פיל ג'ונס – תרגום פרק 4

פרק 4
עליית הדרמה תרפיה

מבוא

עליית הדרמה תרפייה כדיסיפלינה וכהתמקצעות ספציפית התחילה מאז שנות ה – 30.
יש מסמכים המעידים על כך שהדרמה כתרפיה רווחה בטווח רחב של מדינות.
(בבי"ח בג'מייקה בשנות ה- 70. בשנות ה- 80 התפתחות ה"תיאטרון היווני החברתי טיפולי" )
המדינות המרכזיות המציינות את המקור שבהן התפתחה הדרמה תרפיה במקביל כמקצוע הן ארה"ב, הולנד ובריטניה.
פרק זה יעקוב אחר ההתפתחות של הדרמה תרפיה מבחינה נושאית, תוך מיקוד בשלוש מדינות מפתח אלה.
עליית הדרמה תרפיה מצוינת באמצעות כמה תופעות:
1. הדרמה תרפיה התפתחה כזהות נפרדת, מהשימוש בה בתיאטרון ומהשימוש בה בחינוך . תהליך זה כלל הפרדה מהפסיכודרמה ומה ""child drama ומה שהיה ידוע כ"דרמה מרפאת".
2. מעבר משימוש בדרמה כנספח/לוואי לטיפולים אחרים, למצב בו לדרמה תרפיה יש קיום משל עצמה.
3. זהות מובחנת משימוש באומנויות בבתי חולים או פרויקטים בדרמה במרכזי יום.

התהליך התרחש בשלבים. שלא כמו פסיכודרמה או פסיכואנליזה, אין אדם יחיד אשר פיתח את הדרמה תרפיה, ששמו יכול להיות מקושר ל"לידת הדרמה תרפיה".
יש כמה חלוצים אשר תרמו להתפתחות כמה סגנונות (settings) בכמה מדינות.
ב"דרמה תרפיה תיאוריה ומעשה" של ג'נינגס (1987) היא ביטאה את השתלשלות הפרקטיקה של הדרמה תרפיה כפי שאנו מכירים ומקבלים אותה היום.
(עמ' 72)
ההתפתחות התחילה באנגליה בשנות ה 60 המוקדמות, והתייחסה להתפתחות מ"דרמה מרפאת" (remedial) ומדרמה בעבודה חינוכית, לכיוון של עבודה בתחום הטיפולי (clinical areas).
כך לרוב נראית ההיסטוריה של הדרמה תרפיה. פרק זה יראה, בניגוד לכך, שהמושג והקונספט כבר היו בשימוש קליני הרבה לפני כן. כלומר, התפתחות הדרמה תרפיה התרחשה בכמה מדינות והיא הרבה יותר מורכבת מאשר הרעיון, שזו החלה באנגליה בשנות ה- 60 .
עבודתו נרחבת של דר' אלפרד סלומון "Drama Therapy" , לדוגמא, פורסמה בשנות ה- 50 בארה"ב והתייחסה לעושר בתחום, שכבר היה בשימוש בשטח.
משנות ה- 30 והלאה, ובתקופה שאחרי המלחמה במיוחד, היה גידול במחקר על השימוש בדרמה בבריאות וחינוך מיוחד, וחל גידול בהתעניינות ביישום.
שלב ראשון- כלל לרוב יחידים בעלי עניין וקשר לדרמה, אשר עסקו כתרפיסטים, מורים, פסיכיאטרים או מומחים לדרמה, אשר הגיעו לטיפול מתוך התיאטרון למשל.
בין העוסקים במלאכה, כמעט ולא היה תאום, והם פעלו בבידוד יחסי.
בשלב השני, כל אותם יחידים, התאגדו לקבוצות אנשים, אשר פיתחו יחדיו רעיונות לדרכי עבודה. קונספט ספציפי התייחס לסוגיית :"Drama in Therapy or Drama as a Therapy"
קבוצות אלה עסקו גם בפיתוח הכשרה מיוחדת,הקמת ארגונים מקצועיים, ומו"מ מקצועי, על מנת להגיע לפרסום זהות ייחודית ודרך עבודה. תוך שלב זה חל גידול בשיעורי התיעוד של התיאוריה והפרקטיקה של הדרמה תרפיה.
בדרך זו התרחשה ההתפתחות בכל שלשת המדינות:
ראשית, יחידים ממגוון מקצועות החלו לראות כיצד ניתן להשתמש בדרמה בטיפול ולגרום לשינויים ברמת האישיות.
אחר כך, אלה התקבצו לקבוצות וניסחו פרמטרים פורמאלים ל "drama as a therapy" .
(בהולנד יש עדויות של אומנים ממגוון מקורות שעבדו בבתי חולים פסיכיאטרים ובמרכזים לאנשים מפגרים משנות ה- 20-30).
במיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה עלייה בפעילות דרמה ותיאטרון עם חולים פסיכיאטרים. (לדוגמא, בסוף שנות ה–50 היה "Festival room " בבית חולים "רוטרדם"). בשנות ה- 60 התאחדה קבוצה לטובת הכשרה פורמאלית, ובשנות ה-70 החלו להתפתח איגודים מקצועיים.

(עמ' 73)
מדוע דרמה תרפיה התפתחה?
Flashman ו Fryrear הצביעו על זרם של חיילים מוגבלים אשר שבו מהמלחמה ועל הביקוש לטכניקות טיפוליות חדשות, כדי להתמודד עם הביקוש העצום, שכללו כמה גישות באומנות. (Flashman and Fryrear, 1981, 4 )
(דוגמא לסוג כזה של פרקטיקה ניתן למצוא בעבודתם של Solomon ו Fentress בעבודתם במרכז שיקום ב lliois (1947) Cohen . (1944) עבד עם בובות בטיפול עם חיילים פסיכונוירוטים במרכז צבאי).
כפי שכבר צוין בספר, יש כמה גורמים אשר השפיעו על התפתחות הדרמה תרפיה.
למרות זאת, Iljine ו Evreinov היו חלוצים שהשתמשו בדרמה בטיפול. לא ניתן לעקוב אחר קו המחבר את עבודתם דרך ההתפתחות של הדרמה תרפיה בתקופה שלאחר המלחמה בארה"ב ובאנגליה. רעיונותיו שלIljine השפיעו יותר בהולנד.
לעבודתו של מורנו בפסיכודרמה הייתה השפעה על שימוש בדרמה בטיפול, במיוחד בארה"ב.
דרמה תרפיה השתמשה בדרמה בטיפול בדרך שונה מאשר הפסיכודרמה.
הדרמה תרפיה הושפעה ממורנו אך לא ניתן להניח כי הדרמה תרפיה חבה את התפתחותה לפסיכודרמה.
לדוגמא, חלוצים בריטיים, Slade, Lindkvist ,Jennings , במבוא לספר זה, טענו, כי לא ידעו על קיום הפסיכודרמה בתקופה בה החלו את עבודתם.
למרות שרעיונות מפתח של הפסיכודרמה היו מצויים כבר בשנות ה- 20 , לא היה לכך תפקיד משמעותי בהתפתחות הדרמה תרפיה כמקצוע מובחן בשדה התרפיות.

כמתואר בפרק האחרון, שינויים והתפתחויות במספר אזורים, יצרו קונטקסט שאיפשר לדרמה להיראות באופן אחר- במונחים של טיפול המוביל לשינוי באישיות.
ההתפתחות בתחום הדרמה בחינוך,היתה בשימת דגש על התהליך יותר מאשר על התוצר. גישה זו יצרה הזדמנות , לעבוד עם הדרמה בדרך חדשה.
זה נעשה אפשרי לרעיונות חדשים ולסוגים של פרקטיקה להתפתח. דבר חשוב יותר הוא שזה אפשר לאותם יחידים להיות עדים , encounter, ולחוות את הערכים המוספים והרווחים שבדרמה. לא רק במושגים של חינוך אלא במושגים של צמיחה אישית.
מעניין לשים לב שיחידים רבים, היו מעורבים בתחילת השימוש בדרמה כתרפיה-
" "drama as a therapy . הם ציינו את החשיבות וההשפעה של משחק ילדים או חינוך בדרמה בחשיבתם המוקדמת. (הורביץ 1945, מורנו 1983, ג'נינגס,לינדקוויסט, סלייד בהמשך הספר) .
כפי שכבר תואר בפרק האחרון, שינויים בטיפול באנשים במוסד, בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה, התפתחות קבוצת (עמ' 74) עבודה, והשימוש באומנות בטיפול, יצרו סביבה ועניין ששימשו כבסיס להתפתחות הדרמה תרפיה.
סו ג'נינגס, מפתחת הדרמה תרפיה באנגליה, במאמרה, סיכמה את התופעה הזו (מהתנסות ממקור ראשון). היא ציינה את היחסים והקשר בין התפתחות הדרמה תרפיה והשימוש המוקדם בדרמה ותיאטרון בפסיכיאטריה:
" העובדה כי משחק , קריאה ופעילויות דרמטיות נחשבות כ"דבר טוב" בשנות ה- 30 וה- 40 , אפשרה ביתר קלות לקחת צעד קדימה לשנות ה- 50 וה- 60.
זו לא טריטוריה בתולה."

התרחש שינוי בשרותי הבריאות, התרפיה והחינוך בנוגע לדרך בה השתמשו והבינו דרמה ותיאטרון.שינוי זה יצר הזדמנות ליחידים ,לראות את הפוטנציאל שבשילוב בין הדרמה והטיפול.
השינויים האלה השפיעו גם ביצירת הקונטקסט לדרמה תרפיה להיות מעשית. כמו שסו ג'נינגס ציינה, הרעיון שהמטופל יכול להרוויח בכמה אופנים מההתנסויות באומנות כבר היו יותר נפוצות.
השחרור של תכניות הטיפול לכיוון נוסף אפשרו לרעיונות חדשים ולפרקטיקה חדשה להתפתח. למשל, טיפול בתרופות מול "הכלה".

התפתחות הדרמה תרפיה: סקירה של מסמכים מ 1939 (עמ' 74 למטה)
עבודות שנכתבו בשנות ה- 40, 50, 60 ותחילת שנות ה – 70 מתייחסות לשלושה סוגים/שטחים:
1. פעילויות דרמטיות ואירועים דרמטיים לוקחים חלק ב health setting"".
2. דרמה יכולה לשמש כנספח/לוואי לטיפול אחר או לעבודה שיקומית.
3. מביא בחשבון את האיכויות הטיפוליות הטבעיות הטיפוליות והאפקטיביות של התהליכים המתרחשים בדרמה ובתיאטרון. דרמה היא סוכן השינוי המרכזי בתרפיה בדרמה. ("drama as a therapy")
בשנות ה 30 וה- 40 העבודה הרבה שתועדה הייתה מבוססת על רעיונותיו של מורנו מהפרקטיקה של הפסיכודרמה. יחידים התמודדו עם דרמה במובנים רחבים יותר, והמושג "דרמה תרפיה" הופיע.
בכל אופן, דרמה תרפיה לא הייתה רעיון נפוץ ועצמאי.
בשנת 1939 דוידוף וחבריו כתבו על קבוצה של עבריינים צעירים שהשתמשה בטכניקות של סיפור ודרמה. קבוצה זו, כמו רבות נוספות תארו טכניקות מיוחדות למדי שתמכו בצורה החדשה של התרפיה.
(עמ' 75) פרקטיקנטים נאבקו על מנת להגדיר מה הם עושים. ניתן היה לראות זאת דרך "השפה החונקת" בה הם השתמשו לעיתים.
(המחשה טובה לכך מופיעה בעבודתם של סולומון ופנמטרס (1944-1946) "מחקר קריטי על קבוצה פסיכותרפיה באוריינטציה אנליטית אשר השתמשה בטכניקות של דרמטיזציה בפסיכודינמיקה" (1947).)
גידול חל בשדה השלישי של העבודה בשנות ה- 70.
זה לא באמת אפשרי להפריד את שלשת הסוגים של הכתיבה והפרקטיקה בצורה מוסדרת, לפי תקופות.
כפי שפרק זה יראה, אנשים שעסקו בפרקטיקה כמו סלייד, הורביץ ופלורשים כתבו על שימוש בדרמה, כסוכן השינוי, או השתמשו במונח "דרמה תרפיה" בסוף שנות ה – 30 ו בשנות ה- 40.
חוסר הסדר הזה והאחידות בתהליכים יכול להיות מוסבר בחלקו, על ידי העובדה שחלק גדול מהעבודה נעשתה בבידוד.
יחידים גילו ופיתחו את עבודתם בזמנים שונים בלי להיות במגע אחד עם השני.
במהלך סוף שנות ה- 60 וה- 70 , ככל שקבוצות מאורגנות החלו להיות נפוצות, קוהורנטיות החלה להתפתח תחת הכותרת "דרמה תרפיה".
הסעיפים הבאים מדגימים את שלשת שטחי התיעוד של הפרקטיקה המתוארת לעיל:
-אירועים דרמטיים או פעילויות דרמטיות משתתפות ב "health setting".
-דרמה היא נספח לתרפיה.
-ודרמה היא סוכן השינוי המרכזי בדרמה תרפיה.
כולם תרמו להתפתחות הדרמה תרפיה מאז שנות ה- 30 ועד היום.

דרמה ותיאטרון- אומנות בבתי החולים
דוגמאות לתיאטרון או דרמה ב health setting מאז שנות ה- 30 ועד היום, מופיעים באופן נרחב.
ב nursing time 1956, לדוגמא, יש סיפור קריסמס שמוצג על ידי מטופלים מבית חולים לחולי נפש. מזור הפיק משחקים/הצגות, בטיפולים פסיכיאטריים. (1966) וגרין הפיק משחק/הצגה בטיפול בבית חולים לחולי נפש. (1966). שניהם תארו את היצירה והמופע של הפקה תיאטרלית. הדגש כאן הוא על יצירתיות, הופעה ונסיבות של health setting mental.
בשנות ה-50 סטגר וקוגינס עבדו בבית החולים (של טמפה, איי דייוויס בפלורידה). עבודתם מהווה דוגמא לפרקטיקה שבאה מנקודת מבט תרפויטית יותר מאשר פרקטיקה בה "ההופעה" במרכז.
במאמר ששמו "Theatre Therapy" הם מתארים פורמט של קבוצה הנפגשת אחת לשבוע.(עמ' 76) יעד בסיסי מתואר כ "בידור" למטופלים עם ערך נוסף של "the betterment of personnel relation" . צוות כישרוני נבחר על ידי ראשי המחלקה. הזמנות חולקו למטופלים בערבי חמישי בזמן ארוחת הערב. קהל אשר היה מורכב מ 160 מטופלים , אלה הקליטו/תעדו את הופעת הצוות. בעבודה היה קיים קונטקסט של תהליכי שיקום.
מטופלים שנכחו, חשו מעודדים בדרכים רבות, באופן אינדיבידואלי ובאופן כללי.
"למטופלים באשפוזים ארוכי טווח, למטופלים מהשיקום וממחלקות של מחלימים, המופע הביא הקלה מהחד גוניות… מטופלים מהמחלקות הפסיכיאטריות גילו בהיותם חברים לקהל תיאטרון, שחזרתם למציאות מתרחשת בדרך רכה יתר מאשר יכלה להיות". (Steger and Collins, 1960).
דוגמא זו של "Theatre therapy" עם הופעת הצוות המוכשר, מייצגת אספקט אחד בשטח זה של עבודה.
גישות בנות זמננו טוענות, כי המצב בו הצוות הוא המופיע והמטופלים הם הקהל, מחזקות את הרעיון, שהצוות בעל מסוגלות ולמטופלים אין מסוגלות.
יותר ויותר עבודה, כללה את המטופלים עצמם ביצירת הפקות, כתיבה, בימוי והופעה. בכמה טיפולים (setting) ברור כי הדרמה היא חלק מהתהליך הטיפולי. אחרים ראו בעבודת התיאטרון בקונטקסט זה, באופן מובהק, אומנות, ללא קשר או תפקיד תרפויטי.(Pickard ,1989).
כמה מסגנונות העבודה השתמשו בתיאטרון/דרמה, מסיבות סוציאליות או כדי ליצור גישה לתיאטרון ולדרמה. (נסיבות מיוחדות של בית חולים או health setting . (גרין,1966 ברוק, 1975).)
בשטח הזה של הפרקטיקה, הדגש היה על תהליך שניתן, בעל רווחים טיפוליים, הנובע מהיצירה ומהצגת המופע. (דוגמאות מאוחרות יותר כוללות את Shakespeare Company's (Theatre Performances and workshops at Broadmoor Spcial Hospital
אמונה וריד ג'ונסון, חקרו את הדרכים, בהן השתתפות במופע יכולה להשפיע באופן חיובי על הדימוי העצמי של המטופל בקהילה ובמגוריו באוכלוסיית מטופלים עם בעיות נפשיות (mental health care). עבודה נוספת, (כפי שנעשתה בבית החולים הכללי "טמפה" המתוארת לעיל) רומזת, על הפוטנציאל התרפויטי, מהשתתפות או צפייה באירועים תיאטרליים, דרמטיים. חלק מחשיבים את הערך התרפויטי בצפייה, בתיאטרון ומתארים אותו כחלק מהדרמה תרפיה. (ריד ג'ונסון 1980, ריד ג'ונסונן ומוניח 1975, מזור 1966).
(עמ' 77)
עזרה ונספח (לואי)

לנסר (1947) כתב: "כתיבה, משחק כטכניקות להערכה ולתרפיה עם עבריינים" – טכניקות דרמטיות כעזרה לתהליכי הערכה לתכנית טיפול מילולי. באופן דומה, אליס: "השימוש במשחק דרמטי להערכה ותרפיה" (1954) וגאנס: "הצגת הסצנה הדרמטית כגירוי למטופל להיות חלק מאינטראקציה בקבוצה טיפולית" (1963). הוא השתמש בטכניקות דרמטיות להערכה ולעזרה בתהליך טיפולי מילולי. אלה, יחד עם דוגמאות רבות נוספות, מהווים את השיטה השנייה הנפוצה בעבודה עם דרמה בטיפול . "drama in therapy" . כאן הדגש הוא על דרמה כלואי, כנספח לתהליך טיפולי או לאזורים נוספים בתרפיה כמו הערכה לפני טיפול, קבוצות פסיכותרפיה או קבוצות שיקום או בילוי.
גישה זו סוכמה היטב על ידי דר' אלפרד סולומון בעבודתו הנרחבת "drama therapy " (1950) כשהוא אמר:
"הטיפול לא יכול להתבסס, רק על שימוש בדרמה. אלא, שימוש בדרמה יחד עם טכניקות פסיכיאטריות, פסיכואנליטיות, בקבוצת פסיכותרפיה".(סולומון, 1950)
עבודתו של פראנק קוראן ב 1939 היא דוגמא לתופעה זו. נערים מתבגרים בטיפול לבעיות התנהגות כתבו מופע במסגרתו, "איך גנגסטרים נוצרים". הם השתמשו בתחפושות, תפאורה, הופעה. אבל זה היה נראה כמו דרך ליצירת חומרים לעבודה בקבוצות טיפוליות קטנות בהן תתאפשר ההעמקה והחקירה (1939).
ברצועה זו של עבודה, דרמה יעילה בתרפיה, אבל היא צריכה להיכלל בתוך קונטקסט אחר, "מקובל", צורת תרפיה מקובלת, על מנת להיות אפקטיבית או בטוחה.
הדרמה יכולה לשרת או לעזור להפקת חומרים טיפוליים, אך ההתמודדות עימם תתקיים במקום אחר. או לעזור למטופל בשינוי כחלק מטיפול אחר- פעילות דרמטית קצרה תוך טיפול מילולי לדוגמא.
הדרמה היא לואי, נספחת או נחותה מלהיות תרפיה עצמאית ומבוססת.

דרמה היא הטיפול? Drama is the therapy
מסוף שנות ה- 30 ועד שנות ה- 70 חל גידול בדגש על הדרמה כמדיום מרכזי לשינוי, כתרפיה עצמה, בזכות עצמה. בדרך כלל, למרות זאת, מושגים וצורות עבודה עדין היו מבולבלים עם שטחים טיפוליים אחרים.
שלב זה אופיין במאבק למציאת קונספט ברור, מתודולוגיה, שפה, ולפרסום הדרמה כאפקטיבית כטיפול. Effective as a Therapy"".
(עמ' 78) העבודה התאפיינה לרוב, בניסיון לתאר דרך עבודה ספציפית, לאמוד את ערכה במנותק מתחום הערכים בה היא נמצאת, חיפוש אחר מתודה או סדרת הצהרות או היפותזות כלליות. ניתן להסביר זאת כמאפיין את שלב ההתהוות. הדרמה תרפיה החלה לעזוב את הרעיון של "לואי"/ עזרה/ נספח, אך עדיין לא הייתה לה זהות מלאה או הבנה של מה היא עושה. חלק מהעבודה עדיין נעשתה בבידוד יחסי. מספר יחידים עבדו בכיוונים מקבילים או שהחלו להיווצר קבוצות מרקע דומה כמו חינוך או תרפיה.
דוגמא לשטח השלישי כלל lefever "בסיס תיאורתי להפקה דרמטית כטכניקה בפסיכותרפיה" (1948). מקמילן "מציגים פעילות לחולים רגרסיבים כרונים" (1956) או קור "הפקה לא מובנית של מופע בובות בקבוצת תרפיה לילדים". (1964).
Cerf (1968) הוא טיפוסי לשלב זה. הוא לקח דרך עבודה המבוססת על גישתו עם קב' אחת והכליל אותה כמתודולוגיה רחבה. החלו להשתמש במושג "דרמה תרפיה" ודרמה הפכה למרכזית ומשמעותית כעבודה עצמה.
בכל אופן, נראה היה כי ההכשרה לא הייתה ספציפית ונלקחה מסוגים שונים של הכשרות.
ב – 1968 , Cerf עבד עם מתבגרים צעירים המרכז לטיפול בילדים בקנטאקי. בתקופה זו הוא היה מנהל של תיאטרון ילדים והנחה סדנאות. המחלקה לבריאות הנפש הרשתה לקיים תכנית של שישה שבועות שבהמשך נהפכה לתכנית מצויה. Cerfתאר את עבודתו כ "דרמה תרפיה". הסשנים התקיימו מדי שבוע והדגש היה על מיומנויות למידה לתלמידים. הוא תאר את עבודתו כך:
"ההתנסות בדרמה יכולה להגביר התפתחות אישיותית בנערים צעירים מופרעים. גם משחקי תפקידים וגם תרגילים יכולים להיות בעלי ערך של עזרה לתפיסת העצמי וליצירת קשר עם אחרים. השתמשתי עם אותם התרגילים עם חולי נפש שהעסקתי בהכשרת שחקנים " ( Cerf, 1972)
הוא הדגיש יצירתיות – כשדן במטרות, שימוש בדמיון, תרגילי קול ויכולות להתרכז. הנושאים המרכזיים בדרמה תרפיה שלו התמקדו על תהליכים יותר מאשר על תוצרים (1972). Cerf, התייחס לניגודיות בין פסיכודרמה לדרמה תרפיה: פסיכודרמה מזוהה כיותר ישירה ומעמתת, זה שורש העבודה עם המטופל. הבעייה נראית באופן ישיר מדי.
בדרמה תרפיה המטופל פותר את בעיותיו הרגשיות תוך הסתתרות מאחורי מגן. (1972)
חוברת בהפקת "Educational Drama Association" דרמה עם מתבגרים לא נורמלים (subnormal), מתאר דרמה תרפיה כ"עבודה באמצעות דרמה בדרך מובנית" (סלייד, לפיט וסטנלי, 1975) וחלקו כמה מהתכונות ש Cerf דיבר עליהן. האנשים שעבודתם תועדה בחוברת הוכשרו באנגליה בקורס על הדרמה של הילד. עבודה זו מתוארת כדרמה תרפיה ונראית כ"child drama" בשימוש עם מתבגרים. ""child drama התאים עצמו עם טיפול ובאמת רק חלק מצורת עבודה גדולה יותר בדרמה תרפיה…שיכולה לכלול רמה גבוהה של הכשרה סוציאלית והבנה של מגוון דרגות של יכולת" (1975).
העבודה המתועדת על ידי Eileen Lafitte תוארה בפני מטופלים וצוות כ "creative moment" על מנת להימנע מתביעות. זו הייתה למעשה "דרמה תרפיה" אך מכיוון שטרם הוכרה באופן פורמאלי וטרם הוערכה על ידי רופאים מבתי חולים, היה חשש מתביעות (1975) . החוברת הצהירה שהנושאים הפרקטיים היו סיוע במודעות עצמית ובמודעות לסביבה, עידוד שימוש בשטף השפה, ותקשורת דרך פנטזיה תוך התכוונות לפיצוי על הבידוד.
הסטינג היה, חצי שעה טיפול במשך 5 ימים למשך 4 שבועות. הפרקטיקה היא תערובת של השפעות של לאבאן מתחום התנועה ומטכניקות מה ""child drama הכוללות אימפרוביזציה, משחק דמיוני ומשחק תנועה אינדיבידואלי. בכל יום היה עיסוק בתמה אחרת ומבנה שנקבע על ידי הצוות. בחוברת שלהם הודגמו מספר אי בהירויות וקשיים בדרמה תרפיה: מטופלים נתנו מסגרת התייחסות אחת בזמן שלצוות היו כמה מסגרות התייחסות. יש שיפט בין טרמינולוגיה של חינוך ושל תרפיה לבין דרכים לתאר את התהליך בעבודה. ""child drama למשל, זו גישה שבנחישות שורשיה ורעיונותיה בחינוך ובפרקטיקה. מנקודת מבט היסטורית התמונה מרתקת כ"ביצבוץ הדרמה תרפיה כמאבק להיוולד".
ההבנה שדרמה יכולה להיות תרפויטית, קיימת. נוכחת גם התשוקה לתקף את הרעיון הזה בדרך אמפירית בשילוב הצורך להיות מאושר על ידי רשויות מוכרות- רופאי בית החולים.
סלייד תאר דוגמא משנות ה- 30. שתי דוגמאות מאותה תקופה נמצאו בעבודתם של פלורשיים והורביץ. (עמ' 80) פלורשיים בעבודתה "דרמה תרפיה" (1946) הביאה את התהליך הדרמטי לחזית העבודה. היא השתמשה בפעילות המשחק כתרפיה. השתמשה במגוון טקסטים של א.א. מילן "ילד בא הביתה" ובמופע מריונטות "מרמדיוק והבננה האדומה", היא תארה את הערך התרפויטי למטופלים בהזדהות עם משחק התפקידים, המודעות לרווחים המופקים מלהיות חלק מקבוצה תהליכית יצירתית. הלא מודע, דיכא כוחות (עוינות למשל?) ויכול להימצא כשימושי בהבנה ובביטוי חברתי מקובל.