ההתפתחות הקוגנטיבית של מתבגרים הן גישת עיבוד המידע וגישת החיברות הקוגנטיבי. מחקר על יכולות עיבוד המידע של מתבגרים מעיד על שיפור בלתי פוסק במיומנויות הקשב והזיכרון, במיוחד בתקופת ההתבגרות המוקדמת. שיפורים אלה נובעים כנראה מצירוף כלשהו של קיבולת זיכרון גדולה יותר, אסטרטגיות קוגנטיביות משופרות, אוטומטיזציה של תהליכים שכליים בסיסיים ובסיס ידע מורחב. גישת החיברות הקוגנטיבי מדגישה את השפעת הסביבה החברתית על ההתפתחות הקוגנטיבית. יש ראיות לכך שפעילות גומלין חברתית בין-אישית ממלאת תפקיד בהופעת מיומנויות חשיבה ברמה גבוהה. בתי ספר יכולים לספק סביבה לסוג זה של פעילות גומלין, אך לעיתים קרובות אין הם עושים כן.
המיומנויות הקוגנטיביות החדשות של גיל ההתבגרות מאפשרות לבני העשרה לפתח סוג חדש של אגוצנטריות. מאחר שמתבגרים יכולים לחשוב עתה בהרחבה על מחשבותיהם של בני אדם אחרים, הם מסוגלים להיות מודעים לאפשרות שאחרים אולי רואים אותם ראייה שלילית. הרגשה זו מעוררת לעיתים קרובות את התחושה שיש להם קהל מדומה, דאגה לא מוצדקת באשר להיותם מוקד תשומת הלב של כל האחרים. בני עשרה צעירים גם מפתחים פעמים רבות מעשייה אישית, המבוססת על האמונה שלאיש מלבדם לא היו מחשבות והרגשות מיוחדים כשלהם.
המיומנויות הקוגנטיביות של גיל ההתבגרות מעודדות גם יתר בשלות בחשיבה על סוגיות מוסריות. פיאז'ה האמין שבמהלך גיל ההתבגרות מגיעים הילדים לשלב של חשיבה מוסרית הנקראת מוסריות אוטונומית, ובו הם תופסים את המוסריות כיחסית למצב ומכירים באפשרות קיומן של השפעות שונות על תקנים מוסריים. תיאוריית שלבים אחרת על שיקול הדעת המוסרי העלה לורנס קולברג, והיא מורכבת מ-3 רמות כלליות-
1. מוסריות קדם קונוונציונלית
2. מוסריות קונוונציונלית
3. מוסריות פוסט קונוונציונלית או מעוגנת בעקרונות.
רוב המתבגרים כבר הגיעו לשלב המוסריות הקונוונציונלית, שבו שולטים החשש מפני הביקורת של הזולת והכבוד לסמכות.
-אגוצנטריות של מתבגרים-הנחתם של בני עשרה שהם מוקד תשומת לבו של כל אדם ושהתנסויותיהם, מחשבותיהם והרגשותיהם מיוחדות במינן.
-בלוטת יותרת המוח-בלוטה קטנה בבסיס המוח הממלאת תפקיד מרכזי בוויסות התפוקה ההורמונלית של בלוטות אחרות.
-היפותלמוס-חלק של המוח המווסת תפקודים גופניים רבים, לרבות ייצור הורמוני יותר המוח.
-גונדוטרופינים-הורמוני יותר המוח המשפיעים על תפוקת ההורמונים מהגונדות.
-גונדות-בלוטות המין-אשכים אצל גברים ושחלות אצל נשים.
-מאפייני מין משניים-תכונות גופניות המבחינות בין זכרים בוגרים לבין נקבות בוגרות אך אינן מעורבות במישרין ברבייה.
-פלסטיות-יכולתם של אזורים במוח לקבל עליהם תפקודים חדשים.
-התמחות המיספרית-תהליך שבו מתמקמים תפקודי מוח בצד ימין או שמאל של קליפת המוח.
-חשיבה היפותטית דדוקטיבית-פיאז'ה-היכולת להעלות פתרונות היפותטיים לבעיה ולגבש תוכנית שיטתית להסקה איזה מפתרונות אלה הוא הנכון. מיומנותם המשופרת של מתבגרים בלוגיקה פורמלית, מועילה במיוחד בחשיבה המדעית.
-אופרציות פורמליות-פיאז'ה-מע' עקרונות של לוגיקה פורמלית שעליהם מתבססת ההתקדמויות הקוגנטיביות של גיל ההתבגרות.
-קהל מדומה-דאגתם הלא מוצדקת של מתבגרים שהם מהווים מוקד לתשומת לבם של אחרים.
-מעשייה אישית-אמונתם המוגזמת של בני עשרה בייחודם שלהם.
-ריאליזם מוסרי-פיאז'ה-שלב שבו ילדים מתייחסים למוסריות כאל דבר מוחלט ואל המגבלות המוסריות כאל דבר שאין לשנותו.
-מוסריות אוטונומית-פיאז'ה-שלב שבו ילדים רואים את המוסריות כיחסית למצב.
-מוסריות קדם קונוונציונלית-קולברג-שיקול דעת מוסרי המבוסס על פחד מעונש או על רצון בגמול.
-מוסריות קונוונציונלית-קולברג-שיקול דעת מוסרי המבוסס על דעות של אחרים או על חוקים רשמיים.
-מוסריות פוסט קונוונציונלית או מעוגנת בעקרונות-קולברג-שיקול דעת מוסרי המתבסס על עקרונות מופשטים הקובעים מהו טוב ומה רע.