פיל ג'ונס – תרגום פרק 5

תרגום פרק 5:

פרק זה מנסה להגדיר כיצד דרמה תרפיה אפקטיבית. הוא זאת על ידי הגדרת מספר אלמנטים זונים המשולבים בכבודת הדרמה תרפיה. אלמנטים אלו מתארים את הדרכים בהן תהליכים של דרמה ותיאטרון יכולים להיות תרפויטיים. האלמנטים אינם קשורים לטכניקה או מתודה ספציפית, הם מכילים תהליכים בסיסיים בתוך כל דרמה תרפיה.
בנוסף ובהקשר לתשעת תהליכי הליבה ישנם תחומי מפתח של דרמה ותיאטרון הקשורים במיוחד לדרמה תרפיסט ולדרמה תרפיה.
• תהליכים של כניסה לדמות וגילום (enactment) דמות.
• תהליכים של כניסה לתוך עולם ומצב תיאטרלי ודרמתי.
• תקשורת תיאטרלית ודרמתית.
• היחסים בין מסגרת התיאטרון ומסגרת החיים. הכוונה להבדלים, דמיון או הקבלה בין אירועים המתרחשים בחייו האדם מחוץ לדרמה תרפיה ואירועים המתרחשים או מוצגים בתוך גבולות המפגש של הדרמה תרפיה.
• תהליכי ההופעה. הכוונה לאמצעים דרכם הופעה נוצרת. ישנם מספר שורשים לכך. התהליך הנפוץ ביותר מכיל: זיהוי של המחזה\הנושא אותו רוצים להעלות, ליהוק תפקידים, חזרות, ליטוש עבודת החזרות לכדי תוצר סופי, הצגת המופע מול קהל, העלאת המופע מספר פעמים, סיום המופע.
• הקהל והתהליכים של התבוננות ((witnessing בתיאטרון.

מתוך הרקע הזה אני אתאר רצף של תהליכים אשר הכרחיים לאפקטיביות של עבודת הדרמה תרפיה. הצגתי את התחומים המוזכרים לעיל על מנת לציין את המקורות התיאטרליים של רבים מן התהליכים הללו. הם מדגימים כיצד הפוטנציאל המרפא של הדרמה והתיאטרון מתממשים דרך הדרמה תרפיה. תשעת הליכי הליבה הינם:

1. Dramatic projection
2. Therapeutic performance process
3. Drama therapeutic empathy and distancing
4. Personification and impersonation
5. Interactive audience and witnessing
6. Embodiment: dramatising the body
7. Playing
8. Life- Drama connection
9. Transformation

כל תחום יוגדר בתורו, אז קטע קצר מתוך התנסות ינותח בהקשר לתחום המדובר. זאת על מנת להראות כיצד התיאוריה של התהליכים הלו יכולה להוות דוגמא כיצד חלקים ספציפיים בדרמה תרפיה אפקטיביים.

Dramatic projection – השלכה דרמתית
Wilshireב"משחק תפקידים בזהות" (1982) מדבר על היחסים בין אזור הבמה והקהל באופן המאפשר לראות כיצד "השלכה דרמתית" קשורה לתחום הדרמה תרפיה. הוא מציין כי אחד הצרכים הבסיסים של התיאטרון הוא שנראה את עצמנו "writ large". הוא מחשיב זאת כבסיסי לדרך בה אנו רואים ומבינים את עצמנו: " לראות את עצמנו משמעו לאפשר שינוי בעצמנו מעצם האקט של הראיה".
זה מתייחס לשינוי בדרך שבה אנו מבינים או רואים את עצמנו ,שיכול לסייע בשינוי בפרספקטיבה. כמו כן , זה מתייחס לעוד תופעה שיכולה להתרחש בתיאטרון. בזמן שצופה בקהל מתבונן במתרחש על הבמה, מספר תהליכים קורים שנראה כי גם מערבים וגם מנתקים אותם מן המתרחש.
במקרים מסוימים החברים בקהל מפתחים יחס אל אחת או יותר מהדמויות ,או, עם פעולות העלילה, כפי שהן מוצגת על ידי אחת מן הדמויות. שני התהליכים הללו יכולים להיות מתוארים כהזדהות והשלכה.
אנו עשויים כחברים בקהל, להזדהות עם הדמויות דרך מוטיבציה, חוויה או גישה של אותה בדמות. בנוסף, יכולה להיות פה השלכה. אנחנו משליכים את המוטיבציה ,הרגשות והחוויות שלנו על הדמות. כתוצאה מהתוכן והפעולה בהם אנו צופים ,אנו עשויים לשנות את היחס שלנו אל הרגשות המושלכים, במהלך או אחרי המפגש עם המופע.
בכך אנו עשויים לשנות את הדרך בה אנו מבינים או חשים בקשר לחלקים של ה"עצמי" שלנו שהיו קשורים להשלכה.
הפעולה של צפייה והשלכה הם על פי Wilshire חלק בסיסי בתהליך הדרמתי. השלכה בדרמה תרפיה, נובעת מן התיאטרון אל הקונטקסט והמטרות הייחודיות שלה.
כפי שכבר צוין, באותו הזמן אנו חווים עם הדמות ומורחקים ממנה מעצם היותנו בקהל. זה נכון בסטינג התיאטראלי וגם במפגש דרמה תרפיה. שחקן לוקח תפקיד המערב את העצמי ומשליך מהעצמי על התפקיד. הקהל בתיאטרון משליך מעצמו על הדילמות ומצבים אמוציונאליים של הדמויות. באופן דומה, בדרמה תרפיה אינדיבידואלים יכולים לבחור בדמות בדיונית או תפקיד, לשחק עם חפצים קטנים, ליצור סיטואציות או לשחזר מיתוסים. בזמן שהם עוטים על עצמם זהות אחרת ,הם משליכים חלקים\אספקטים מעצמם לתוך החומר הדרמתי. התיאטרון מתחולל בצורה מוקטנת בתוך הקבוצה ובתוך העצמי.
הגישה הפרוידיאנית הקלאסית רואה תהליכים כמו השלכה והזדהות כמנגנוני הגנה ראשוניים. עבור הדרמה תרפיה ,לעומת זאת, החשיבות נמצאת בדרך בה תופעה זו של השלכה דרמתית ,יוצרת יחסים חיוניים בין מצבים אמוציונאליים פנימיים וצורות חיצוניות של מצבים.
לסיכום:
1. השלכה דרמתית התרמה תרפיה הינה התהליכים בהם מטופלים משליכים אספקטים של עצמם על של חוויות שלהם לתוך חומרים או פעולות דרמתיות או תיאטרליות ובשל כך, להחצין קונפליקטים פנימיים.
היחסים בין מצבים פנימיים של המטופל והצורה החיצונית הדרמתית מתפתח דרך הפעולות. החוויה הדרמתית מאפשרת שינוי דרך יצירת פרספקטיבה יחד עם האפשרות של חקירה ותובנה דרך גילום של החומרים המושלכים.
2. השלכה דרמתית מאפשרת גישה לתהליכים דרמתיים כאמצעי לחקור את הנושא אותו המטופל הביא לטיפול.
3. הביטוי הדרמתי יוצר דרך הצגה חדשה לחומרים של המטופל.
4. ההשלכה מאפשרת לדיאלוג דרמתי להתרחש בין סיטואציות או חומרים כפי שהם מוצגים בעולם הפנימי של המטופל והביטוי החיצוני של הסיטואציות או החומרים הללו.
5. דרך ההבעה והחקירה המטופל יכול ליצור יחס חדש לחומרים שהוא מביא.
6. היחס החדש של המטופל לחומרים שהוא מביא יכול לגרום לשילוב מחדש שלהם.

Therapeutic performance process- תהליך הופעה תרפויטי
הליך ההופעה הטיפולי מכיל בתוכו את הדרכים בהם אנו יוצרים הופעה בתוך מסגרת העבודה הטיפולית. ישנם משתנים הנבדלים באופן משמעותי מבחינת הכיוון והעוצמה שלהם ,אך תהליכים בסיסיים בליבה של ההופעה נמצאים בתוך הדרמה תרפיה.
הופעה תרפויטית בתוך הדרמה תרפיה היא ההליך של, הצורך המזוהה (לזהות את החומרים לעבודה), לעשות חזרה, להציג ולהתנתק.
כמובן שהגדרה זו מקבילה להגדרה של הופעה תיאטרלית אך היא משיגה משמעויות שונות ופוטנציאלים כשהיא נכללת במסגרת עבודה תרפויטית.
בתוך הדרמה תרפיה ה צורך המזוהה (need identifying) הוא הדרך שבה הצורך להביע חומרים בא לידי ביטוי בקבוצה או אצל היחיד. חזרות מופנמות או כוללת עבודה עם עזרי במה שמטרתם למצוא את הביטוי הדרמתי המספק בצורה הטובה ביותר את צורך המטופל. ההצגה היא התהליך גילום של דרכי הבעה שבו המטופל חולק את הצורה הדרמתית של הגילום עם אחרים ,או במקרה של טיפול יחידני עם הדרמה תרפיסט. ניתוק הוא האמצעי אשר בעזרתו יוצא המטופל מהמגע הישיר עם החומרים הדרמתיים.
ישנם שני פקטים תרפויטיים מרכזיים בתוך מבנה הופעה זה. מצד אחד ,התהליך מאפשר למטופל למצוא דרכי הבעה לחומרים עליהם עובדים והאמצעים לעבודה עם החומרים הללו. המטופל יכול לשנות את היחסים ביניהם לחומרים אישים על ידי חקירה של הדרמטיזציה תוך כדי החזרות וההצגה. לדוגמא: זה יכול לקרות בכך שמטופל ייקח על עצמו לגלם מספר תפקידים (roles) שונים או על ידי כך שהמטופל יביים דרכים אלטרנטיביות לפעולה אשר מוצגת. האלמנטים כאן הם על חקירת התוכן של הדברים אותם הביע המטופל. עבור טופל מסיימים התהליך עצמו יכול להיות תרפויטי. לא משנה מהו התוכן, המעבר בין הצרכים המזוהים לחזרות ולהצגה הוא אולי העבודה התרפויטית העיקרית.
על ידי התעסקות עם הפיזיות או עם הייצוגיות שינוי ביחסים של המטופל עם החומרים עשוי לקרות.לדוגמא: על ידי לקיחת חלק בגילום מיתוס או סיפור אשר יש לו קשר עם בעיה אותה המטופל מכיר, הוא יכול להרוויח תובנה הקשורה בה.
התהליך של עבודה עם אחרים ביצירת חוויה דרמתית, עשוי להכיל אפקטים תרפויטיים. היחסים הנוצרים עם אנשי הקבוצה והדרמה תרפיסט במהלך יצירת הגילום (enactment) מטרתם לשקף את הדרכים בהם מטופל חווה אחרים ,או יפתח קשרים מחוץ לקבוצה הטיפולית. דבר זה יכול לאפשר לדפוסים בעייתיים במערכות יחסים, לעבור עיבוד מחדש בתוך היחסים המקבילים הללו בתוך הקבוצה ,אשר מוגנת בחלל הדרמה תרפויטי.
בתוך הדרמה תרפיה, הופעה לא צריכה לקבל את האופי של הופעות תיאטרון במובן של קונוטאציה ותנאים בהקשר לסיטואציות מוגדרות בבהירות המערבים קהל ומציג (performer). הפרטים במהלך התהליך, עשויים להשתנות בצורה נרחבת בהתאם לגישה בה נוקטים. בהקשרים מסוימים ,העבודה עשויה להיות קשורה לצורות מאוד פורמאליות ומסורתיות של תיאטרון :כולל תסריט מובנה, לימוד בעל פה של טקסט, עבודה על סצנות. באחרים, העבודה עשויה להיות לגמרי אימפרוביזציה, או שימוש באביזרי משחק כמו צעצועים ארגז חול. העבודה עשויה להסתיים בהופעה המוצגת לאחרים בקבוצה, או מוצגת לאנשים מחוץ לקבוצה. היא יכולה לכלול הצגה קצרה של עבודת אימפרוביזציה אשר עושים עליה תהליך.
בסיטואציות מסיימות העבודה לא מוצגת לאחרים וההופעה הופכת במקרה זה להיות תחושת הסגירה של המטופל.
סיכום:
1. הופעה תרפויטית כוללת תהליכים של זיהוי הצורך של הבעת בעיה ספציפית, הממשיך בהגעה לביטוי של הבעיה הזו בדרך דרמתית. כאן ההופעה מתחברת לתפקידה הראשוני של ליצור גישה ל.. ולאפשר הבעה של חומרים.
2. המבנה של זיהוי הצורך, חזרות ולהראות הוא אמצעי לחקירה וחקירה מחדש של בעיה.
3. ניתוק הוא האמצעים בעזרתם יוצא המטופל מקשר דרמתי ישיר עם החומרים.
4. תהליכי ההופעה עושים להיות תרפויטיים כשלעצמם לא משנה מה הוא תוכן הנושא של החומר שהובא על ידי המטופל.
5. המטופל יכול לגלם מספר תפקידים במהלך ההופעה. הם עשויים לביות מספר דמויות הפועלות במהלך הסצנה המוצגת, או שהוא יכול להפוך להיות הבמאי של הסצנה או להפוך להיות חלק מהקהל. ההחזקה בתפקידים הללו יכולה להיות כשלעצמה תרפויטית בכך שהיא יכולה לאפשר את ההזדמנות לשינוי ביחס לחומרים המועלים, או שינוי בפרספקטיבה הקשורה לחומרים המועלים.
6. המפגש של המטופל עם המדיום הדרמתי דרך תהליכי ההופעה יכולה לאפשר להם לחוות את היצירתיות של עצמם. א הם עשויים להרגיש מסוגלים להביא את היצירתיות הזו בכדי לפתוח את הסיטואציה או הבעיה בה הם מתמקדים בתוך הדרמה. יצירתיות זו יכולה גם לא]שר שינוי בכך שהמטופל יוכל להתמודד עם החומרים הבעייתיים מפרספקטיבה שונה. לדוגמא: בחיים שמחוץ לדרמה תרפיה הם עשויים להרגיש תקועים עם בעיה. אולם, הם מסוגלים לגשת לפיתרון הבעיה בצורה יצירתית או לנסות לעשות אלטרנטיבות אחריות בתוך הדרמה.

Drama therapeutic empathy and distancing – הרחקה ואמפטיה דמה תרפויטית.

לעיתים קרובות אמפתיה והרחקה מוצגות כשני כוחות מנוגדים, שני הליכים מנוגדים בתוך תיאטרון ובתוך הדרמה תרפיה.הסופר מתנגד ואומר, שיותר מתאים לראות את שניהם כחלק מכל תגובה שיש לנו לתופעה דרמתית, אם בתיאטרון או בקבוצת תיאטרון. יכול להיות שאדם נוטע יותר לאחד מאשר לשני , אך זה יהיה לא נכון להגדיר תגובה לגמרי כאמפתיה או לגמרי הרחקה. תהליכים אלו נפגשים באמצע, בדרכים בהם אדם מתייחס לאחרים ולאירועים בחייו: " תפקוד בריא מצריך איזון של רגשות ומחשבות" (Landy 1986).
אמפתיה דרמתית ,מתייחס ליצירת קשר בין השחקן והקהל. היא מסתמכת על כך שהקהל מצליח להזדהות ולקשור את רגשותיהם עם הפרופיל של הדמות. כמו כן היא מתייחסת לאמפתיה שהשחקן מרגיש בתוכו כלפי הדמות אותה הוא מגלם, כאשר הוא מחפש נקודות הזדהות ומשם יוצר תהודה אמוציונאלית בתוך עצמו. דרך זו לעבוד ולהגדיר תיאטרון נקשר בדרך כלל לעבודתו של סטניסלבסקי " Method".
הרחקה\ ניכור מתייחס לדרך ולגישה לתיאטרון המתאימה לברכט Verfemdungseffekt . השחקן אינו מרשה לעצמו להפוך באופן מוחלט להיות הדמות אותה הוא מגלם על הבמה. במקום לפתח אמפתיה והזדהות, השחקן מתבקש להבליט את התגובות הקריטיות ; מה שהם חושבים, שופטים והיו רוצים להגיד לדמות אותה הם מגלמים. גישה זו לא רוצה ליצור השליה של מציאות, אלא, להבליט שמה שקורה על הבמה הוא ייצוג דרמתי ולא ממשי. "לגרום לאנשים להיות מודעים לעולם התיאטרון..ישנה מציאות תיאטרלית שמתרחשת בכל רגע. כיסא על הבמה הוא בימת התיאטרון " (Handke 1971)
בדרמה תרפיה שתי התופעות הללו הן קריטיות לאפקטיביות של התוצר, החיבור הרגשי והניתוק. הן גם מרכזיות לתהליך של יצירת גישה לחומרים ול- de-roling או ליצירת הפרספקטיבה לחומרים אלו.
המונחים יוצרים גם מסגרת עבודה שמאפשרת לבחון מה רמת החיבור שיש למטופל ביחס לחומרים בתוך הדרמה תרפיה.
ישנה הדגשה בתיאטרון המערבי בקשר לאינטנסיביות רגשית כמדד ל"תגובה טובה" . בתוך הדרמה תרפיה עניין זה מהדהד, אך זה חשוב לזכור שגם חיבור (אמפתיה) וגם חוסר חיבור (ניכור) מוצגים בתיאטרון ודרמה, ובתוך הטיפול עבודה שיוצרת ריחוק\ניכור יכולה להיות חשובה למטופל כמו פעולה מאוד אמוציונאלית שמחוברת אליו.
האופן שבו משתמשים ומבנים את החומר הדרמתי ,יכול לעודד תגובה ספציפית מצד המטופל. מספר תרגילים וגישות מעודדים התפתחות של אמפתיה, אחרים מעוררים בצורה ברורה ריחוק\ניכור. לדוגמא: חימום שבו למשל קושרים את התכונות של חפץ נבחר לאדם או לתכונה שמאפיינת אותו, תגביר את ההיקשרות האמפאטית של האדם עם החפץ. תרגיל של די-רולינג לתאר את הפונקציות הממשיות\שימושיות של החפץ (לדוגמא: לתאר חתחת עץ כחתחת עץ ולא כמשהו קשה, לא מגיב שדומא למישהו ממשפחתו של המטופל), קרוב לוודאי יגביר את תגובת הריחוק.
תרגילים רבים יכולים לשמש כניסה לכל אחת מהתגובות אך הגישה וההקשר יכולים להדגיש אמפתיה או ריחוק. כפיל או היפוך תפקידים, לדוגמא, יכול לקבל את האפקט המיידי של ריחוק עבור המטופל כאשר לוקחים אותם מחוץ לתפקיד אותו הם גילמו והתחילו להיות מעוברים בו. בחילוף תפקידים, לדוגמא, המטופל יוצא מן התפקיד אותו הוא גילום ומתחלף לזמן מה עם תפקיד של מישהו אחר בתוך גילום התפקידים. שני אנשים הגלים אם ובת יכולים להחליף את התפקידים שלהם לזמן מה. אולם, האפקט המתמשך של הרחקה זו יכול ליצור אמפטיה גדולה יותר עם התפקיד המקורי כשהם יחזרו לפעולה. כך שהיפוך התפקידים יכול להעצים את המעורבות הרגשית והדיוק של גילום התפקיד. באופן דומה, כפיל יכול לשחרר רגש לא מדובר או לא מודע שיעמיק את האמפתיה והתגובה הרגשית לגילום התפקיד. בצורה אלטרנטיבית חילוף תפקידים יכול לשמש כריחוק למטופל שהוא מעורב יתר על המידה בתיאור הסיטואציה. הדרמה תרפיה צריכה לקחת בחשבון את ההקשר הספציפי- את צורכי המטופל בכל רגע נתון בגילום התפקיד והיחס של התרגיל או פעילות לתופעת הריחוק\אמפתיה.
סיכום:
1. אמפתיה מעודדת הדהוד רגשי, הזדהות ומעורבות רגשית גבוהה בתוך כל עבודה. התפתחות של תגובה אמפאטית לתפקיד, אובייקט, וסיטואציה או פעולה דרמתית יכולה להיות העבודה התרפויטית כשעצמה. לדוגמא: יש מטופלים שקשה להם לפתח מערכת יחסים או התמודדות עם אחרים בגלל חוסר הבנה או יכולת להיות אמפטיה לאחר. התפתחות תגובה אמפאטית במהלך העבודה הדרמתית יכולה לעודד אמפטיה לאחרים בחיים מחוץ לקבוצת הדרמה תרפיה. אמפטיה לעיתים קרובות משחקת תפקיד חשוב בחימום המטופל לקראת המפגש עם החומרים איתם יעבוד. זה המקרה בעבור מטופלים שעובדים על חומרים של עצמם, או כאלה שיהווה כפילים.
2. ריחוק מעודד מעורבות שהיא יותר מכוונת לעבר מחשבות, הרהורים ופרספקטיבות. בטרמינולוגיה של ברכט המטופל מהווה יותר קורא לחומרים המוצגים. זה לא אומר שהמטופל הופך להיות מנותק , אך הוא מעורב עם החומרים מפרספקטיבה אחרת.בסיטואציות מסוימות השימוש בגישת הריחוק יכול לעזור למטופל ליצור פרספקטיבה על עצמו או נושא- היכולת לפתח תגובה שכזו יכולה להיות העבודה התרפויטית כשלעצמה.
3. שני התהליכים יכולים להתייחס למטופל בין אם במעורבות אקטיבית עם החומר הדרמתי או כצופה\קהל בחומר. הפונקציות של אמפטיה וריחוק בתוך הדרמה תרפיה קשורים ,אך באופן שונה, לקהל ולשחקן.
4. בתוך כל תגובה או גילום , סביר הניח שהמטופל יחווה אספקטים שונים של שני התהליכים שזה יכול לתדלק התפתחות ותנועה בתוך המפגש הדרמה תרפויטי. לרוב המתח בין שני ההליכים הללו, או התנועה בין שניהם, יכול ליצור את הדינאמיקה או השינוי החיוניים לעבודה המתבצעת. לדוגמא: המטופל שעובר מחיבור לדמות על ידי גילומה ואז מסתכל על התפקיד במהלך הדי-רול יכול להוות תובנה ושינוי בפרספקטיבה לגבי התפקיד והסיטואציה אותה פגש התפקיד במהלך הגילום.
5. רמת התגובה, של ריחוק ואמפתיה, בתוך הגילום של הפעולה הדרמתית ,יכול לשמש ולהביא תועלת ככלי בהערכה של המטופל את יחס שלו לחומרים שהוצגו.

Personification and impersonation- האנשה וגילום דמות

ייצוג דרמתי מתייחס לאמצעים הנבחרים להביע את החומרים שתוך המפגש דרמה תרפויטי. ישנם שני אספקטים ספציפיים שהם שכיחים בפרקטיקה; אחד עשוי להיות מתואר בצורה הטובה ביותר כ"גילום דמות" והשני כ"האנשה".
האנשה הינה האקט של הצגה של משהו או תכונת אישיות או אספקט של האדם בשימוש עזרים דרמתיים. ההגדרה המילונית של האנשה היא " חפצים דוממים או חפצים אבסטרקטים אשר מדברים אליהם כאילו העניקו להם חיים או עם תכונות או רגשות אנושיים". (Abrams 1981).
גילום דמות, מתייחס לאותם תהליכים כמו גילום דמות של אדם אחד ע"י אדם אחר, ליצור פרסונה או ההדגמה של אדם על פי ברט. בדרמה תרפיה, דבר זה יכלול אימפרוביזציה או משחק תפקיד של דמות דמיונית או של אדם מחוויות חייו של המטופל. Landy הגדיר גילום דמות כיכולת "לעצב אישיות" על ידי לקיחה והצגה של וריאציות של דמויות או תפקידים.
בתוך הדרמה תרפיה הצורות של המחזה וגילום חומרים לצורכי עבודה הם רחבים יותר מלקיחת תפקיד או הגילום תפקיד המסורתי של דמות בתיאטרון המערבי. תפקיד הוא רק אספקט קטן של צורות רפרזנטטיביות שגילום בתוך הדרמה תרפיה יכולה לעשות בהם שימוש.
למטופל יש מגוון של צורות הבעתיות לבחור מתוכם על מנת להציג את החומרים אותם הוא מביא לטיפול. Esslin חילק את הצורות הדרמתיות לשני אזורים: לטכניקות הבעתיות המבוססות על השימוש בגוף עצמו, והחומרים שיכולים לאפשר ליצור על הגוף (1987). עבור המטופל בדרמה תרפיה זה יכלול בעיקר את הבעות שמקורן בחיקוי המופק ע"י גופם, פניהם קולם, השימוש בחלל ואינטראקציה עם אחרים, השימוש באיפור, מסכות , תלבושות או השימוש באביזרים או אובייקטים.
סיכום:
1. המטופל מייצג רגש, נושא או אדם, את עצמם או אספקטים של עצמם בתוך העבודה הדרמה תרפויטית. הוא עושה כך בדרך כלל ע"י גילום דמות- הצגה של משהו לקיחת תפקיד בעצמם או האנשה – שימוש באובייקטים (לדוגמא: צעצועים או בובות) על מנת להציג את החומר.
2. זה מצריך את התהליכים הבאים:
 למטופל יש צורך רגשי להציג דרך פעולה נושא אותו הוא הביא לטיפול. זה יכול להיות נושא מוגדר היטב (לדוגמא: בוס שתלטן) או רגש פחות מוגדר (חרדה) המצריך חקירה דרך אימפרוביזציה על מנת להגיע להאנשה או גילום דמות.
 הכניסה לתוך יחסים דמיוניים עם הייצוגים: לדוגמא, עם דמויות שנוצרו או אובייקטים המשמשים במשחק. יצירת מספיק עניין ומרחק על מנת שיחסים דמיוניים אלו יקרו הוא חלק קריטי בשלב זה של התהליך.
 יצירת הקשר\קונטקסט שבו ההאנשה או הגילום יכולים להתפתח בו ודרכו. (ליצור סצנה, או להוסיף עוד דמויות )
 פיתוח הרפרזנטציה דרך דרמה\פעולה (דרך אימפרוביזציה או יצרת המחזה של תסריטים או סיפורים בשימוש האנשה או גילום דמות.)
 חקירת המשמעויות של ההאנשה או גילום הדמויות עבור המטופל במהלך ו\או אחרי ההתפתחות. חקירה זו מתרחשת גם עבור אלו הלוקחים חלק כצופים או שחקנים אחרים המעורבים.
 לעזוב את הרפרזנטציה הפעילה והשלמת היחסים בתוך הפעילות הספציפית.

3. האנשה וגילום מספקים פוקוס לייצוג והחקירה של בעיות המטופל.
4. האנשה וגילום דמות מאפשרים למטופל לחוות איך זה יהיה להיות מישהו אחר או הם עצמם המשחקים מישהו אחר. זה קשור לתהליכים של יצירת אמפתיה ויכול עזור בפיתוח הדרכים בהן המטופל מתייחס לאחרים. כמו כן הם יכולים לסייע בתהליכים שבהם אפשר לראות סיטואציה בעיתית דרך נקודת מבט של מישהו אחר.
5. פיתוח חומרים פיקטיביים או דמיוניים דרך האנשה או גילום דמות יכול ליצור הזדמנויות לשנות ולחקור את הנושא באופן שונה. העולם הדמיוני שנוצר יכול לתת לגיטימציה ולאפשר חקירה בנושאים שהמטופל נתקל בהם או מתעלם מהם בחיי היום יום.

Interactive audience and witnessing (קהל אינטראקטיבי וצפייה)

בתהליך זה "קהל" מתייחס לתפקיד ו"צופים" מתייחס לפעולה.
צפייה הוא אספקט חשוב שבלהיות קהל לאחרם לעצמך דרמה תרפיה. פטר ברוק במאמריו "העולם כפותחן קופסאות" ו" כניסה לעולם אחר" , נותן הזהרה וגינוי החשובים לדרמה תרפיה. הוא מזהיר מעבודה תיאטרונית ללא קהל נוכח, "כנות היא ליצור עולם סגור שבו משתמשים בצורות תיאטרון, אימפרוביזציות כאקט של התעמלות לעצמך" "זו סיטואציה מפחידה.. מאוד הורסנית". בדרכים רבות תיאור זה יכול התייחס בכלל לתרגילי דרמה תרפיה כשהם נעשים "בשימוש עצמי". ברוק רואה את הקהל כנותן לתיאטרון את המשמעות שלו. בלהט המפגש בין הקהל והמבצעים, החוויה מושגת בשיאה. הוא מתאר את המפגש כ"פגישה", יחסים דינמיים בין המופיע ,שמגיע מוכן מראש והקהל ,שלא מגיע מוכן מראש למפגש. באומרו דברים אלו מהדהד קולות שנשמעו בעבר כמו בואל וברכט בהדגשתם את היחס עם הקהל כתהליך ליבה בתיאטרון. זה אפשרי להתאים דרמה תרפיה לתיאטרון ללא קהל על פי ברוק. אכן זהו איזור פחות מפותח בדרמה תרפיה. הרבה מחשבה ניתנה לאלו שלוקחים חלק בגילום,אך מעט הושקע ברעיון של קהל בדרמה תרפיה. בהרבה מן הטקסטים הקשורים לדרמה תרפיה אין התייחסות ספציפית, פרק מיוחד לנושא הקהל. האם אכן אספקט זה של קהל הנחשב כמשמעות בסיסית בתיאטרון, ונמצא חסר באינדקסים בספרות על דרמה תרפיה אומר שאכן אספקט זה חסר בה ? .
הסופר חולק על דעתו של ברוק שמציע כי הפונקציונאליות של הקהל, הצופה, הינה נוכחת בעבודה הקבוצתית בדרמה תרפיה, איך היא באה לידי ביטוי אחרת והיא בעלת פונקציונאליות אחרת מאשר בתיאטרון. הסופר לא אומר שבעצם העובדה שהדרמה תרפיה נשארת בקבוצה סגורה היא מפספסת את הלהט שבמפגש שהוא מחשיב כמהות התיאטרון. הסופר טוען כי הלהט הזה קיים בספר דרכים ומספקת תפקיד חשוב מאוד באפקט הדרמה תרפויטי ובעבודה על שינוי תרפויטי בתוך הקבוצה.
מקודם הוגדר האקט של צפייה בדרמה תרפיה כלהיות קהל לאחרים , או לעצמנו בתוך ההקשר של תובנה עצמית או התפתחות. בדרמה תרפיה לשני האספקטים של הקהל- צפייה באחרים וההזדמנות לצפות בתוך עצמנו- יש חשיבות שווה. בתוך עבודת התיאטרון יש שינוי באזורים אילו משלב החזרות לשלב ההופעה. בשלב הראשון השחקן והבימאי מהווים קהל לעבודתם שלהם, הקבל העתידי נוכח כציפייה. בשלב ההופעה, יש שינוי שבאמצעותו התגובה העיקרית היא זו של הקהל הנוכח בהופעה. בתוך עבודת הדרמה תרפיה השינוי הזה לא קורה בכזו צורה ברורה, אלא במקרים בהם קטע מבוים הוא חלק מהתרפיה. בדרמה תרפיה תופעת הקהל קוראת מתוך האינטראקציה בין חברי הקבוצה, ובין הקבוצה ואדם אחר שמסייע. שני האספקטים שצווינו- שלב החזרות ושלב ההופעה- הם מקבילים גם בתוך האינטראקציות הללו, אך הצורה והאפקט שלהם שונה.התהליכים עבור מטופל בדרמה תרפיה הם :
• המטופל יכול לתפקד כצופה או קהל לאחרים בעבודה.
• המטופל יכול להיות צופה לעצמו: על ידי השימוש בכפיל או היפוך תפקידים, או על ידי השימוש באובייקט שייצג חלק מהעצמי.
• המטופל יכול לפתח את אספקט הקהל עבור העבודה שלו, להגביר את היכולת להיות מחובר בצורה שונה עם עצמו ואירועים בחייו.
• החוויה שלהיות צופה בתור המפגש הטיפולי יכולה לבוא לידי ביטוי בלהיות ניתח או מובן.
• ההשלכה של אספקטים בעצמי או של חוויות על אחרים בקהל (לדוגמא: חברים בקבוצה ) יכול לעזור לתהליך התרפויטי בכך שהוא מאפשר למטופל לחוות חומרים בעייתיים.
(ג'ון 1993)

עדות\צפייה בדרמה תרפיה יכולה להתרחש בקצרה, כצפייה של אדם באימפרוביזציה של אחר או אחרים; כשהקבוצה צופה באימפרוביזציה של קבוצה קטנה או זוגות; או בצורה ממושכת יותר במהלך של עבודה אינדיבידואלית של חבר קבוצה, כשחברי הקבוצה והמטפל הופכים לצופים לתפקיד או גילום שמתמזגים.
תפקיד הקהל יכול להישנות במידה, אין לו את הפורמליות שיש בהרבה תיאטראות בהם אזור הקהל מופרד היטב, מסומן בוילונות ,כיסאות בשורה. הוא יכול להשתנות מרגע לרגע, המטופל בדרמה תרפיה הוא צופה משתתף לעצמו ולאחרים. ברגע אחד המטופל העובד על חומרים יכול להיות במרכז הגילום, ובאחר הוא יכול להיות בקהל, או ככפיל. באופן דומה, משהוא כצופה יכול למצוא עצמו עובר, כשהוא מתבקש להיות כפיל או לקבל תפקיד בעבודה של מישהו אחר. המטופל מתבקש לפעול ובאותו הזמן להיות צופה; באותו הזמן הוא הצופה ועם זאת לא צופים של עצמם.
יחסי הצופה- מציג משתנים כל הזמן ללא הגדרה מוחלטת מובחנת של התפקידים. אופציה נוספת היא שהאזור בו מתרחשת הדרמה מוגדר היטב ושהתפקידים מוגדרים מראש. זה יותר יחסים אחרים בין אלו שמתפקדים כשחקנים בדרמה ואילו שבעמדת הקהל. בסיטואציה מאוחרת יותר מרחק רב יותר נוצר בין שלב אחד לאחר, והאקט של הצפייה הופך למוחשי יותר. זה יכול לשרת מספר מטרות: יצירת ביטחון, הצבת גבולות ברורים שלהיות מחוץ ובתוך תפקיד, להגביר ריכוז ופוקוס, להגביר את התיאטרליות שבעבודה המוצגת. המעבר בין צופה ושחקן יכול לשמש כציר לשינוי, המאפשר תובנה ופרספקטיבה.
נוכחות הצופים יכולה לשמש במספר דרכים- כתמיכה, כמעמתים, מנחים, כמלווים, מאגר המאפשר לאינדיבידואלים לקחת חלק. לדוגמא: כאובייקט להשלכה הקהל יכול להחוות כמעניש ,שופט, מתחרה.
טיבעו של הקהל יכול להיות משמעותי בדינאמיקה של הקבוצה- כפי שהפנטזיה של המטופל האינדיבידואל בקשר לסוג הקהל שהוא חשוף לו, הוא בעל משמעות לעבודה. זהות הקהל כפי שהקבוצה או המטופל מניחים שהיא, חבושה מאוד במונחים של דינאמיקה קבוצתית- היא יכולה לגרום בקבוצות מסוימות למחלוקות או עוינות.
סיכום
1. צפייה היא להיות קהל לאחרים או לעצמי בתוך הדרמה תרפיה. שני האספקטים חשובים באותה המידה.
2. הקהל בדרמה תרפיה הוא אינטראקטיבי ואין לו את אותו התפקיד המסורתי של קהל בתיאטרון המערבי. בתוך המפגש המטופל יכול לחוות את תפקיד הקהל והמציג.
3. היחסים קהל- מציג בדרמה תרפיה מכיל מספר אינטראקציות:
* להיות נצפה ע"י חברי הקבוצה או המטפל.
* לצפות באחרים
* המטופל צופה בעצמו (חילופי תפקידים, כפילים, מוצגים על ידי חפצים, וידאו).
4. הקהל יכול להוות תפקיד חשוב בתהליך ההשלכה הדרמתית, בדינאמיקה הקבוצתית וביצירת פרספקטיבה ותמיכה.

Embodiment: dramatising the body (התגלמות)

בתיאטרון הגוף מביע את הדמיון של השחקן ועוזר לו לגלות ולהביע את הרעיונות הדמיוניים. בעבור רוב הצורות של תיאטרון ודרמה, בכל התרבויות, הגוף הוא האמצעי העיקרי לתקשורת. השחקן מגלה וחוקר תפקידים, רעיונות ויחסים דרך ,פנים ,ידיים, תנועות, קול- הגוף. הקהל יחווה תיאטרון בראש ובראשונה כהבעה זו של הגוף בחלל הבמה.
בדרמה תרפיה השימוש בגוף הוא בעל אותה החשיבות. זה קשור לדרך שבה אינדיבידואל מתקשר לגוף ומתפתח דרך הגוף, כשהוא לוקח חלק בפעילות דרמתית בתוך הדרמה תרפיה. Embodiment בדרמה תרפיה מערב את הדרך שבה העצמי ממומש ע"י ודרך הגוף. הגוף מתואר כאמצעי ראשוני דרכו מתרחשת תקשורת בין העצמי ואחרים. כל זה דרך ג'סטות, הבעות וקול. תשומת לב ניתנת לדרכים בהן הגוף מתקשר ברמה המודעת והלא מודעת.
סוציולוגים חקרו כיצד זהות קשורה לדרך שבה הגוף מוצג בחלל החברתי. חלק טענו שהעצמי המוצג ,הפרסונה הנבחרת שונה בין סיטואציות ובא לידי ביטוי כזהות באמצעות הבעות והתנהגויות גופניות ביחס לאחרים.
Courtney (1981) הדגיש את חשיבות הקשר בין הגוף, הפעולה, שינוי ודרמה. Witkin תיאר את הדרך שבה אנחנו פוגשים את העולם במונחים של "אינטליגנציה של רגשות", כשני סוגים של תגובות או "performance knowledge ". דרך אחת להגיב לעולם היא החוויה המיידית של האירוע, האחרת ,היא הבנה כללית או אבסטרקטית יותר הנבנת מן האירוע. Courtney ממשיך וטוען כי בדרמה תרפיה הגוף משחק תפקיד חשוב בדרך שבה אנו מכירים את עצמנו ומגיבים לעולם. הוא אומר שכשאדם מעורב בדרמה, הידע מגיע בראש ובראשונה ע"י ודרך הגוף בפעולה: "ידע דרמתי מתקבל לא על ידי ניתוק , אלא, דרך מעורבות גופנית פעילה".(1988).
על ידי מעורבות פיסית בפעילות דרמתית הגוף והמוח מעורבים יחדיו בגילוי.נושאים נפגשים ומובנים דרך ההתגלמות הפיסית- הם באים לידי ביטוי ונפגשים דרך הגוף. בדרמה טרפיה הידע שעובר דרך הגוף ולהיות בתוך רפרזנטאציה דרמתית של בעיה או נושא הם שעושים את ההבדל הקריטי ממפגש או תיאור ורבלי של חומרי המטופל.
כפי ש- Courtney אומר, ההתגלמות המוחצנת של הנושא מערבת חוויה גופנית של החומרים בהווה. זאת אומרת שדרך ההתגלמות המטופל מציג ופוגש את הנושאים שלו בכאן ועכשיו. חקירה עמוקה יותר יכולה לקרות לפי שני המצבים על פי Witkin של חוויה משולבים בתוך המפגש הדרמתי.
מצב אחד, המטופל בגילום גופני של החומרים בפעולה, חוקר משהו דרך חוויה גופנית מיידית. בתוספת המטופל יכול להרהר על החומר. התגלמות בדרמה תרפיה היא המפגש הפיסי של חומרי המטופל דרך הגילום, והשילוב של הידע הנרכש דרך רגש סנסורי ואמוציונאלי עם הידע הלקוח מרפלקציה יותר אבסטרקטית.
לרוב, תיאטרון לוקח חלק בהחבאת הזהות של האינדיבידואל, ודבר זה נכון בתרבויות רבות. הדרמה תרפיה משתמשת ברעיון זה של טרנספורמציה תיאטרונית, על מנת להשיג שינוי אישי. תהליך זה מתייחס לדרך בה החופש לבחון חומרים אישיים יכול להתרחש בתוך השימוש בגוף בצורה שונה ומוסוות. לקיחת זהות דרמתית האינדיבידואל יכול לזוז, לדבר, להגיב ולהרגיש אחרת. השינוי הפיזי יכול ליצור חופש מזהותו הרגילה של המטופל והמחוקים, התנהלות, דפוסי החוויה של העצמי, יחסים עם אחרים וסיטואציות להם המטופל רגיל. החופש הזה יכול לפתוח את האפשרות לדרכים חדשות להתנהגות, התייחסות והוויה. בהמשך המטופל יוכל לעשות גם קשר לחייו מחוץ לטיפול, השינוי הפיסי בזהות והחוויה בעולם הדרמתי יכול לגרום לשינויים בזהותו של המטופל בחיים האמיתיים.
סיכום:
1. הדרך בא הגוף מגיב לזהות האינדיבידואל היא אלמנט חשוב בעבודה הדרמתית.
2. ברמה כללית התגלמות מתייחסת לדרך בה המטופל חווה בצורה פיסית מפגש עם חומרים בכאן ועכישו בפרזנטציה דרמתית. ההשתתפות הזו מעמיקה את המפגש עם החומרים שהמטופל מביא לטיפול. מכאן שהשימוש בגוף בדרמה תרפיה הינו הכרחי לעוצמה ולטבעו של תהליך המטופל.
3. ישנן דרכים ספציפיות שבהן תהליך זה גורם לשינוי בדרמה תרפיה:
• התחום הראשון קשור מפתח את הפוטנציאל הגופני של המטופל. כאן מתייחסים לגוף במונחים של קישורים דרמתיים. העבודה הדרמתית עוזרת למטופל להשתמש בגופו בצורה יותר יעילה. זה יכול להיות קשור לדוגמא לתקשורת טובה יותר עם אחרים בצורה יעילה. דבר זה קשור לתיאורה של ג'נינגס בקשר לאנשים "ישי להם קושי להשתמש בגוף שלהם בצורה אפקטיבית, פוזיטיבית ויצירתית (1975).
• תחום השני מתייחס לפוטנציאל התרפויטי בכך שהמטופל לוקח עליו זהות אחרת בתוך הדרמה תרפיה. בתוך תחום זה העצמי משתנה על ידי לקיחת זהות פיזית שונה. הטרנספורמציה הזו יכולה לגרום לתובנה, או פרספקטיבה חדשה שיכולה לגרום לשינוי בחיי המטופל מחוץ לטיפול. לדוגמא: המטופל יכול להרשות לעצמו להתייחס לגופו בצורה אחרת, שונה.
• השלישי מתייחס קשור בחקירה של הכוח החברתי פוליטי ואישי והשפעתו על הגוף. כאן הדרמה תרפיה מציעה את האפשרות לחקור אזורים כמו דימוי גופני או טראומות רגשיות שהשפיעו על הגוף.

Playing
משחק בדרמה תרפיה מתייחס לתהליכים שמערבים גם ילידים וגם מבוגרים ומתייחסים ל :
• יחס כללי שמסגרת עבודה בדרמה תרפיה יכולה לעודד: flayfulness
• השימוש במשחק כאמצעי הבעה בתוך הדרמה תרפיה.
• שימוש במודלים התפתחותיים של משחק בתוך התהליך של שינוי תרפויטי בדרמה תרפיה.
• יצירת מרחב משחקי בתוך המפגש הרמתה תרפויטי.

Flayfulness והמרחב המשחקי
יצירת המרחב המשחקי בדרמה תרפיה כרוך ביצירת מרחב שמובחן ושונה מעולם היום יום, ויש לו חוקים משלו והתנהלות משלו. המטופל יכול להיות מתואר כמשהו שיש לו קשר שובבי עם המציאות. אין הכוונה דווקא לתגובה הומוריסטית לחיים. flayfulness בדרמה תרפיה מתייחס לדרך בה המטופל יכול להיכנס למצב שבו יש יחסים מיוחדים עם הזמן המחרב והחוקים היום יומיים. מצב זה לרוב מקושר עם רצץ של ספונטניות ויצירתיות הקשורים למשחק.
תוכן משחקי
פעילויות של משחק הן חלק מהשפה החווייתית של הדרמה תרפיה. החימום הגופני בתחילת המפגשים מתפתח או מקבל את ההשראה שלו ממשחק. יצירת מרחב או מסגרת משחקית מושגת לרוב דרך השימוש בפעילויות משחקיות. עבור קבוצות מסוימות, השפה המשחקית היא שפה ראויה לעבוד איתה. יש שרואים את השפה המשחקית כחלק מהשפה הדרמתית.
משחק התפתחותי
הדרמה תרפיה משתמשת ברעיונות או מודלים התפתחותיים של משחק. מודלים אלו מכירים בכל שהמשחק התפתח ברוב התרבויות כרצף של מורכבות מתגברת. דרך הרצף הזה משתמשים במושג של התפתחות בשתי דרכים: אחת בשביל לעזור בהתפתחות של מיומנויות המשחק\דרמה או הרחבת הטווח ההבעתי של המטופל. זה יכול לעזור להבין את הרצף ההתפתחותי כפי שזה יכול לספק מסגרת עבודה שתיידע מה אינדיבידואל או קבוצה יהיו מסוגלים לחקור או לפתח בעתיד במונחים של משחק עבודה דרמתית. הדרך השנייה מאפשר קשר בין השלב ההתפתחותי במשחק ושלב קוגניטיבי, רגשי או תפקוד בין אישי.
התפתחות בתהליכים של משחק יכולה להיות מלווה בשינוים בהתפתחות הקוגניטיבית, רגשית ובין אישית. מכאן המטופל יכול להתפתח רגשית או קוגניטיבית דרך התהליכים התפתחותיים בדרמה.
פרספקטיבה התפתחותית יכולה לקשר בעיה שיש למטפל ביחס לתקיעות או בעיה בשלב התפתחותי מסוים בחייהם. Cattanach מתאר זאת "כשלב במסע שלנו בו נעצרנו ונתקענו" (1994).
השימוש הדרמה תרפויטי במשחק יכול ליצור מחדש של השלב או מצב בו נתקע המטופל והעבודה מחדש על השלב הזה בצורה מספקת יותר.
סיכום:
1. המפגש הדרמה תרפויטי הינו מרחב שיש לו קשר\ יחסים משחקיים שובבים עם המציאות. היחס הינו יותר יצירתי, גמיש עם האירועים ורעיונות. דבר זה מאפשר למטופל לאמץ גישה שובבה וניסיונית כלפי עצמם וחוויות חייהם.
2. מתייחסים למשחק כחלק מרצף הבעתי- כחלק מדרמה. כשכזו, למשחק שפה משל עצמו(לדוגמא: חפתי משחק, צעצועים , משחקים) שיכולה להיות חלק מהדרך בה המטופל חוקר או חווה חומרים בדרמה תרפיה.
תוכן משחקי בדרמה תרפיה בדרך כלל כולל משחק עם חפצים וצעצועים סימבוליים, עבודה השלכתית עם צעצועים ביצירה של עולם קטן בדרך העמדות פנים גילום דמויות ומשחקים.
3. משחק מכיל גם רצף התפתחותי. הרצף הזה קשור בדרך כלל להתפתחות קוגניטיבית, רגשית או בין אישית. בעבור מטופל מסוימים בדרמה תרפיה, התרפיה תכלול מעבר לשלב התפתחותי אחר. לדוגמא: למטופל בעל ליקויי למידה חמורים, העבודה התרפויטית עשויה לכלול מעבר משלב אחד לאחר. זה יכול לכלול מעבר ממשחק בצורה יחידנית (לבד) למשחק משחק תפעולי משותף. שינוי זה יכלול מעבר תרפויטי בדרך בה המטופל יכול לתקשר עם אחרים והסביבה שלהם. הם יותר מעורים לאחרים סביבם ולהשתמש בחפצים בתקשורת עם אחרים מאשר להישאר בפעילות יחידנית.
4. עבור מטופלים אחרים, משחק יכול לאפשר חזרה לשלב התפתחותי בילדות בו התרחשה חסימה או ישנה בעיה. תהליך המשחק בתוך המפגש דרמה תרפויטי יאפשר ל"בקר" מחדש את אותו האספקט בעצמם ובחייהם ולעזור למטופל משא ותן מחודש עם השלב הזה.

קישור דרמה חיים המשך של פרק 5 פיל ג'ונס
בחלק מהמופעים או הביצועים, קיים פיצול ברור בין עולם התיאטרון לחיים . לדוגמא במחזות מערביים מסורתיים, בדרמות אחרות וחיים, כנראה נאמר לשלב חלקית או כל הזמן. דוגמא לכך, הם סוגים שונים של פסטיבלים וקרנבלים. יחד עם זאת בדרמות אחרות ותיאטרון, ניתן תפקיד של שיקוף של החברה או החיים, לדוגמא: תיאטרון פוליטי, או צורות שונות של מופעים טקסיים,תיאטרוני בובות- בכמה תרבויות נושאות את התפקיד הזה. קורטני (1983 COURTNEY), תארה שחקנים כמצויים במצב גבולי – בין לבין- הם נעים לתוך עולם דמיוני כדי להופיע, ויחד עם זאת הם מגיעים מתוך העולם השגרתי של חיי היום יום.
בדרמה תרפיה, קיים קשר אינטימי בין דרמה והחיים. הוא מכוון וחיוני לתהליך השינוי בדרמה תרפיה. אם קשר זה לא היה קיים, אז המטופל היה יכול ליצור ולתחזק עולם נפרד של דרמה תרפיה, וזה יכול להיות counter therapeutic. כל שינוי, כל הוויה חדשה, תובנות, יחסים חדשים, או תגליות, היו מאוכסנות ישירות בתוך החלל הדרמה תרפויטי. המטופל לא היה מסוגל להביא את ניסיון החיים לתוך הדרמה תרפיה, ולא היה יכול לקחת מתוך ניסיון זה לחיים שבחוץ . מספר כותבים, קשרו את המצב הדרמתי בתרפיה ל"חלל המעבר" (transitional space) של ויניקוט (winnicot 1974 ). מישור מציאות המתרחש בין העולם האובייקטיבי לסובייקטיבי. בלנטר ובלנטר, מתייחס בהשוואה זו , לממד נוזלי בפסיכודרמה, אשר בו המציאות הופכת חשילה (malleable) ובזאת בטוחה יותר. מאפשרת לקיחת סיכונים (Blanter& Blanter 1988a ,78).עצם הימצאות החיבור בין הדרמה לחיים, ישנה הכרה בפוטנציאל הטיפולי של הבאת החיים לקשר עם הדרמה בתוך המסגרת של שינוי אישי מכוון.
חיבור דרמה חיים- סיכום
1. בזמנים שבתוך הדרמה תרפיה , העבודה שלבה ייצוג דרמה תרפויטי ישיר של המציאות: לדוגמא, בייצוג של אירוע חיים ספציפי, או באימפרוביזציה של ניסיון.
2. בזמנים אחרים, העבודה הדרמתית עצמה, תראה לכאורה, יחסים עקיפים עם אירועי חיים ספציפיים. דומא לכך יכולה להיות ביצועים של חומרים מיתיים( mythic material) או אומנות במה בסיסית המשתמשת בחומרים אבסטרקטים או בשירה ותנועה לא ספציפיים.
3. פעילויות רבות, עושות מספר רב של חיבורים שונים בו זמנית. תפקיד ריאליסטי של אינטראקציה בין מטופלת לאמא שלה, חוקרת בעיה בלתי פתורה, יכולה להיות בעלת מספר משמעויות. עבור המטופל המציג את החומר, עובר השחקנים האחרים ועבור הקהל. האינטראקציה יכולה לסמל מאבק בין שני חלקים של העצמי, המקבל האנשה ע"י האם והבת.
4. בזמנים שבהם קשר דרמה חיים יהיה מודע ופתוח למטופל.הם יכולים להחליט על נושא מתוך חייהם ולהמשיך וליצור סיטואציה דרמתית שקשורה אליה באופן מכוון, אולם המטופל יוכל להמשיך לתוך העבודה מבלי לדעת איזה קשר ישנו או יכול להיות עם עצמם או חייהם. הם יכולים לדוגמא ליצור הצגה של סיפור באופן ספונטני. רק במהלך, או אחרי המשחק, ייעשו החיבורים עם עצמם. מטופל יכול לפעול בדרמה של משהו אחר, הם יכולים להידרש לגלם תפקיד, או לאלתר עם חומרים של מטופל אחר. במהלך המעורבות בעבודת האחר, נושאים הקשורים אליהם אישית עלולים לעלות באופן ספונטני. עבור מטופלים אחדים החוויה של הדרמה יותר מאשר ההכרה הקוגניטיבית, היא החיבור בין המופע בדרמה תרפיה לחייהם מחוץ לקבוצה. הפעילות יכולה לכלול שינוי בדרך שבה הם מגיבים למצב, או באופן שבו הם חשים לגבי נושא מסוים. יתכן ששינוי זה לא ייעשה בצורה פתוחה בתוך הטיפול וייתכן שגם לא יהיה במודע.
5. העובדה שדרמה תרפיה מחוברת אך לא חלק מחיי היום יום חשובה עבור חלק מהמטופלים. Artuad, דיבר על הצורך ל"פעולה אמתית" בתיאטרון. בזאת הוא מתכוון, שבחלק מהתיאטראות ישנו חופש לשחק, מבלי מודעות מעשית (sontag 1977,177). סולמון דיבר על דרמה תרפיה באופן דומה :" זה חייב להיות מוסר באופן ייסודי מהמציאות, כדי שרצונות בלתי מודעים יוכלו למצוא הצדקה, מבלי החרדה והסיכון שנמצאת בהצדקה עצמה".(Solomon, 1950,267).
6. בעבודות מסוימות החיבור דרמה חיים יהיה מוכר ומודע באופן תמידי. זה יהיה חשוב עבור מטופלים, אשר יחסיהם עם המציאות עשויים להיות מבולבלים או נוקשים. עבור אחרים, כמו בדוגמת מקרה של "הנסיך במגדל"(ראה עמ' 224-229), זה יכול להיות חשוב לעבוד באופן שבו יש מעט הכרה ישירה של הקשר דרמה חיים.
טרנספורמציה