אילמות סלקטיבית – טיפול בשיטת cbt

עבודת סיכום בקורס

טיפול קוגנטיבי התנהגותי בילדים

מגישה: נירית כורך  ת.ז. 029312303

שם המטופל: א.א.

שם המטפלת: נירית כורך ואיילת שרמן

תיאור כללי ורמת תפקוד:

איתמר (שם בדוי) בן 4.5 נמצא בגן עיריה, בטרום חובה, הוריו נשואים כעשר שנים, יש לו אח שגדול ממנו בשנה, אח "מוצלח" מכונן, איתמר נחשב "הילד הבעייתי במשפחה", ההורים יהודים, בעלי השכלה האקדמאית, אמא מנהלת חשבונות ואבא מנהל בחברה ממשלתית, מצב סוציואקונומי של ההורים ממוצע.

איתמר טופל במרכז שינויים נירית כורך, מרכז שנותן שירות לקופות החולים בטיפולים רגשיים והתפתחותיים לילדים.

הטיפול באיתמר היה טיפול משולב של שני מטפלות, בשתי שיטות שונות.

1. איתמר קיבל טיפול קונגנטיבי התנהגותי, באמצעות הדרכת הורים והדרכת צוות הגן, טיפול זה לא כלל פגישות פרטניות עם איתמר, הטיפול ניתן ע"י נירית כורך.
2. טיפול הבעה ויצירה שכלל רק פגישות פרטניות עם איתמר, טיפול זה ניתן ע"י איילת שרמן.

עבודה זו תעסוק בטיפול הקוגנטיבי התנהגותי שניתן ע"י נירית כורך.

הטיפול הקוגנטיבי התנהגותי כלל פגישת אינטייק עם ההורים, 6 פגישות עם האמא, ושתי פגישות עם הגננת של איתמר.

 

אמא של איתמר יזמה את הטיפול ופנתה למרכז שינויים באמצעות הקופח, סיבת הפניה המוצהרת היתה אילמות סלקטיבית ממנה סובל איתמר מעל שנה, אולם בשיחותיה הראשונות התלוננה בעיקר על התנהגות אלימה של איתמר כלפי האח הבכור וכלפיה, על קושי בהצבת גבולות.

ניכר היה שהיא רוצה לעזור לאיתמר בנושא האילמות אך מתקשה להתפנות לכך בשלב הראשוני של הטיפול בשל הקושי היומיומי של ההתמודדות עם התנהגותו "הפרועה" של איתמר בבית.

 

האם סיפרה שהיא הבחינה שאיתמר לא מדבר עוד בגן טרום טרום חובה, לא עם הגננת ולא עם הילדים.

בגיל 3 נכנס לגן עיריה, לדבריה הגננת היתה "קשוחה" ולכן לא הצליחה לגרום לאיתמר לדבר, בסוף השנה אימו העבירה אותו לגן אחר וחשבה שבגן החדש ידבר, אך זה לא קרה. לטענתה הגננת של הגן הנוכחי עוד יותר קשוחה, כרמל (שם בדוי) אימו של איתמר מאשימה את הגננת בכך שאיתמר לא מדבר. "בגללה הוא לא מדבר, כי היא קשוחה, במקום לפתוח אותו היא סגרה אותו".

איתמר לא מדבר עם צוות הגן, מדבר מילים בודדות עם הגננת כאשר היא פונה אליו ישירות. (עונה לתשובותיה). לא מדבר עם ילדים בגן, לא מדבר עם מבוגרים אחרים (חברות של אמא) ולא עם  הילדים של החברות הנ"ל.

האם והגננת מדווחות שהתנהגותו של איתמר בגן "קפואה", הוא לא מדבר, עוטה על עצמו הבעה אטומה, ממעט לשתף פעולה, נראה כאילו הוא בעולם אחר, לא שותף, לא חלק. אימו סיפרה בכעס רב על הגננת שבמסיבת חנוכה התנהגותו היתה קפואה: " הוא היה כל כך קפוא, כאילו הוא לא נמצא, לא הגיב, לא חייך, לא שמח, לא רקד. והכל בגלל הגננת הזו. בבית הוא ממש לא ככה, הפוך מזה, בבית הוא מלא חיות, אפילו יותר מידי"

מדיווחי האם והגננת ניכר שאיתמר נמצא בחרדה גדולה.

החרדה של איתמר וביטוייה כאילמות מקשים על איתמר להצטרף למשחק עם חברים בגן, הגננת מספרת שכאשר הוא רוצה להצטרף למשחק של קוביות. הוא מגיע, שם קוביה בכח במרכז, וכיוון שלא דיבר לפני ההצטרפות למשחק, ולא טיווך את פעולותיו במילים, חבריו לגן לא מקבלים את התנהגותו. הוא חווה דחיה מצד חבריו. הם לא משתפים אותו והוא יוצא כועס מרוב האינטראקציות החברתיות בגן.

בתצפית שערכתי בגן ראיתי התנהגות התואמת את דיווחי הגננת, איתמר לא דיבר עם ילדים, לא דיבר עם הצוות, ישב קפוא על כיסא, סרב להשתתף כאשר הגננת הזמינה אותו במפגש הבוקר. גם הסייעת איתה החלפתי כמה מילים לפני התצפית תיארה אותו כילד מוזר, לא משתתף, לא מדבר. קפוא.

 

בבית איתמר מתנהג באלימות כלפי האח והאם, מציק לחברים של האח כאשר הנ"ל באים לבקר. עושה דברים מסוכנים כגון לרוץ לכביש, קשה להציב לו גבולות, כל דבר צריך לומר לו כמה פעמים עד שאמא צועקת ורק אז הוא מבצע את בקשותיה. לדברי האם כאשר משבחים אותו ב "כל הכבוד" על התנהגות חיובית הוא "לא קונה את זה".

ניכר כי איתמר חווה את עצמו בבית כילד "רע ובעייתי".

 

מדדים אובייקטיבים: – לא יושמו מדדים אובייקטיבים

 

תאור הופעה והתנהגות:

היות והתהליך הטיפולי שלי כלל רק עבודה עם ההורים אתאר את הופעתם והתנהגותם.

אבא של איתמר הגיע רק לפגישת האינטייק ולפגישה בגן הילדים. הופעתו מוקפדת, שקט, בפגישת האינטייק דיבר רק בסוף הפגישה כאשר פניתי אליו ישירות, ואז סיפר לי שהוא סובל מאילמות סלקטיבית עד היום, דיבר בפתיחות על האילמות שלו. והסביר שמסיבה זו לא דיבר איתי בתחילת הפגישה "אני צריך זמן כדי להחליט האם האדם שמולי מספיק בסדר כדי שאדבר איתו". הוא סיפר שכאשר נאלץ בתפקידו הקודם לתת תדרוך כל בוקר ל 30 איש, נהג להכניס אותם בזוגות לחדר וחזר על התדרוך 15 פעם, בהדרגה עבור לשלישיות ורבעיות. עד שהגיע למצב שמסוגל לדבר עם 15 איש וכך חזר על התדרוך רק פעמיים. (חשיפה הדרגתית). בפגישה עם הגננת לא דיבר כלל.

אמא של איתמר הגיע לכל הפגישות בזמן, לעולם לא פיספסה פגישה, הופעתה מוקפדת מאוד, אישה נעימה, לא ניכר אליה שהיא "לא סובלת אנשים", מחייכת הרבה.

בהתחלה נהגה להתקשר אלי סביב קשיים שעלו בהתנהגות עם איתמר בבית בתדירות גבוהה. לפעמים על דברים פעוטים. כעבור שבוע התחלתי להרגיש לאות ועומס מהשיחות שלה. הסברתי לה שהטלפון זמין בשבילה אבל שאני מבקשת שתסנן ותתקשר רק כאשר זה באמת דחוף: ביקשתי שלפני שהיא מחליטה להתקשר שתיבדוק עם עצמה האם ניתן לדבר על המצוקה שלה בנוגע לאיתמר בפגישה השבועית – ואם היא מחליטה שכן – לא להתקשר.  ורק אם היא מרגישה שהיא צריכה לדבר איתי בדחיפות, עוד לפני הפגישה, שתתקשר בין הפגישות.

ההנחיה הנ"ל עבדה במהירות ושיחותיה של אמא של איתמר פחתו. היא הצליחה להפעיל הגיון בריא בבחירה האם להתקשר או לחכות לפגישה.

 

לאחר מכן, כאשר התקשרה לגבי נושא מסויים, התקשרה גם לאיילת שרמן באותו הנושא. (כנראה שמיתוך החרדה חשבה ששתי תשובות משתי מטפלות עבור אותו נושא ירגיעו אותה יותר), כשגיליתי זאת (התגלה בשיחות השבועיות שהיו לי עם איילת שרמן לגבי הטיפול באיתמר) ביקשתי ממנה להפסיק לעשות זאת. הסברתי לה שלכל מטפלת יש גישה קצת שונה, ושגם אם נגיד לה את אותם הדברים בצורה קצת שונה זה רק יבלבל אותה, רק יגביר את החרדה ולא ישקיט אותה. היא הסבירה שפשוט לא יודעת למי להתקשר בכל  נושא. הרגעתי אותה שזה לא משנה למי היא מתקשרת, שבכל נושא יכולה להתקשר למי שהיא רוצה אבל רק לאחת מאיתנו, שאנו בכל מקרה מדברות אחת עם השניה באופן קבוע ושנעביר את המידע ביננו. אמא של איתמר השתכנעה והפסיקה לעשות "שיחות כפולות"

 

רקע התפתחותי:

איתמר ואחיו הגיעו לעולם לאחר 4 שנות טיפולי פוריות, האם מעידה על עצמה שעבדה כל כך קשה כדי שיהיו לה ילדים שהיא תעשה הכל למענם, ואכן, למרות הקשיים הרבים היא מתגלה כבת ברית מצוינת לטיפול, מסורה, חרוצה, קשובה, מוכנה ללמוד, ומעל הכל – ממשיכה לעבוד קשה למען ילדיה.

 

שני ההורים של איתמר סבלו מאילמות סלקטיביות כשהיו ילדים, אביו של איתמר סובל מאילמות סלקטיבית עד היום. האם סובלת כיום מ  OCD (יש לה טקס של 40 דקות לפני השינה הכולל סגירת דלתות, חלונות וכדומה).

 

האם מעידה על עצמה כטיפוס שלא אוהב אנשים.

למרות שהיא סובלת מחרדות ויש לה דפוס המנעותי, במיוחד בהיבט החברתי, למען ילדיה היא מוכנה להתמודד "עוד בהריון הייתי יורדת לגינה הציבורית כדי להתרגל לנוכחות של אנשים כי ידעתי שאצטרך לעשות זאת עם הילדים". "זה מאוד קשה לי להזמין לו חברים הביתה כי אני לא אוהבת את ההורים בגן, אבל אני פשוט עובדת בזה. אני עושה את זה כי אני יודעת שזה חשוב לאיתמר, אני לוקחת את זה כמו עבודה. זו העבודה שלי"

 

אינטגרציה והמשגה של הפרופיל ההתפתחותי והקוגנטיבי

איתמר נולד לשני הורים שסבלו מאילמות סלקטיבית, אביו סובל מכך עד היום ואימו סובלת היום מ OCD .

בנוסף לכך, לאימו יש סכימה על פיה העולם הוא מקום לא בטוח, קר, חברת אנשים היא מעמסה, התקשורת עם הזולת מכבידה.

נראה כי איתמר אימץ את הסכמה של אימו ולכן "נמנע" מדיבור. (הוא מרשה לעצמו לעשות את מה שאימו היתה רוצה לעשות בעצמה, לא להיות בקשר עם אנשים, לא לדבר עם אנשים).

בנוסף, היותו הילד ה"ילד הבעייתי" במשפחה תורם להרגשת חסור האונים שלו, לסכמה של עצמי "רע" שמביאה להתנהגות הפרועה בבית, במיוחד לאור האיפוק הרב אליו נדרש בגן, בשל האילמות שלו.

ההתנהגות הנ"ל מהווה גם acting aut של בקשה לתשומת לב וטיפול

מהלך הטיפול:

הטיפול באיתמר כלל הפגישות של הדרכת הורים אחת לשבועיים, פגישות עם הגן בהתאם לצורך ופגישות  פרטניות שבועיות של איתמר עם תרפיסטית באומנות שעובדת במרכז – איילת שרמן. התרפיסטית ביצעה בפגישות שלה חשיפה הדרגתית בהנחייתי וליווי שלי.

פגישה 1+2 אינטייק: בפגישות אלו קיבלתי תמונה כללית על איתמר: ההריון של איתמר היה תקין, התפתחות בשנים הראשונות תקינה ו "לפי הספר", לא היו בעיות בגמילה, אוכל וכדומה. ההורים לא ידעו לספר על חרדת נטישה.

המצב חברתי וההתפתחות החברתית עד גיל 3 היתה תקינה.

כאשר שאלתי על הרקע של ההורים התקבלה תמונה מורכבת יותר, אמא של איתמר סבלה מאילמות סלקטיבית כשהיתה קטנה, היום לא סובלת מכך היום אך מעידה על עצמה שהיא "לא סובלת אנשים", יא סובלת היום מהפרעה כפייתית טורדנית (OCD ) הכוללת טקס של בדיקות וידויי שונות במשך 40 דקות לפני שהולכת לשון. (לוודא שהמגבות תלויות כך שהפיתקית נמצאת בצד שמאל, שהגז סגור, חלונות סגורים…) לא טופלה לעולם בהפרעה זו.

אבא של איתמר סובל מאילמות סלקטיבית מאז הגן ועד היום.

 

במסגרת ההדרכה הפסיכלוגית הסברתי להורים על אילמות סלקטיבית, הדגשתי שאיתמר לא מדבר כי לא יכול ולא כי לא רוצה (למרות ששני הוריו סבלו מההפרעה הם חשבו שהוא עושה זאת בכוונה) הסברתי על  מנגנון החרדה וההמנעות. על החשיפות ומטרתן.

 

אמא של איתמר טענה שמי שגרם לכך שאיתמר יסבור מאילמות סלקטיבית זו הגננת שלו. היא האשימה את הגננת באופן מוחלט במצבו, מסיבה זו הדגשתי את המרכיב הגנטי בהפרעה. גם כאשר עימתתי אותה עם העובדה שהיחידה שאיתמר מדבר איתה כמה מילים בגן זו הגננת – זה לא עזר. האם טענה שהוא מדבר עם הגננת רק בגלל שהוא מפחד ממנה.

 

הסברתי שהאילמות נוצרת בד"כ בתחילת השנה בגן, מיתוך קשיי הפרידה הילד "בוחר" להשתמש במנגנון המנעותי של חוסר דיבור. כאשר לא פונים ישירות לילד ומבקשים ממנו לדבר (ע"י ששואלים שאלות ישירות ומחכים לתשובה) המנגנון מתקבע, וגם כאשר הילד התרגל לגן, ונפרד בקלות, הוא ממשיך לא לדבר. בדר"כ רק כעבור מספר חודשים שמים לב לכך ש"הילד לא מדבר בגן" ופונים לטיפול.

 

הסברתי להורים שטיפול קוגנטיבי התנהגותי באילמות סלקטיבית הוא היעיל ביותר לטיפול בבעיה. הסברתי להם שהחשיפה ההדרגתית היא שיטת טיפול התנהגותית שפותחה על-מנת לעזור למטופלים להתמודד עם פחדיהם. הסברתי שעל-פי גישה זו המטופל חייב לבוא במגע עם הגירוי או המצב המפחיד על מנת להתגבר על הפחד, כאשר תהליך זה מובנה באופן הדרגתי המטופל מתקדם בין השלבים מעוררי הפחד בהיררכיה עד שהוא מסוגל לחוש פחד מזערי בלבד למצב המפחיד ביותר.

הסברתי להם שבחשיפה הדרגתית חשוב שהמטופל ירגיש שליטה בסיטואציה: כאשר אדם בוחר לחשוף את עצמו לסיטואציה המפחידה, הוא עושה זאת מתוך בחירה ולא מתוך כפייה. כיוון שהמטופל בוחר בחשיפה נוצרת תחושה של שליטה. תחושת השליטה, מטבעה, מהווה גורם מרגיע, מאחר שחרדה מתעוררת ומועצמת על ידי תחושה של חוסר שליטה והרגשת חוסר אונים. הדגשתי את החשיבות של התקדמות על פי הקצב של איתמר, לפי הרצון שלו. על החשיבות לעודד התקדמות אך בקצב שאיתמר קבוע. הדגשתי את חשיבות חיזוקים חיובים וטבלת פרסים כדי לעודד התקדמות.

 

התוכנית שתוכננה לחשיפות של איתמר כוללה מספר שלבים:

1. עבודה עם החוברת אוגי האוגר, של שניידר בעיבוד של נירית כורך להתאמה לעבודה של הורה ילד.
2. חשיפה של האמא + איתמר + ילד אחד שהוא בוחר. החשיפה בוצעה בחדר צדדי בגן.

• חשיפה במשחק של מילה אחת: זריקת כדור ואמירת צבע שאוהבים, חיה, תכנית טלויזיה וכדומה…
• חשיפה במשחק של שתי מילים: האמא פותחת כלף ואיתמר והחבר צריכים להגיד איזה צורה ואיזה צבע יש בקלף
• חשיפה של שתי מילים כאשר מדברים אחד עם השני: אותו המשחק אבל אחד פותח לשני במעגל.. בסבב… או משחק מלחמה שצריך להגיד מה יצא בקלף, צבע וצורה (הושראו במשחק רק כלפים 1-5 כדי שיהיה קל לשחק ומותאם לגיל 4 )
• חשיפה של שלוש מילים: לספר על תמונה בספר מה רואים / לשחק משחק דמיון עם טלפון מדומה.
• חשיפה מלאה: משחק חופשי, משחק דמיון.
• יזום מפגשים אחהצ עם החבר.

3. חזרה על שלב 2 עם שני ילדים: אמא של איתמר + החבר הקודם + חבר נוסף שהוא בחר
4. חזרה על שלב 2 עם שלושה ילדים, (שני הילדים הקודמים ועוד אחד חדש)
5. חזרה על שלב 2 עם ארבע ילדים.
6. חזרה על כל התהליך משלב 2-6 בשינוי המקום של החשיפות. במקום שהחשיפות יעשו בחדר נפרד הן מבוצעות בפינת הגן. כך הילדים האחרים רואים שאיתמר מדבר ואיתמר רואה את הילדים.

צוות הגן הונחה לעשות את שלב 2 סעיפים א-ה מול איתמר, בכל פעם איש צוות אחר, כדי שאיתמר יתאמן בדיבור גם עם הצוות.

הנחתי את האמא והגן להתקדם בשלבים לפי הקצב של איתמר, הוא קובע את מהירות ההתקדמות. רק לאחר שלב מסויים מצליח מלואו ואיתמר מרגיש בו נוח, עוברים לשלב הבא.

פגישות 3-7 כללו מעקב אחר ההתקדמות של איתמר עם החשיפות:

החשיפות עצמם:

החשיפות של האמא הלכו לפי התוכנית, אמא של איתמר הגיע כל בוקר משמונה עד שמונה ועשרים לחשיפות. ההתקדמות של איתמר היתה עיקבית ויחסית מהירה, לאחר שבועיים של עבודה סיימו את שלב 2, איתמר בשלב זה התחיל לדבר מילים בודדות בגן, עם ילדים מסויימים.

אחר חודש של עבודה הסתיים שלב 5.

לאחר חודש וחצי הסתיים שלב 6. בשלב זה איתמר כבר דיבר באופן חופשי בגן עם ילדים. השתתף במשחקים, ולא נשאר כמעט זכר לאילמות הסלקטיבית מול הילדים. אמא של איתמר הביעה שביעות רצון רבה מהתהליך ומקצב ההתקדמות, ואני שיבחתי אותה על העבודה הטובה שהיא עושה איתו.

 

מול הצוות איתמר כמעט ולא דיבר , רק כמה מילים בודדות עם הגגנת הראשית כפי שהיה מלכתחילה, וזאת כיון הצוות הגן לא עשה חשיפות עם איתמר.

 

עבודה עם החוברת אוגי האוגר:

אמא של איתמר סיפרה שאיתמר לא נהנה לעבוד עם החוברת של אוגי האוגר והנחתי לאמא לשחרר את הנושא/החוברת, אבל לנסות לספר לו סיפור דומה לשל אוגי דרך תאטרון בובות, בזמן המשחק החופשי שלהם או לפני השינה במקום הקראה של סיפור כתוב.

עבודה אם אמא של איתמר על שיפור הקשר עם הגגנת:

פגישות 3+4 אמא של איתמר התלוננה על חוסר שיתוף פעולה של הגננת, הסבירה שהגננת לא עוזרת לה, בקושי מוציאה ילדים לעבודה של החשיפות (למרות שהמפקחת של הגנים קיבלה הסבר על התוכנית ואישרה אותה). אמא של איתמר סיפרה שהגננת מבקרת אותה, כועסת עליה, מאשימה אותה שהיא אמא גרועה ולחוצה ושבגללה איתמר לחוץ, חרד ולא מדבר. בשיחות שלי עם הגננת שמעתי שאכן היא חושבת כך על האמא.

הנחתי את אמא איך לעבוד ולתקשר עם הגננת כך שהיא תתרכך, הסברתי לאמא של איתמר שבגלל שהיא מאשימה את הגננת במצבו של איתמר זה מקשה על הגננת לשתף פעולה, הזכרתי לה שוב את המרכיב הגנטי בהפרעה, את העובדה שאיתמר מדבר עם הגננת. הנחתי אותה להיות רכה עם הגננת, הזכרתי לה שלמען איתמר היא זקוקה לשיתוף פעולה עם הגננת.

תרגלנו משפטים איך לפנות לגננת כך שהיא תרצה לעזור ולשתף פעולה, הנחתי אותה לכתוב מכתב תודה והערכה לגננת על העזרה עם התוכנית, (להדגיש במה הגננת כן עוזרת במקום להתמקד במה היא לא עוזרת) ולהעביר את המכתב עם עותק למפקחת.

בפגישות 5-7 ניכר שינוי משמעותי בדעתה של אמא של איתמר על הגננת, מעמדה שלילית לעמדה חיובית. "אני רואה עכשיו שזה לא קרה באשמתה,… היא עוזרת לי….דווקא איתה איתמר מדבר הכי מכולם…. היא מציעה לי משחקים שמעניינים את הילדים… עוזרת לי כאשר יותר מידי ילדים רוצים להצטרף לחשיפות…עכשיו אני מבינה למה כל ההורים בגן דווקא מרוצים ממנה". גם מצד הגננת ניכר שינוי בגישה ובדעותיה על האם.

 

עבודה עם אמא של איתמר על בעיות ההתנהגות בבית:

בפגישה הרביעית אמא של איתמר התלוננה על קשיים בהתנהלות איתו בבית: היא התלוננה על קשי בהצבת גבולות, ומריבות חוזרות עם אחיו. למרות שלא רציתי להתעכב על טיפול בבעיות אלו (הערכתי שהן יפחתו מעצמם בצורה ניכרת לאחר שתיפסק האילמות הסלקטיבית היות וההתנהגות נשמעה כתחלואה משנית והתנהגות שאופיינית לילדים עם אילמות) הבנתי שאם לא אתן לאמא הנחיות כיצד להתמודד עם הקשיים העכשויים היא לא תוכל להתפנות רגשית לחשיפות, והאוירה בבית לא תאפשר שינוי, ולכן הקדשתי שלוש חצאי פגישות לכלים בהצבת גבולות והפחתת מריבות בין אחים. האמא אימצה את הכלים בקלות וביעילות. וסיפרה על הקלה משמעותית בהתמודדות היומיומית עם איתמר, גם המריבות פחתו.

 

פגישה 8 – פגישה נוספת עם הגננת: כיוון שצוות הגן לא ביצע חשיפות עם איתמר, ולא היתה התקדמות בדיבור של איתמר מול הצוות קבעתי פגישה נוספת עם הגננת.

בפגישה ציינתי את העזרה שלה לאמא של איתמר, את ההתקדמות שלו בזכות השיתוף הפעולה שלה. הסברתי לה שהחשיפות של איתמר מול ילדי הגן עבדו בגלל העבודה היומיומית שעשתה אמא של איתמר עם הלדים, ושכדי שהוא ידבר עם הצוות. הצוות חייב גם לעשות חשיפות. הסברתי שבלי החשיפות לא תהיה התקדמות. אמרתי לגננת שלפי הערכה שלי לאור ההתקדמות של איתמר שבועיים / שלוש של חשיפות מול הצות יביא לשיפור משמעותי. קיבלתי את הבטחתה של הגננת לביצוע חשיפות.

 

פגישה 9 ועוד... אני ממשיכה להיפגש עם אמא של איתמר כיוון שהיום אני עובדת איתה במטרה לעזור לה עם ה OCD  ממנו היא סובלת. איתמר, ההתקדמות שלו, הקשיים בהתמודדות איתו עולים מידי פעם בפגישות אך תופסים חלק קטן מהפגישה. מסיבה זו לא עשיתי עדיין סגירה וסיכום לתהליך הטיפולי איתו.

אמא של איתמר מדווחת לי במייל על התקדמותה בחשיפות / מניעת טקסים ומעדכנת אותי גם בשביעות רצונה ממצבו של איתמר, מצ"ב נספח 2

 

סיכום

העבודה עם אמא של איתמר כללה קשיים רבים שלא קשורים באופן ישיר לאילמות, במהלך התהליך היה צורך לעבוד גם על הקשר של האמא עם הגננת, על הקשיים ההתנהגותיים בבית. הקושי לקבל את השיתוף פעולה של צוות הגן.

למרות הקשיים הנלווים העבודה היתה אפקטיבית ומהירה בעיקר בזכות המוטיבציה הרבה של אמא של איתמר, היכולת שלה לסמוך עלי ולקבל על ההמלצות, היכולת ליישם.

אמא של איתמר היתה כמו כוס ריקה שרק מבקשת להתמלא. עבודה כללה מעט מאוד התנגדויות ישירות מצד האם. והיתה מאוד נעימה.

 

ביבליוגרפיה

 

נילי מור, יופ מאיירס, צופי מרום ואיוה גלבוע – שכטמן, טיפול קוגניטיבי התנהגותי בילדים – עקרונות טיפוליים, תל אביב, דיונון, 2011

 

ד"ר דייוויד ד ברנס, בוחרים להרגיש טוב, רמת גן, מן, (אין שנת מהדורה בספר…)

 

ארתור א .ינגסמן, ל. מארק פטרסון, וויליאם פ. מקיאיניס, המדריך לתכנון הטיפול הפסכותרפי בילדים, קרית ביאליק, אח, 2010

 

DSM

 

ויקיפדיה

 

 

נספחים:

נספח 1 – מיילים מאמא של איתמר

נספח 2 – ציורים של איתמר במהלך הטיפול (ציורים שצייר עם אמא שלו והיא שיתפה אותי בהם)

 

חברים בגן: ציור של איתמר לפני הטיפול, לילדים אין פה.

חברים בגן: ציור של איתמר במהלך הטיפול, איתמר מצייר פה ומוחק אותו, השקעה מוגברת באיזור הפה

חברים בגן: ציור של איתמר בסוף הטיפול. הילדים קיבלו פה

 

קישור למצגת בנושא: לחץ כאן