מאפייני הפסיכודרמה.

חמשת מרכיבי הפסיכודרמה ע"פ מורנו הם:
1. במה. 2. פרוטגוניסט. 3. פסיכודרמטיסט: מפיק, תרפיסט, מנחה, אנליסט.
4. אגו מסייע- שלוחה של המנחה, הקבוצה, הפרוטגוניסט. 5. קהל.
להלן הסבר קצר על כל אחד מהם + הדגמה מתוך הפסיכודרמה המצורפת (פסיכודרמה של מור)
הבמה:
בעבר, המבנה הארכיטקטוני של הבמה היה במה עגולה ולה שלוש מדרגות. המבנה העגול מאפשר לכל המשתתפים לשבת מסביב לבמה ולהרגיש חלק ממנה, כך שבכל רגע נתון הם יכולים להצטרף לפסיכודרמה.
שלושת המדרגות/השלבים של הבמה סימלו ציר אנכי של השתחררות ממתחים, תנועתיות, גמישות ומוביליות. כמו כן הם מייצגים את המעבר מהמציאות החיצונית למציאות הפנימית.
• במדרגה הראשונה- מתרחש החימום, המפגש עם המנחה והראיון.
מבחינת הפרוטגוניסט זהו הצעד הגדול, המעבר מהקהל לעבודה וההכרזה על החשיפה.
• במדרגה השנייה, קיימת תנועה לכיוון הפעולה. שם מתרחש הסולילוקווי, המונולוג הפנימי של הדמות, ושם יוצרים המנחה והפרוטגוניסט דפוס עבודה משותף.
• במדרגה השלישית- מתבצעת העבודה העיקרית, שם באה לידי ביטוי מציאות חייו האמיתית של הפרוטגוניסט כמו גם "המציאות העודפת" שלו.
כיום, בחלק מהמקומות עדין נוהגים להשתמש בבמה המתוארת כאן אך ברוב המקומות הבמה איננה מוגדרת בהגבהה והיא חלק מכל החלל הטיפולי.

בשני המקרים, הבמה מספקת למטופל מרחב גמיש לעבודה. ("מרחב פוטנציאלי" לקיום טיפול כפי שויניקוט מכנה זאת).
ההנחה היא שהמציאות היא צרה ומגבילה מבחינת הלחצים, הדרישות והבעיות והיא עלולה לגרום לאיבוד שיווי המשקל. היא מצמצמת את מגוון התפקידים שלנו ופוגעת בספונטאניות. על הבמה, הפרוטגוניסט יכול למצוא מחדש, באמצעות השיטות הפסיכודרמטיות את מה שאיבד במציאות, הוא יכול להשיג חופש ומרחב.
בפסיכודרמה של מור הבמה היתה חלק מהחלל של הכיתה, החלק שקרוב ללוח. כאשר חלל הבמה הוגדר למעשה ע"י המשתתפים שישבו סביב הבמה ב1/2 עיגול. מרחב זה היווה עבור מור את המרחב הפוטנציאלי לעבודה והתרחש בו תהליך נפשי שמור עברה.
הפרוטגוניסט:
הפרוטגוניסט הוא הגיבור הראשי של המחזה הפסיכודרמטי. הוא לא שחקן שנכפה עליו תפקיד אלא משחק את חייו על הבמה. פרוש המונח: הראשון לפעול, הראשון לקרב. מי שסיפור הסבל האישי שלו נפרש על הבמה (אגוני- צער, סבל). הפרוטגוניסט עובר מסע על הבמה שיש בו ייסורים וסבל, ובכך מייצג תהליך שעובר כל אדם. הוא עובד בשביל הקבוצה.
העקרונות המנחים את העבודה של הפרוטגוניסט:
1. הספונטאניות: הפרוטגוניסט בוחר בדרך משלו והמנחה הולך אחר בחירותיו.
2. הביטוי בפעולה- העולה על הביטוי המילולי.
3. המעורבות- מקסימום מעורבות בסיטואציה הפסיכודרמטית.
בחירת הפרוטגוניסט נעשית על ידי המנחה או על ידי הקבוצה.
כשהמנחה בוחר, הוא בוחר ע"פ צורכי הקבוצה.
בפסיכודרמה של מור, מור היתה הפרוטגוניסטית, היא נבחרה ע"י המנחה וחלק מסיפור חייה (בתור ילדה) נפרש על הבמה, סיפור זה היה כרוך בסבל של אם שלא מקשיבה לה ולדעתה, ומחליטה עבורה (עבור מור) מה היא רוצה.
המנחה:
למנחה 4 פונקציות
1. המפיק של הפסיכודרמה- Producer 2. מטפל, תרפיסט, יועץ- Therapist 3. מנתח- Analyst 4. מנחה קבוצות- Group leader
במציאות תפקידים אלו חופפים זה לזה וקשורים זה לזה.

תפקיד המפיק – זרקא מורנו מדברת על כך שהפסיכודרמה מכילה חוויה סוריאליסטית. כשהפרוטגוניסט עולה לבמה בד"כ הפסיכודרמה תהיה שונה ממה שדמיין לעצמו, הפסיכודרמה משתלטת על עולמו של הפרוטגוניסט. תפקידו של המפיק- לסייע לתהליך זה ככל האפשר, לאפשר אותו.
המפיק אחראי גם לקשר בין ההפקה לקהל. המפיק יכול להיות נוכח או פסיבי בהתאם לפרוטגוניסט ולסגנון המנחה.
תפקיד האנליסט- תפקידו להגיע להבנה של המחשבות והרגשות של הפרוטגוניסט ולתת להם פרשנות, גם באמצעות הקהל. הפסיכודרמטיסט מנהל מעין מחקר, הוא משתתף, שחקן וצופה. עורך ניתוח דרך הפעולה התקשורתית של המטופל ומנסה לתת משמעות להתנהגות הפרוטגוניסט בהווה באמצעות התנהגויות העבר.
החלק הדיאגנוסטי הנ"ל מתבצע תוך כדי התהליך הפסיכודרמטי. באמצעות הדיאגנוסטיקה אנו מסייעים לפרוטגוניסט להחליט על הסצנה הבאה והיא מתרגמת לפעולה מיידית. האמפתיה היא אלמנט חשוב בעבודה של המנחה האנליסט.
תפקיד המטפל: סוכן השינוי. דרך מערכת היחסים עימו נעשה השינוי כאשר המטפל מניע אותו. הערך המוסף של ההפקה הפסיכודמטית הוא הערך הריפוי.
תפקיד מנחה הקבוצות: ניהול תהליך קבוצתי, יצירת מרחב לעבודה קונסטרוקטיבית. כל קבוצה שמתכנסת יש לה Primary Task- מטרה שלשמה היא עובדת. העבודה נעשית דרך החומרים האישיים אך מחפשים כל העת את ה"קול הקבוצתי".
תפקיד המנחה כולל גם את ארגון ה- setting: מבנה הקבוצה, זמן, מקום, תשלום, סודיות, נהלים, מגע.
בפסיכודרמה המצורפת (של מור) המנחה היתה כמובן הניה ארצי. היא עזרה למור לבחור את הסצנות מבין האופציות שמור הציעה, היא הציעה הגדלה והעמקה לסצנות מסוימות שהיתה לה דיאגנוסטיקה לגביהם שהן חשובות וקשורות לעולם הרגשי של מור (סצנת הקיא, סצנת העימות מול אמה), וניהלה תוך כדי כך את התהליך הקבוצתי, העליה של הכפילים השונים ועוד.
האגו המסייע
שלוחה של המנחה שבאמצעותו המנחה יכול להיות מעורב בפסיכודרמה וללמוד על הדמויות בחייו של הפרוטגוניסט.
האגו המסייע הוא גם שלוחה של הפרוטגוניסט. בנוסף, האגו המסייע הוא שלוחה של הקבוצה.
כשלוחה של הפרוטגוניסט האגו המסייע משקף את כל הנעדרים המשמעותיים בעולמו של הפרוטגוניסט. מנעדרים דמיוניים, דרך אנשים אמיתיים, חפצים ובעלי חיים. האגו המסייעים עוזרים לפרוטגוניסט להמחיש את עולמו על הבמה.
כשלוחה של הקבוצה- האגו המסייע מאפשר לקבוצה לראות את האטום הסוציאלי של הפרוטגוניסט. העבודה של האגו המסייעים כרוכה בטלה: המשיכה והדחייה של האנשים בקבוצה זה לזה, ובהעברה: ההשלכה של הפרוטגוניסט על האגו המסייעים. בכך נעשית גם עבודה קבוצתית. ההזדמנות של אגו מסייע לשחק תפקיד גורמת להרחבת רפרטואר התפקידים שלו, לרגישות ולגמישות בחייו. האגו המסייע פועל, in action, הוא הווה בתפקיד ומקבל דבר מה מתוך התפקיד שהוא עושה.
האגו המסייעים בפסיכודרמה של מור היו נירית ותמר שייצגו 2 חלקים באישיות של מור, חלק של חשיפה טוטאלית וחלק של שמירה טוטאלית.
נירית נבחרה לחלק של החשיפה הטוטאלית ותמר את החלק של השמירה הטוטאלית, הבחירות הנ"ל מעידות על הטלה הקיים בין מור לנירית ומור ותמר ועל האטום הסוציאלי של מור.
אגו מסייע נוסף היה אמא של מור, גם הוא מעיד על הטלה והמשיכה/הדחייה של האנשים בקבוצה.
גם הקיא (הקאה) קיבל הנפשה וקיבל יצוג ע"י אגו מסייע, זוהי דוגמה לאגו מסייע שהוא 'חפץ'
אגו מסייעים נוספים שהיו: האח האב והדוד.
הקהל:
הקהל הוא הקונטקסט הטיפולי. הוא אינו רק צופה אלא תורם לעבודה הטיפולית. בכל רגע נתון כל אחד מהקהל יכול לעלות לבמה ולהיות אגו מסייע. (תמר, נירית, אלון, יעל, סיגל, אייל). הקהל משתמש בפעולה שנעשית על הבמה כדי לעבור את התהליכים הרגשיים שלו. הרגשות שמתעוררים הופכים מודעים יותר ולכן השרינג הוא חשוב. הוא מאפשר קתרזיס לקהל "קתרזיס של אינטגרציה". לתהליך שהקהל עובר יש גם אפקט ריפויי. הפרוטגוניסט מבין שהוא לא לבד בסיפור חייו.
הקהל פסיכודרמה של מור היה הקבוצה, מתוכו עלו אגו מסייעים ע"פ בחירתה ש למור ובצורה ספונטאנית ביוזמתם של האנשים בקבוצה. הקהל עבר תהליך ריגשי יחד עם מור, תוצאות/עדויות של תהליך זה באו לידי ביטוי בשרינג.

מורנו – אבי הפסיכודמה:
חייו של מורנו הם ביטוי לצורך לתקן את היכולת היצירתית באמצעות הספונטאניות והדמיון.
ע"פ מורנו תהליך היצירה וטבע היחסים בין האנשים הם החשובים ולא התוצר הסופי. הוא טבע את המונח Cultural Conserve– מוצר תרבותי שמור = כל יצירה הופכת למוצר תרבותי שמור, מאבדת את היצירתיות. למשל- הפסל של דויד. ברגע שמיכאל אנג'לו סיים ליצור אותו הסתיימה היצירתיות והפסל הפך מוצר תרבותי שמור. מטרת הטיפול היא להשיב את היצירתיות שכן תהליך היצירה הוא שחשוב ולא התוצר.

גם ויניקוט התייחס לתהליך היצירה בדרכו שלו: ע"פ ויניקוט בשלב הראשון קיימת התאמה מלאה בין האם לתינוק. התינוק מפנטז על השד, ומקבל אותו. מבחינת התינוק קיים רק עולם פנימי, ואין עולם חיצוני. בחוויה שלו הפנטזיה שלו היא שיוצרת את המציאות והיא שגרמה לדבר לקרות. זהו ה- Moment of illusion. לתינוק יש חוויה של יצירה, של בריאה, הוא מרגיש "אלוהים קטן". לדעת ויניקוט החוויה הזו היא בסיסית לחיים. מורנו, מאמץ את הגישה הזו במושג ה- God head.

לדעת ויניקוט, קיימים 3 קטבים: האחד- המציאות: האובייקט, האירוע, המסומל. השני- הדמיון- חפץ המעבר, המסמל. השלישי- הסובייקט וחוויתו הפנימית. בין שלוש הקטבים הללו מתרחש ה"מרחב הפוטנציאלי". המרחב הפוטנציאלי הוא במקום שבו יכול להתרחש הטיפול. והוא מקביל לבמה הפסיכודרמטית אצל מורנו. על הבמה מתאפשרת החזרה לספונטאניות.

ההגדרה של ספונטאניות היא: 1. תגובה למצב חדש (כאשר התגובה אפקטיבית), 2. תגובה חדשה למצב ישן.
אדגים את ההגדרה באמצעות 2 דוגמאות:
דוגמה ראשונה: תגובה למצב חדש (כאשר התגובה אפקטיבית) – מעיין (שם בדוי) נמצאת במסיבה ופתאום היא שופכת בטעות משקה על הרצפה באמצע רחבת הריקודים.
זהו מצב חדש עבורה שכן היא בד"כ מאורגנת ומדויקת בתנועותיה ולעולם לא שפכה משקה במסיבה. היא מגיבה במבוכה גדולה וצחוק עצבני שבאמצעותו היא מנסה להסתיר את מבוכתה. המקרה הנ"ל הוא אומנם מצב חדש עבורה (היא לעולם לא שפכה משקה במסיבה) אך תגובתה איננה ספונטאנית שכן היא איננה אפקטיבית: היא מרגישה מבוכה, חוסר נעימות, והצחוק שמנסה להסתיר זאת – מגלה את מבוכתה. יתכן שתגובתה היא הכללה למצבים אחרים בהם היא מוצגת בחברה באור שלילי, (ולכן המצב לא ממש חדש) ושגם במצבים הללו היא תמיד מגיבה במבוכה וצחוק עצבני.
אילו מעיין היתה מגיבה בתגובה הולמת יותר ואפקטיבית עבורה ועבור הסביבה ניתן היה לראות בתגובתה תגובה ספונטאנית.
דוגמה שניה: תגובה חדשה למצב ישן: לצילי הפרעות אחילה, היא בולמית. חולשתה העיקרית היא לעוגות. בכל פעם שהיא נתקלת בעוגה היא זוללת את כל העוגה ולעיתים אף מספר עוגות, בסוף היא מקיאה את כולן.
באחד הימים, בדרכה לבליינד דייט היא ראתה עוגת שוקולד מדהימה בקונדיטוריה, בגלל שלא רצתה שיהיה לך ריח של קיא מהפה בבליינד דייט הצליחה להתגבר על הדחף לאכול את העוגה. האם זו תגובה ספונטאנית? אמנם היה שינוי בהתנהגותה, היא הגיבה בצורה חדשה למצב ישן ולא אכלה את העוגה אבל…הדפוסים נשארו בעינם.

לגילי הפרעות אחילה, היא בולמית. חולשתה העיקרית היא לעוגות. בכל פעם שהיא נתקלת בעוגה היא זוללת את כל העוגה ולעיתים אף מספר עוגות, בסוף היא מקיאה את כולן. לאחר אשפוז וטיפול, באחד הימים, בדרכה לעבודה היא ראתה עוגת שוקולד מדהימה בקונדיטוריה, היא הרגישה את הדחף הרגיל לקנות את העוגה ולאכול את כולה אך יחד עם דחף זה הרגישה עוד משהוא, חדש, סוג של ביטחון עצמי ואהבה עצמית, היא חשה ברצון לעשות טוב לעצמה, להרגיש בריאה, רצון לצאת מהדפוסים הישנים. היא לא קנתה את העוגה.
האם זוהי תגובה ספונטאנית? לדעתי זוהי תגובה ספונטאנית שכן היה שינוי ברמת ההתנהגות וגם ברמת הרגש, כמו כן, נראה ניצוץ של שינוי דפוסים.

לדעת מורנו- האנושות סובלת מאי שקט חברתי ונפשי- והפסיכודרמה, באמצעות כלים השאובים מהתיאטרון, תביא מרפא והקלה. הספונטאניות והיצירתיות ישפרו את מצב האנושות. מורנו טוען שתהליך טיפולי אמיתי לא יכול שמטרתו תהיה פחות מהאנושות כולה.
לכל אדם יש פוטנציאל מולד ליצירה ספונטאנית ואנו צריכים להעניק לו כלים להגיע אליהם.

מורנו שם לעצמו 2 מטרות הניתנות למיקום על שני צירים: אישי וקבוצתי.
1. גילוי היצירתיות והספונטאניות הקיימים בכל אחד מאיתנו- god head. כוח היצירה הוא כוח הבריאה האלוהי שבכל אחד מאיתנו. – ציר אישי
"god head". אלוהים התחיל כיוצר, כבורא, כפסיכודרמטיסט. מורנו התעניין בנקודת הבריאה- בזמן של הבריאה. לדעתו, הכתיבה הפילוסופית הזניחה את "אלוהים כבורא" בזמן הבריאה, ומורנו בוחר לשים עניין זה במרכז.

2. מפגש אמיתי ומשמעותי בין בני האדם- encounter, מפגש בכאן ועכשיו של הקבוצה, בין אנשים. כל אחד מחברי הקבוצה הוא יוצר, שותף, Co- creator. המפגש מתרגם לטכניקות של סוציומטריה וסוציודרמה –ציר קבוצתי.

אלו שני צירים שבמובן מסוים קיים ביניהם פרדוקס. מצד אחד, מורנו שם דגש על הפרט כמי שמכיל בתוכו את האלוהי באמצעות עבודה ספונטאנית עם הפרוטגוניסט. מצד שני, האדם אינו נתפס כפרט בודד אלא כחלק ממערכת הקשרים החברתיים ולכן הפסיכודרמה מציעה עבודה על מפגש אמיתי בין בני אדם.

קיים ציר שלישי בתורה של מורנו- הוא הציר הקוסמי: אנו מורכבים מהסיפור האישי שלנו, מההקשר החברתי וגם מההוויה הקוסמית. הפסיכודרמה של היחיד היא חלק ממארג כלל אנושי.

מורנו מציג 5 עקרונות שיאפשרו את בניית העולם החדש:
1. כל פרט ישקם את היכולת הראשונית ליצור ולברוא באמצעות הפוטנציאל הספונטאני והדמיון.
2. כל פרט יאמין ויכיר באלוהות שבו, וכך יתייחס לעצמו.
3. כל פרט ייקח אחריות להפוך ל- Co creator כחלק מהגזע האנושי.
4. כל פרט יכיר בכך שכל אחד מסביבו הוא אלוהות שווה.
5. כל פרט יכיר ויבין שהעתיד שלנו טמון במפגש האמיתי בין ה- co-creators- ה- encounter.

טכניקות פסיכודרמטיות:
אסביר תחילה את הטכניקות הפסיכודרמטיות המרכזיות הקיימות ואחר"כ אדגים אותם באמצעות הפסיכודרמה של מור וינייטים אחרים שנעשו בשיעור ליווי צפייה.

טכניקות מרכזיות:
כפיל –
הכפיל הוא תת קבוצה של אגו מסייע. מטרתו לתת ביטוי וורבאלי למילים חבויות, לתת מודע של הפרוטגוניסט. הוא נועד לקדם את הפרוטגוניסט במהלך הפסיכודרמה לקראת הקונפליקט, ובמקביל לתת תמיכה וביטחון כדי שהפרוטגוניסט יוכל להיות ספונטאני. תפקיד הכפיל נבנה ע"י הזדהות פיזית, יכולת אמפטית, יכולת גמישות. יכולת לשים את עצמי בצד ולהיות נוכח בשביל הפרוטגוניסט.
לכפיל אופני ביצוע שונים כגון: כפיל מחקה, כפיל ששואל שאלות ומפנה את הפרוטגוניסט לתוך עצמו או למקום מסוים בקונפליקט, כפיל מקדם שעוזר לפרוטגוניסט להגיע לעיקר, כפיל מבצע שעושה דברים בשביל הפרוטגוניסט כאשר הוא איננו יכול לעשות אותם, כפיל פרובוקטיבי שאומר את הבלתי צפוי, כפיל משקף, כפיל מלווה התומך בפרוטגוניסט ונותן לא תחושה שהוא לא לבד. יכול להיות מצב של ריבוי כפילים (לפרוטגוניסט יש מספר כפילים) או כפיל חלקי (מבטא חלק מאישיות הפרוטגוניסט) או כפיל התפתחותי: הפרוטגוניסט בגיל מוקדם (היה בפסיכודרמה של אלון)

בפסיכודרמה של מור, מור לא בחרה לעצמה כפיל שילווה אותה לאורך כל הפסיכודרמה, אך חברי הקבוצה עלו מפעם לפעם והציעו כפילים שונים. כמו כן היו כפילים חלקיים שליוו אותה לאורך כל הפסיכודרמה: נירית ותמר שייצגו חלקים מהאישיות של מור (החלק של החשיפה הטוטאלית והשמירה הטוטאלית)

מראה –
הכפיל מחליף את הפרוטגוניסט ומשחק אותו כך שהפרוטגוניסט יכול לצפות בהתרחשות מפרספקטיבה אחרת, טכניקה זו מבוססת על הרחקה. זהו תהליך שיקוף דרך פעולה (נדמה לי שזה היה בוינייט של תמר בקורס ליווי צפייה), כשמשתמשים בטכניקה זו ניתן לאפשר לפרוטגוניסט לעמוד מהצד ולומר את דעתו על הסצנה דרך נקודת המבט של המטפל (הפרוטגוניסט מחליף תפקיד עם המטפל)
מציאות עודפת –
הרחבת המציאות שהייתה, יצירת ארועים שלא קרו או לא יכולים לקראות במציאות, בטכניקה זו משתמשים הרבה פעמים כסיום וסגירה של הפסיכודרמה. בטכניקה זו הפרוטגוניסט בעצם מוזמן לעשות משהוא שהיה רוצה שיקרה בעתיד או לשחק דמות מסוימת באופן אחר מאשר במציאות.
בוינייט של ענת נעשה שימוש בטכניקה זו.
אגו מסייע –
שלוחה של המנחה שבאמצעותו המנחה יכול להיות מעורב בפסיכודרמה וללמוד על הדמויות בחייו של הפרוטגוניסט.
האגו המסייע הוא גם שלוחה של הפרוטגוניסט.
כשלוחה של הפרוטגוניסט האגו המסייע משקף את כל הנעדרים המשמעותיים בעולמו של הפרוטגוניסט. מנעדרים דמיוניים, דרך אנשים אמיתיים, חפצים ובעלי חיים. האגו המסייעים עוזרים לפרוטגוניסט להמחיש את עולמו על הבמה.
בנוסף, האגו המסייע הוא שלוחה של הקבוצה.
כשלוחה של הקבוצה- האגו המסייע מאפשר לקבוצה לראות את האטום הסוציאלי של הפרוטגוניסט.

סוגי האגו המסייעים הם:
1. האחר המשמעותי – משהו מהאטום הסוציאלי. בפסיכודרמה של מור אלו היו האם, האב, האח, הדוד.
2. הכפיל . בפסיכודרמה של מור היו נירית ותמר שייצגו 2 חלקים באישיות של מור, חלק של חשיפה טוטאלית וחלק של שמירה טוטאלית.
3. החלק של משהוא מרוחק – דמות כללית שאין לה משמעות קונקרטית קרובה לפרוטגוניסט. בפסיכודרמה של מור נהג הקיבוץ היה האגו המסייע הזה.
4. תפקיד של דמות פנטזיונרית כגון אבא אידיאלי, שופט, אלוהים, ארכיטיפ
5. הנפשה של עצם, ניתן לתת לעצם לדבר לראות את מערכת היחסים שלו עם הפרוטגוניסט. בפסיכודרמה של מור זה היה הקיא.
6. מושג אבסטרקטי / סטריאוטיפ קולקטיבי (ארכיטיפ כפי שיונג כינה זאת) כגון המזרחי / הפולני / האשכנזי / הכעס / הביקורת. בוינייט של סיגל פדה היו ארכיטיפי כזה (הדיסלקטית )
7. כסא ריק המייצג את האחר המשמעותי.
8. אגו מסייע דומם.
9. אגו מסייע שהוא הקהל שמשתתף באופן פעיל. בוינייט של ענת הקבוצה כולה היתה הקהל שצופה בטקס הסיום שלה. חלקו של הקהל קיבל תפקידים קונקרטיים והיה פעיל. גם בפסיכודרמה של מור הקהל היה פעיל וקרא לאמא של מור לחפש אחריה כאשר היא התחבאה "הקהל: תפתחי את העיניים, תחפשי טוב טוב… היא נעלמה לך כבר מזמן"
10. דמות מתקנת לדוגמה: אבא חדש / אמא חדשה (בד"כ זה יהיה בטכניקה של מציאות עודפת). בפסיכודרמה של מור בסצנת הסיום יש אמא שמתנהגת אחרת מהרגיל.

חילוף תפקידים –
בטכניקה זו מעלים לבמה אדם שלא נמצא, ומאפשרים לפרוטגוניסט להיות האחר הזה. חילוף תפקידים מניע את התהליך דרך הפעולה.
בחילוף התפקידים אני נמצא בתפקיד האחר, זהו איננו האחר האמיתי אלה האחר המופנם בתוכי, זוהי הזדהות השלכתית. חילוף התפקידים מאפשר לפרוטגוניסט לחוות את החלקים האחרים שנתן או קיבל מהאחרים בחייו. בפסיכודרמה של מור, כאשר מור אומרת בתור האמא שלה "קשה לי…ואיפה אני…אני עסוקה" ניתן לראות שהאמא המופנמת של מור נתפסת על ידה כאשא אגוצנטרית, יתכן והאם אמיתית של מור איננה כזו אך בחוויה האישית של מור היא כזו. כאשר מאפשרים למור לשחק את האמא שלה מאפשרים לה לתת ביטוי לחלקים האלו בתוכה. חלקים שמיוצגים ע"י אמה.
עימות –
מפגש הידברות אמיתי בין האני לאתה, במפגש זה שנים עולים לבמה והמנחה מנחה את שני המשתתפים / שני הפרוטגוניסטים. במפגש כזה כל אחד אומר את דברו ואח"כ מבוצע חילוף תפקידים ולאחריו ניתן לעשות "תיקון" – מאפשרים לכל אחד לומר לשני מה הוא רוצה ממנו ולאלו דברים לא סגורים זה מוביל את כל אחד מהאנשים במפגש. בפסיכודרמה של טוני בשלב מסויים (לקראת הסוף) היה עימות ביני לבין טוני, ואח"כ בין יעל פז לבין טוני.

טכניקות סוציומטריות –
הטכניקות הסוציומטריות מודדות את היחסים החברתיים בקבוצה. זוהי טכניקה שבאמצעותה מתגלה ההרכב הפנימי של היחסים החברתיים הקבוצתיים ומקומו של כל יחיד במבנה הקבוצתי.
ביסוד השיטה הסוציומטרית מונחת השאלה הסוציומטרית. שאלה זו מופנית לחברי הקבוצה ועל פיה כל אחד מהם בוחר חברים שהוא מעדיף או דוחה או אדיש/ניטראלי לגביהם
הטכניקות הסוציומטריות יכולות להיות גלויות (סוציוגרם קבוצתי) או אנונימיות (על גבי שאלון).