אליעז- The concept of dramatic transference

הסבר
להלן פרוט הפריטים שמופיעים בסכימה 3 (העברה דרמטית)
1. יחסי פנטזיה כלפי התרפיסט (נסתר) – מטופלים בדרמ"ת חווים יחסים מעוותים כלפי התרפיסט. "אשליה ספציפית" שמשחזרת יחסים עם אוביקט ראשוני. הדרמ"ת שונה ממסגרת פסיכואנליטית בשלוש דרכים עיקריות:
א. דרמ"ת לרוב היא עבודה קבוצתית, לפחות חלק ממנה. תגובות של העברה בקבוצות הן נפוצות. העברה יכולה להתרחש כלפי חבר מהקבוצה או כלפי הקבוצה כישות או כלפי התרפיסט, ולכן טבעה של העברה יכול להיות מושפע מתהליכים קבוצתיים.
ב. הדרמה תרפיסט מעורב פעיל בכך שהוא ממלא תפקידים אחדים: מנהל במה, מנחה קבוצה, משתתף בתפקידים דרמטיים. ניתן לטעון שזה כשלעצמו מונע את התפתחות ההעברה. ואולם, לפעילות של התרפיסט יש תפקיד סלקטיבי. העברה שבה התרפיסט נחווה כאוביקט ראשוני שהיה אפאטי, מדוכא, מזניח או משותק יותר קשה להשליך על תרפיסט פעיל. העברה שבה התרפיסט נחווה כשולט, דורש, מניפולטיבי, נצלן יכולה להתפתח ביתר קלות. עדין, מרגע שהתרחשה העברה, זה לא יהיה שונה מה"אשליה הספציפית" של פסיכואנליזה. העברה יכולה להיות מומשגת כתוספת או עיוות של מאפיין מבוסס מציאות של התרפיסט.
ג. יחסי העברה משחקים תפקיד שונה בדרמ"ת לעומת פסיכואנליזה. בעבודה אנליטית, העברה היא חלק חיוני מהטיפול. בדרמ"ת היא לעיתים חלק מהטיפול. דרמ"ת יכולה להמשיך גם בלי תגובות העברה מרכזיות. ואולם, תגובות העברה כאלה אכן מתרחשות וכשהן מתרחשות הן חייבות להיות מזוהות והטיפול בהן חייב לערב טכניקות ייחודיות המפורטות להלן. כלומר, העברה היא אלמנט חיוני בדרמה תרפיה כתחום טיפולי, אבל היא לא אלמנט מחויב בכל רגע בטיפול.
2. חוקים של יחסים טיפוליים (גלוי) – חוזה מוגדר הוא מרכיב של טיפול בדרמ"ת לא פחות מאשר בטיפול פסיכואנליטי.
3,4 חוקים של היחסים הדרמטיים (נסתר), ויחסי פנטזיה (דרמטית) עם התרפיסט או עם הקבוצה (גלוי) – זהו הכלי הטיפולי העיקרי. המצב הדרמטי הוא כזה שיש עליו הסכמה מודעת בקרב חברי הקבוצה לגלם פנטזיה.
א. המשתתפים בדרמה יכולים לכלול או לא לכלול את התרפיסט. השתתפות של התרפיסט מצריכה הסכמה הדדית עם המטופל, באופן גלוי, שמה שמגולם הוא לא מציאות אלא פנטזיה. כשהתרפיסט לא משתתף, החזרה לתפקיד התרפיסט מתאפשרת בזכות היכולת לעזור למטופל להשליך את הדימוי ההעברתי שעלה על הדמויות המגולמות על ידי חברי הקבוצה.
ב. משחק דרמטי הוא אנלוגי למשחק דמיוני. על אף שיש תשומת לב גלויה ומודעת לסיטואציה הדמיונית, מערכת חוקים נסתרת ליחסים הדרמטיים האלה תתלווה לכך (יאלום, 1975).
ג. בסיטואציה הדרמטית, אם כן, יש הבחנה בין התחום של הפנטזיה הדמיונית לבין חוקי היחסים. לפיכך, דרישות האקסיומה המתוארות בתרשים 3 מתקיימות .
5. מודעות לפנטזיה האישית (גלוי) – זו יכולה להיות המטרה של דרמ"ת. הדרך למודעות לפנטזיה הזאת , בפסיכואנליזה, היא לרוב דרך ניתוח ההעברה . בדרמ"ת,המודעות הזאת יכולה להיות מושגת באמצעות סיטואציות שלאו דוקא מערבות העברה.
כשמתרחשת סיטואציה של העברה ומתייחסים לכך בדרמ"ת, המטרה הטיפולית חייבת להיות מודעות של פנטזית העברה הספציפית. מודעות זו חייבת לכלול את מודעות המטופל שהוא ליהק את התרפיסט לתפקיד ספציפי ושתפקיד זה השתחרר 'בגדול' מעולמו הפנימי. לדוגמא: אם המטופל חווה את התרפיסט כאביו השתלטן, אין זה מספיק עבור התרפיסט להסיט את ההשלכה הזאת לסיטואציה דרמטית בקבוצה. על מנת שהמטופל ירכוש מודעות תרפויטית ליחסים אלה, המטופל חייב לזהות שמדובר בשחזור של היחסים עם אביו כמכלול של יחסי העברה כלפי התרפיסט.

טיפול דרמטי בהעברה
כיצד ניתן לתאר טיפול בסיטואציה העברתית בדרמ"ת? תרשים 4 מתאר את התנועה בין האלמנטים השונים (מתרשים 3), כאשר תנועה זו זהה בבסיסה לזו בפסיכואנליזה (תרשים 2).

תרשים 4: טיפול בהעברה בדרמ"ת

נסתר: 1. לאפשר את הפנטזיה
2.פיצול cleaving
גלוי: 3. העצמה enhancement
4. מודעות לפנטזיה

ישנם שני הבדלים ברורים בין טיפול פסיכואנליטי לבין הטיפול בהעברה בדרמ"ת:
1. פיצול מוביל להעצמה – ברגע שהתרפיסט מזהה תגובה העברתית, הוא יכול לבחור מיד להגביל את התגובה ההעברתית הזאת. התרפיסט יכול לעשות זאת על ידי הסטה של ההשלכה ממנו על ידי הדגשה אקטיבית של תפקידו כתרפיסט/כמנהיג/כבמאי.
2. העצמה אפשרית לאחר פיצול – פיצול מונע העצמה שמכוונת באופן לא מודע כלפי התרפיסט. ואולם, פיצול משאיר את האפשרות של העצמה נוספת של הדמות ההעברתית הקודמת דרך דמויות אחרות. בדרמ"ת 'הפרסונה הדרמטית' גמישה ומתרחבת באופן מקסימלי. מאפשרת התקדמות לעבר העצמה נוספת, אלה כוללים: השלכה מחדש של הדמות על התרפיסט, אבל בהקשר של התרפיסט משחק תפקיד מודע. דרכי התקדמות נוספים מערבים השלכה על חברי הקבוצה שנטלו על עצמם תפקידים. במצב זה התרפיסט עוזר למטופל להעריך אילו תפקידים הוא העביר לחברי הקבוצה. דמויות חשובות ויחסי אובייקט יכולים להיות מושלכים בדרך דמיונית או דרמטית על מנת ליצור חוויה מחודשת תרפויטית שלהם. פסיכודרמה וגשטלט משתמשים בטכניקות האלה באופן קבוע. טכניקות של השלכה מחודשת מודגשות בבתי ספר שמכחישים או ממעיטים בחשיבות של תגובות העברה. בי"ס כאלה עשויים לטעון שכל עוד התרפיסט פעיל ולא מנסה ליצור מראה פסיכואנליטית, תגובות העברה לא מתרחשות. המחבר טוען שפסיכואנליזה לא יוצרת העברה, אלא שהיא מטפלת בתגובות העברה בדרך תרפויטית יעילה (סאנדלר).
במונחי המאמר הזה, מרבית מהתנהגות הפסיכואנליסט מכוונת להעצמה של הדמות המושלכת עליו ושימור האפשרות של פיצול יעיל של דמות זאת בזמן הנכון. כפי שצוין קודם, הפעילות של הדמה תרפיסט אינה מונעת התפתחות העברה אלא שהיא יכולה לפעול כסוכן נבחר (ראה סעיף 1.ב.)
המחבר אסף ראיות קליניות של התפתחות תגובות העברה בהקשר של דרמ"ת ומאמין שתגובות העברה מתרחשות במרבית המצבים הקליניים. במקרה של דרמ"ת, התעלמות או הכחשה של העברה יש בה רק כדי להגביל את התרפיסט בניצול התרפויטי שבתופעה חיונית זו.
המצב מערב, אם כן, הכרה התהליך של השלכה על התרפיסט ודמויות אחרות. האנליסט יזמין השלכה מתמשכת עליו; מטפל הגשטלט יראה רק את ההשלכה על מדיה אחרת. איפה הדרמה תרפיסט יכול לחפש אלטרנטיבה?

המודל הטיפולי של סאליבאן (Sullivan)

"ניתן לחלק את הטכניקות הבין אישיות לשתיים, אלה שמתיקות השלכה ואלה שמפחיתות אותה. את הראשונות אני מכנה "השלכה נגדית": מכוונות כלפי האחרים שבחדר. המטרה של התערבויות אלה היא להתיק את ההשלכה מהמדיום שבין התרפיסט והמטופל אל חלל או מסך מלפניהם….המטרה היא לא להפחית אלא להעביר את ההשלכות" (Havens).

הנוסחא של Havens לטכניקות של "השלכה נגדית" של סאליבן מספקות כיוון לאנאליזה. אנו מוצאים כאן הסכמה של הסיטואציה העברתית והעברת ההשלכה אל 'מסך'. במקום אחר, מתאר הבנס את הטיפול של סאליבן ככזה שבו התרפיסט יושב לצד המטופל. השניים מתבוננים במסך דמיוני שעליו העולם החברתי של המטופל נוצר מחדש.
הדרמה תרפיסט מבצע מהלך דומה כשהוא מארגן גילום דרמטי של יחסי אובייקט ההעברה. ואולם, במקום לחפש השלכה מחדש על מסך דמיוני, הדרמה תרפיסט עושה שימוש בבמה דרמטית לצורך כך. ניתן לסכם שהמטרה היא לא להפחית או לחסל השלכות אלא להעביר אותן, כלומר לפצל אותן מהתרפיסט ולהעצים אותן דרך המדיום של הדרמה.
חשובל ציין דבר נוסף, למרות שהשלכה נגדית "פיצול בשירות ההעצמה" יכולה להידמות לטכניקות בינאישיות, המטרה הסופית בשימוש בטכניקות אלה שונה בצורה משמעותית; טכניקות בינאישיות נועדו כדי להשיג שינוי לא דרך התבוננות מעמיקה על יחסי אוביקט או העברה ספיציפית, אלא דרך שינויים בעיוותים שמתווכים על ידי שיחה תרפויטית. "לבעוט בהנחות במקום לבחון השלכות יהיה המדיום של שינוי (ג'ונס). לפיכך, מתבצעות הערות על היבטים מסוימים ביחסים במקום ניסיונות לאפיין את היחסים 'in toto'. "המסך הדמיוני הוא יותר כמו ניתוח אופרטיבי מאשר בדיקה היסטורית" (ג'ונס).
כאן, דרמ"ת עולה בקנה אחד עם פסיכואנליזה ועם טכניקות של השלכה מחודשת אחרות. השלכה נגדית, או טכניקה של "תנועה/מעבר מההשלכה" מלֻוות בהעצמה של יחסי האובייקט. המטרה כוללת ראיה עמוקה על טבעה של הפנטזיה הזאת, אשר תשוחזר ותחווה מחדש בדרך גלובלית במונחי טכניקה דרמטית, כמו גם הרחבה של מיומנויות אגו בשינוי במישור המודע. הבמה היא קודם כל לצורך יצירה מחדש, לאחר מכן לצורך שינוי. מסיבה זו, המחבר מדגיש את המודעות לפנטזיה כמטרה הטיפולית הסופית.

שיקולים מבניים של העברה
בפסיכואנליזה, הדרך שבה מתפתחת ההעברה על ידי המטופל נחשבת כמאפיינת את מצבו. האבחנה של האנליסט מקופלת לשניים: ראשית, הדמויות והיחסים המושלכים על האנליסט מספקים את המשמעויות האישיות שדורשות אנליזה. שנית, היכולת של המטופל להתייחס לתרפיסט בדרך של העברה משמשת כאבחנה חשובה תוך כבוד למבנה של החיים הפנימיים של המטופל ויחסיו עם אובייקטים פנימיים. הנושא המבני הזה דורש עיבוד רב יותר. תיאורטיקנים פסיכואנליטים בשני העשורים האחרונים ניסו להרחיב ולהגדיר מחדש אספקטים מסוימים בהגדרה של 'העברה'. תיאורטיקנים שמו לב מזמן שלא כל המטופלים היו מסוגלים לפתח תגובות העברה יעילות כשהיו בטיפול פסיכואנליטי. חלק מהמטופלים הפכו למעורבים יתר על המידה עם התרפיסט, איבדו קשר עם המציאות של היחסים הטיפוליים וכתוצאה מכך דרשו את מימוש שאיפותיהם במקום את האנליזה. אחרים נראו שלא מסוגלים ליחס רגשות מסוימים כלפי האנליסט, במקום זאת, הם נשארו מרוחקים, התייחסו לאנליסט כאנליסט בלבד, אך עם רגישות יוצאת דופן להיפגע מהאנליסט.
בשובנו להגדרה של העברה דרמטית, ניתן לטעון שביחסי העברה רגילים האנליסט משחק שני תפקידים במקביל: כאנליסט וכאימאגו (דמות אידיאלית שמיוצגת על ידי אדם אחר) מעולמו הפנימי של המטופל. נתבונן כעת על מטופלים הרואים רק את האימאגו ומאבדים את התרפיסט ומטופלים הרואים רק את התרפיסט ללא האימאגו הספציפי. הבנס התייחס למצבים אלה כמקרים פרטיים של 'הצפה של העברה' והעברה לא מספקת. נדון בשני אלה בנפרד:
הצפה של העברה – במקרה זה, העצמה אינה חיונית. המטופל משליך באופן ספונטאני על האנליסט דמויות מעולמו הפנימי. האנליסט יעשה לכן שימוש בטכניקות פיצול כדי להוציא את ההשלכות ממנו על מנת לשמר את התרפיה.
הבנס דן בשימוש בטכניקות השלכה נגדית של סאליבן. לבסוף, הטיפול מתמקד בהבאת חומר לרמה הגלויה. הבעיה היא לא בעליה לבמה אלא בירידה ממנה.
העברה לא מספקת – במקרה זה, המטופל אינו מצליח להכתיר את האנליסט באימאגו נפרד. במקום זאת המטופל מתייחס לאנליסט כחלק ממנו, כלי לא ספציפי כדי להוביל שינוי נוכחי וויסות של הערכה עצמית.
כאן, הבנס מצטט את השימוש באמפטיה קיצונית, בדומה לטכניקה אקזיסטנציאלית, כמאפשרת יכולת עמידות של המטופל בטיפול וכמשחררת אנרגיה נרקיסיסטית; כלומר למשוך את תשומת ליבו של המטופל במטפל כאובייקט. טכנית, כשמישהו מדבר על הדגשת טכניקות של העצמה, עליו להיות מוכן לדחות תמרוני פיצול. העצמה כאן מתייחסת לא להעצמה של ההשלכה של אימאגו מעוצב כבר, אלא ליצירה והתפתחות של אימאגו כזה. יחסי האוביקט עם האנליסט מתקדמים לשלב בו האימאגו הוא מאורגן דיו במטופל כך שהוא יכול להתמודד איתו כאימאגו המושלך לאחר מכן בטיפול (קוהוט).

טיפול של בעיות מיוחדות בהעברה בדרמ"ת
טיפול אנליטי, אם כן, עובר שינוי חיוני בתגובה למצבי העברה מיוחדים אלה. במקרה של דרמ"ת, כל מסקנה צריכה להיות יותר ניסיונית. ניתן רק לבנות מדריך בסיסי לשאלות המעורבות. ניסיון קליני נוסף נחוץ כדי להשלים את הפרטים ואולי אף לנסח מחדש את המפה.
• במקרה של הצפה של העברה, הסתה של היחסים הפנטזיונרים עם התרפיסט יתרחשו מהר ולעומק. אם התרפיסט מנסה לפצל את הדימוי הזה דרך גילוי החוקים של היחסים הטיפוליים, הפיצול הזה יהיה לא מספיק. התרפיסט יצטרך לגייס כלים נוספים לתמוך בתהליך – כמו מה? אחרי פיצול פשוט, התרפיסט יכול להשתמש בפנטזיית יחסים גלויה לחברים אחרים בקבוצה או כלפיו במהלך הדרמה כדי להעצים את האימאגו שפוצל. לתהליך זה יכולות להידרש 4 וריאציות:
1. הצפה אוטומטית גורמת להעברה. התרפיסט יבחר דרמה בה מעורבים חברי הקבוצה בלבד, ללא השתתפות של התרפיסט. ההסתה הטבעית של דרמה יכולה להחליש את האחיזה במציאות המקשה על המטופל להבחין בין המציאות של התרפיסט לביו הפנטזיות הפנימיות של המטופל. לא מודע
2. פיצול – שלב ראשון, פיצול מתרחש רק באופן חלקי. התפקיד של הקבוצה תהיה פיצול יותר מאשר העצמה. יתכן שהדרמה תצטרך להיות מאוד מפורשת על מנת לתפוס את תשומת ליבו של המטופל הרחק מהתרפיסט. הכוח הדרמטי של הקבוצה משמש בעיקר להתחרות עם הכוח הדרמטי של העברה יותר מאשר להעצים אימאגו מפותח בצורה מעורפלת. לא מודע.
3. פיצול – שלב שני – התרפיסט משתמש בתפקידו כבמאי כדי להרחיב את התפקוד של הפיצול. הוא יכול להתנהג במכוון בצורה לא עקבית עם האימאגו המועבר. בחלקו עדין לא מודע.
4. המטרה הסופית של הפיצול יכולה להיות מוגבלת. יתכן שיהיה זה מספיק עבור המטופל להשיג פיצול ומודעות למאבק הממושך עם האימאגו המועבר. יתכן שהמטופל לא יפיק תועלת מפירוש הקושר את האימאגו המועבר עם ההעברה על התרפיסט. מודע.

• במצב של העברה לא מספקת, טכניקות של העצמה הן בסדר עדיפות. קוהוט מסביר שמטופל במצב כזה חווה קושי להיכנס לאספקט הדרמטי של יחסי ההעברה. כאן, שימוש בטכניקות דרמטיות לא תספקנה כדי להעצים השלכה של אימאגו ספציפי. מעבר לכך, האימאגו הספציפי צריך להיווצר לפני שיהיה מאורגן דיו כאוביקט. לפיכך, השינוי העיקרי בטכניקה יהיה של דחיה חיונית בשלב של ההעצמה. זה יכול להתרחש במקור רק בצורה הראשונית של ההעברה, בפנטזיה נסתרת של יחסים כלפי התרפיסט. כיצד העצמה כזאת יכולה להתבצע? ככל הנראה, טכניקה אינדיבידואלית נחוצה.
אפשר לנחש שטכניקה כמו איפור תידרש בשלב ההעצמה. במהלך השלב הזה, שיכול להיות ממושך, מפגשים קבוצתיים ישמשו ברובם כתפקיד רקע. הדרמה והקבוצה תיהפך לבולטת יותר בתהליך הטיפולי ברגע שהמטופל גיבש לעצמו את עולם האוביקט הפנימי שלו. נחוץ ניסיון כדי להצביע על התאמות נוספות.

תרשים6: טיפול בהעברה לא מספקת:
1. לאפשר את הפנטזיה
2. העצמה-שלב ראשון (יצירת העברה משמעותית כלפי התרפיסט מעודדת על ידי עבודה של אחד על אחד).
3. העצמה – שלב שני (שימוש בטכניקות דרמטיות להעצמה נרחבת של ההעברה. זהו שלב היפוטתי, מעמיד בעיות למחקר נוסף).
4. פיצול (שאלת מחקר: באילו נסיבות המטופל יוכל לשאת פיצול דרך כלים דרמטיים?).
5. מודעות לפנטזיה האישית.

הדימיון בין תרשים 6 לזה של פסיכואנליזה ברור. הדימיון הזה הוא בראש ובראשונה הודות להגבלה ברורה של העצמה בתחום של יחסים ישירים עם התרפיסט. יש לציין שהיעילות של טכניקות ייחודיות בדרמ"ת בטיפול בהעברה לא מספקת טרם נבחנו.

על הדרמה תרפיסט, כמו גם על הפסיכואנליסט, לזהות איזה צורת העברה עובר המטופל מבין שלוש הצורות של העברה- מותאמת, מוצפת ולא מספקת, ולכוון בהתאם את תגובותיו.

פסיכואנליזה דרמ"ת
מתן אפשרות לפנטזיית העברה מתן אפשרות לפנטזית העברה
העצמה של פנטזיית העברה פיצול
פיצול העצמה של פנטזיית העברה
מודעות לפנטזיה אישית מודעות לפנטזיה אישית

דרמ"ת הצפה של העברה דרמ"ת העברה לא מספקת
מוקדמת, פנטזית העברה אינטנסיבית מתן אפשרות לפנטזית העברה (מותאמת)
פיצול, שלב ראשון העצמה שלב ראשון
פיצול שלב שני העצמה שלב שני
מודעות לאימאגו הראשוני (חלקי) פיצול
מודעות לפנטזיה אישית

מסקנות

נחזור לדוגמא של הילד דווין שנשאר בסוף המפגש כרוך סביב התרפיסט, בוכה "אל תעזוב אותי, אל תתן להם לקחת אותי, הבטחת לי שתהיה איתי". התרפיסט כבר לא היה תרפיסט, אלא היה האיש הזקן שהבטיח להיות איתו. זוהי דוגמא להעברה, העברה במשמעותה הכפולה: תוכן מוגדר, כלומר מערך מוגדר של פנטזיה ורגש ולא סתם גישה כללית ומעורפלת; ואוביקט מוגדר – כלומר המערך הועבר באופן ייחודי לדמות התרפיסט ולא באופן כללי ומעורפל לדמויות שונות.
ההסתה למערכת היחסים עם התרפיסט התרחשה במהירות ובצורה עמוקה מאוד. פיצול של האימאגו מהתרפיסט על ידי החוקים הברורים והגלויים של היחסים הטיפוליים (התרפיסט ניסה להזיז את דווין ממנו). בעשותו זאת, התרפיסט אמר לדווין: "אני מבין שאנחנו צריכים לשלב ידיים וללכת לכיתה". זה הוכח כלא מספיק, מה היה על התרפיסט לעשות?
התרפיסט יכול היה להשתמש בפנטזית יחסים גלויה לחברי קבוצה אחרים כדי להעצים את האימאגו שפוצל. לדוגמא לומר "שלום" בערבו את חברי הקבוצה בלבד. או לקחת את תפקיד "הבמאי" העוצמתי כדי להרחיב את הפיצול.
הדגש הגור של ניתוח ההעברה, ביחד עם התפתחות פסיכולוגית העצמי, הובילו פסיכואנליטים נוספים לנסות ולהגדיר ולהרחיב את מושג ההעברה. על אף שקימת ספרות נרחבת, העברה פסיכואנליטית נשארת כמקרה פרטי שבו הגבלות של טכניקות מגבילות את הביטוי והטיפול בהעברה.
בחפשי תפיסה כללית יותר של העברה, גיליתי שדרמ"ת יכולה להציע הבנה חליפית למצב ההעברה. מה שמתואר כ"העברה דרמטית" יכול להיחשב כביטוי עמוק של העברה במהלך מצב טיפולי. "העברה פסיכואנליטית" יכולה להיות מובנת כביטוי ספציפי של העברה דרמטית.
רוב התנהגותו של הפסיכאונליסט מכוונת להעצמת דמות ההעברה שמושלכת עליו. הדרמה תרפיסט, לעומת זאת, יכול לפעול כסוכן נבחר, וזה אינו מונע את התפתחות ההעברה. בסוכן נבחר, המחבר מתכוון שהדרמה תרפיסט מסוגל להעביר את ההעברה מהתרפיסט כיישות אל התרפיסט כאדם, בעודו עובר מתפקיד לתפקיד. מעברים אלו מגבירים את איכות ההעצמה ומביאה לפיצול.
גרינסון טוען שכדי שפסיכואנליזה תהיה מוצלת, חייב להיות פיצול בעצמי של המטופל בין "עצמי הגיוני, מתבונן ומנתח ועצמי חווה, סוביקטיבי ולא רציונלי". זהו הפיצול בין משתתף לצופה – גורם חיוני בדרמ"ת. על ידי אימוץ התפיסה של המרחק האסתטי , שני המצבים (צופה ומשתתף) יכולים להתקיים בו זמנית. כשזה מורגש ונצפה "הפרדוקס של הדחקה נפתר".
עולות שאלות מחקר ובעיות בהעברה בדרמ"ת; במצב של העברה לא מספקת, שאלת מחקר יכולה להיות: כיצד התרפיסט ימשוך את תשומת ליבו של המטופל בתרפיסט כאוביקט? מהן הטכניקות בדרמ"ת להעצמה? העצמה כאן הכוונה לא להעצמה של השלכה של אימאגו מעוצב כבר, אלא ליצירת והתפתחות אימאגו .
במצב של הצפה של העברה, השאלות יכולות להיות: מהן טכניקות הפיצול שדרמה תרפיסט יכול להשתמש בהן כדי להסיט את ההשלכה מהאדם שבתרפיסט כדי לשמר את התרפיה? איך טכניקות של השלכה נגדית של סאליבאן יכולות להתבטא בדרמ"ת?
על אף שמחקר זה מתמקד במודל פסיכואנליטי לדרמ"ת, מודלים אחרים משמשים כדי להסביר את התחום הצעיר שיש לפתח בו תיאוריות. המודל של אינטרקציות סימבוליות, לדוגמא, מספק קרקע עשירה לבניית תיאוריות חדשות בדרמ"ת.תיאוריות אחרות (כדוגמא אריקסון, יונג, פיאזה) צריכות להבחן במחקרים נוספים.
ניתן ליישם את מחקר זה בהכשרת דרמה תרפיסטים ואולם, מחקר נוסף דרוש לבחינת ההשפעות של עבודה עם העברה בדרמ"ת. העברה היא תופעת מורכבת גם בפסיכואנליזה, שנבחנה במשך שנים רבות. הואיל והיא בחיתוליה בתחום של דרמ"ת, יש צורך במחקר מעמיק בטרם הסקת מסקנות.
לקשר בין העברה ודרמה יש יישום הן בפסיכותרפיה פסיכואנליטית והן בדרמ"ת. לזו הראשונה, הקשר הזה מעניק מטאפורה רעננה, העברה כדרמה, שיכולה לעזור בהרחבת התפיסה הכללית של העברה. זה מעניק גם טכניקות חדשות שהתרפיסט יכול לעשות בהם שימוש כדי להאיר את המודעות של המטופל.. לזו האחרונה, היחסים האלה מעניקים תפיסה משמעותית שהיא בשורשי הפרקטיקה של דרמ"ת.
על אף שהמחבר משווה שתי שיטות של פסיכותרפיה, צריך לזכור שהפסיכואנליזה באה מהיסטוריה ארוכת שנים של תיאוריה ופרקטיקה, בעוד שדרמ"ת עדין מתעצבת.
מאמר זה הוא חלק מעבודה רחבה יותר של העברה בדרמ"ת של המחבר. זו תחילת ההבנה של הקשר בין העברה פסיכואנליטית ובין מה שהמחבר מכנה "העברה דרמטית".
בזכות בחינת מעמיקה יותר של התדירות ואיכות ההעברה דרך דרמ"ת, ניתן יהיה להתקרב להבנה גדולה יותר של החשיבות בטיפול בדרמ"ת.
הגישה שהמחבר מציג אין מטרתה ליצור מודל מוסכם על כולם, יש הבדלים תפיסתיים ופרקטיים בין תרפיסטים. עדין, אני מקוה שמאמר זה מכיל מידע מספיק כך שניתן יהיה לעקוב אחר הכיוון הכללי בטיפול בהעברה בדרמ"ת.